כמעט 100 שנים של יצירות מוטוריות מוזרות רכשו לסיטרואן פטור מהסברים מנומסים אודות כלי הרכב שיוצאים את שעריה. זו גם הפילוסופיה שככל הנראה עמדה מאחורי ההחלטה של סיטרואן לשבור את ה"חוזה" המוסכם של קבוצת הסופר מיני ב-2002, ולהמיר את הסקסו בסיטרואן C3 העגלגלה, אליה הצטרפה לאחר מכן "פלוריאל" פתוחת הגג שניסתה לטוות קשר רגשי אל סיטרואן דה-שבו, אך לא האריכה ימים. הדור השני שהופיע ב-2009 חזר לשורשי הקטגוריה, אך המשיך את הקו שתבעה סיטרואן מאז הקונספט המקורי של C3 שהוצג ב-1999. כך או כך, שני הדורות הפכו לכלי הרכב החשובים ביותר של החברה בעשור האחרון ולמנוע צמיחה שהבטיח את הישרדותה בתקופות שבריריות.
כמו מספר לא מועט של יריבותיה, סיטרואן C3 החדשה היא נגזרת של תופעת ה"קונפיגורציות". ממד שמאפשר לתפור את החבילה הקוסמטית באופן אישי ולחמוק מברירת המחדל; באמצעים שסיטרואן העמידה לרשותה, החל בעיצוב, עבור למנועים וכלה ברמות האבזור, סיטרואן C3 נושאת אמירה ייחודית: קחו את החיים בקלות. בכיף. אל תיכנעו לאפרוריות ולשגרה. תזרמו. זו סיטרואן של פעם; מכונית שלא משחקת לפי הכללים. עכשיו, היא אף זמינה עם טכנולוגיות הינע מודרניות שצריכות לשדרג את מעמדה ולגרום למתחרותיה להביט מעבר לכתף.
עוד בנושא:
יצירת מופת נדירה למכירה: סיטרואן דה שבו "סהרה"
מבחן דרכים: איך פיג'ו 3008 טורבו החדשה?
תאווה לאישונים, חם בלב
C3 לא דומה לשום דבר שתראו על הכביש מלבד אחיותיה הקטנות (C1) והגדולות (פיקאסו); גם ליד ה-C4 קקטוס, ממנה שאבה השראה, ה-C3 נראית כמו חייזר שהונחת באמצע מגרש ליסינג. כמו ניסאן ג'וק, היא מפוסלת בקווים "קונספטואליים" שהמשיכו איתה מדגמי האב טיפוס כאילו טרם הבשילה לרכב סדרתי. קשה להמר אם מדובר כאן בעיצוב "נצחי" שיהפוך לקלאסיקה בעתיד נוכח קצב העדכונים המסחרר בתעשיית הרכב. אבל ה-C3, לפחות כרגע היא מכונית שקשה לפספס אותה בדרכים.
הגדרתה כרכב "חוויתי" פתחה חלון למתכנניה להתפרע כאוות נפשם עם מנעד הגוונים, האבזור ולא פחות מכך להביע את חזונם דרך הנדסת האנוש. אפשר לצקת לתוך מערבל הדמיון 36 אפשרויות על בסיסם של 9 גוונים חיצוניים, שלושה צבעי גג ושלושה גוונים לחלל הנוסעים והמיגונים בדלתות. רכב המבחן, שהגיע בשילוב אדום-גג לבן ("אורבן-רד") בחבילת "שיין פק", עשוי להיות אחד הכוכבים הגדולים של לובינסקי, ויחד עם חישוקי ה-17 אינטש ("קרוס-דיאמנטי") הבולטים מתקבלת תמונה יפה מאוד עם ניגודי צבעים כפולים ועמוקים.
חלל הפנים של ה-C3 הוא שטח מושחר עם תיחומים אדומים ברוח רטרו-עדכנית. הקבינה שופעת במערכות טכנולוגיות חדישות: מדיה ראשית מעוברתת, מחשב דרך גדול, תפעול פקדים מגלגל ההגה, מערכות בטיחות, חיישני תאורה וגשם, בלוטות' וכדומה (וויז מובנה יהיה זמין בהמשך). מצד אחר, סיטרואן בחרו לבשל מרחב מחיה רווי אזכורים לדגמי העבר על ידי הלבשת ריפודים מהודרים על מושבים ספוגיים, ולוח מחוונים שקצת משחזר את ספרות רכבי סיטרואן משנות ה-80. האינטגרציה בין הישן לחדש לבטח תמצא חן בעיני שוחרי ההיסטוריה הפרנקופילים, אבל עשויה להיות יותר מדי מצועצעת עבור לקוחות פחות אמיצים, שאולי מעדיפים תכנון פנים סולידי.
ישנם פרטים שקצת פחות "זורמים" בסיטרואן הקומפקטית הזו; כך למשל, וייתכן שבשל שיקולים אסתטיים כיוון מראות הצד מוסתר בצד שמאל מתחת לגלגל ההגה - וממש כופה על הנהג עיקום לא טבעי לכוונן, ואילו בוררי תיבת ההילוכים מצב "S" לזמינות כוח משופרת ונהיגת "חורף" (התחלה בהילוך גבוה יותר), שקועים בתחתית הקונסולה הראשית ליד שקע ה-USB.
יש לנו גם ביקורת על איכות החומרים, שהיא אחידה בסך הכול אבל "מגורענת" ומשאירה רושם של יציקה מעט עדינה לפחות בחלקים העיקריים של תא הנוסעים ובדלתות. זה מציב את ה-C3 בקרבת אחיותיה הצרפתיות מבחינת איכות התרכובות הכללית, ובעמדת נחיתות מול הגרמניות וכן הקוריאניות, ששיפרו מאוד את חומרי הייצור בשלוש השנים האחרונות.
יש מקום לכולם?
ה-C3 נשענת על פלטפורמה משופרת (PF1) של הדגם הקודם. פרט זה אולי מעלה חשש על מרווח צנוע, אבל אם בוחנים את מידותיה בשטח מגלים שהיא אינה קטנה משמעותית מקרוסאובר קומפקטי דוגמת שברולט טראקס (או אופל מוקה איקס, תאומו הגרמני). עם אורך של 4 מטרים היא קצרה מרכב הפנאי ב-30 ס"מ לערך ולחובתה חסרון של 20 סנטימטרים בגובה (בשל השיוך הקבוצתי), אך הרוחב כמעט זהה עם 1.75 מ' בסיטרואן וכך גם בסיס הגלגלים שהינו 2.54 מ (2.56 מ' באופל). תא המטען? זה מעמיד לרשותכם 300 ל' בהם תוכלו להעמיס בקלות פריטים בינוניים בגודלם, והוא גם אינו מערים קשיים מיוחדים בהטענה או פריקה.
המושבים של הנהג והנוסע מציעים תמיכה רפויה של כורסאות לובי. המשמעות היא שהאחיזה של פלג הגוף העליון חלקית אבל הם נוחים לנסיעות מכל סוג, וכן ניתן לכוונם לגובה שמגדיל את שדה הראיה לפנים. גם אחרי שעות ארוכות של ישיבה מאחורי גלגל ההגה יוצאים בהרגשה משל חלפו רק 20 דקות. בספסל האחורי איפוא, המצב טוב יחסית לקטגוריה אבל אינו יוצא דופן; הראשים קרובים לתקרה, ברכיים של גבוהים מהממוצע יתחככו מדי פעם בשורה ראשונה ומוטב לא לאכלס נוסע שלישי ביניהם כי הוא יביע אי-נחת מהצפיפות. מצאנו שגם תאי האחסון בדלתות קצת משונים, עם סייג לכך וציון לשבח בתא הכפפות שהוא עמוק ורחב (אבל חסר בו קירור).
שלושה צילינדרים צרפתיים
לגיטימי להסיק שעם שלושה צילינדרים תתקבל צריכת דלק מופחתת. אלא שבפועל, המנוע של הסיטרואן מחזיר בסביבות 12-13 ק"מ לליטר ממוצעים בתנאי המבחן המשתנים, שכללו נסיעה עירונית ובינעירונית וגם התקפות מתפרצות של מהירות גבוהה בעליות ומורדות. בקרת 'עצור וסע' למשל, אותה ניתן להשבית דרך הצג הראשי, היא מבחינתנו טכנולוגיית רקע מיותרת (וגם די מעצבנת). השיפור בהרגלי השתייה של המכוניות זניחים, וגם הסביבה לא באמת מרוויחה מהפחתת CO2 סמלית.
הביצועים להבדיל, רחוקים מלאכזב. הצילינדרים הצנומים מדמים כל מנוע 1.6 ל' אטמוספרי שחוויתם עם תפוקה של 110-120 כ"ס בערך, אבל עם גמישות הרבה יותר דרוכה מהתחתית ורצועת כוח שמושכת בקול מגרגר למנתק ההצתה; היחידה מחלצת מ-1.2 ל' טורבו 'פיור-טק' הספק מרבי של 110 כ"ס ב-5,500 סל"ד וקצת יותר מ-20 קג"מ הזמינים מ-1,500 סל"ד. לחיצה בריאה על דוושת ההאצה תאיץ את הסיטרואן הקלילה (כ-1.05 טון) ל-100 קמ"ש ב-10.9 שניות (מבחן) ובסיועה של תיבת הילוכים אוטומטית 6 מהירויות (יפנית), תגובותיה בכביש טובות והיא משתחלת בקלילות בתוך תנועה עירונית או בין נחילי האוטוסטרדה.
זמינות הכוח של המנוע מגיעה קצת אחרי 2,500 סל"ד, ורק משם ה-C3 מתחילה לנבוח ולמשוך את המרכב בהחלטיות; הטורבו אינו מאופיין בשיהוי מורגש ("לאג" בז'רגון המוגדשים). אלו פשוט שלוש הבוכנות שזקוקות לבעיטה קטנה בישבן כדי להזיז את עצמן בחריצות ולהעפיל לתחומים הגבוהים. התיבה האוטומטית על 6 המהירויות מכוילת לחסכון בדלק, ולכן היא מונחית להעביר הילוכים בזריזות גם כשאתם משייטים במהירות נמוכה.
אתלטיקה קלה, נוחות נסיעה
גם בהיעדרן של מערכות מתלים אדפטיביות, סיטרואן היא יצרנית מצטיינת בכל מה שקשור לנוחות; כך היה בדור הקודם של ה-C3 וכך גם הדור החדש. מערכת הריסון פותחה להשרות רוגע על 5 הנוסעים ולצמצם את שיסוי החבטות בישבנים. ברוב המקרים היא עושה עבודה טובה בזכות בולמים שמצליחים להקטין את עוצמת הריסוקים והשיבושים ולפוגג את הכוח שמופעל על הקפיצים. היו אמנם חילוקי דעות לגבי כושר הספיגה ההדרגתי של ה-C3 אצל מעריצי הגרמניות, אולם התוצאה על הכביש הותירה בסופו של דבר רושם חיובי; ה-C3 מסננת את המפגעים, בכלל זה צניחה על בורות ביוב, טיפוס על טלאים בולטים וכבישים מתפוררים באזורי תעשייה.
בידוד הרעשים של ה-C3 ראוי למחמאות. סימנים לכך אפשר לקבל כבר עם טריקת הדלתות שמחזירות צלילי אטימה איכותיים (לפחות לאוזן שלנו). בפנים, רעשי רוח מכוון מראות הצד נשמעים רק במהירות גבוהה מ-110 קמ"ש וגם אז, הפלישה פנימה מותנית בנהיגה על כבישים באיכות נחותה.
באגף האקרובטיקה, ה-C3 מגיעה לפיתולים כשהיא מודעת למגבלותיה הטכנולוגיות ויתרה מכך ערה למטרה לשמה היא נולדה. מי שחפץ למצוא כאן צרפתייה סוררת (כמו פיג'ו) שמסוגלת לתקוף פניות בחדווה, מוטב לו להנמיך ציפיות; ההיגוי אינו חד, הבלמים סבירים והבולמים לא תוכננו לגלח את הפינות בגובה אפס. סיטרואן ממשיכים את המורשת של הדור השני, ומציעים חווית נהיגה של "מיקרוואן" נינוח שנע על המתלים ברכות ואינו דוחק בנהג להמשיך ולמתוח את כישוריו. ועם זאת, תחת מקטעי הנהיגה המאומצת ה-C3 שמרה על קור רוח, נוסכת בטחון בנהג ומשדרת שגם אם העסק קצת משתגע, היא תשמור עליו היטב.
מתאימה, גם בתמחור אבל תלוי למי
סיטרואן C3 החדשה מבטאת את כל מה שחצוף בסיטרואן, לטוב ולרע. יש לה סגנון מקורי, תא נוסעים מדליק, מפרט עשיר, חיבור בין מנוע מצוין לתיבת הילוכים יפנית יעילה, היא שימושית מקודמתה והיא מתמודדת בדרכה ה"סיטרואנית" עם הדרכים המשובשות טוב יותר מכפי שחזינו. ב-100 אלף שקלים (מכונית המבחן), היא מציעה תמורה הוגנת עם בונוס ויזואלי שהופך אותה לממתק דקורטיבי בכביש.
בעמודת החובות, ה-C3 ממעטת להחטיא. אך ציינו כאמור במהלך המבחן שישנם כמה היבטים מסוימים שטעונים שיפור כמו התרכובות של תא הנוסעים, מיקום חלק מהמתגים, מערכת ההיגוי המעורפלת והיינו מחלקים עוד נקודות תמורת הימצאותן של מערכות בטיחות אקטיביות נוספות (מה עם בלימה אוטונומית למשל?).
אז עם מה נשארים? דוד לובינסקי, מנסה להנמיך את רף החרדות עם אחריות מורחבת לחמש שנים ותמחור אגרסיבי, שמתחיל גם בגרסאות בסיס מאובזרות ב-95 אלף שקלים. הפונטציאל לשינוי מורגש באוויר עם הסופר מיני החדשה, אבל האם זה יחולל מפנה תודעתי? ימים יגידו. בשורה הסופית, סיטרואן C3 רוצה שכולם יאהבו אותה, אבל היא כנראה לא מתאימה לכל אחד. זו מכונית מוחצנת בנראותה ומיוחדת בזהותה, שמדברת בטון רומנטי וקליל לאנשים שאוהבים לזרום עם הרגש ופחות עם העדר. איך אמר פעם פול ראד (מייק), באחד מפרקי "חברים": You are so wonderfully weird .
על הצד הטכני:
מרכב: 5 דלתות
נפח מנוע: 1.2 ל' טורבו, פיור-טק שלושה צילינדרים
הספק מרבי: 110 כ"ס ב-5,500 סל"ד
מומנט: 20.9 קג"מ מ-1,500 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית פלנטרית 6 מהירויות עם תפעול ידני מהבורר
מידות: א-4 מ', ר-1.75 מ', ג-1.47 מ', ב.גלגלים -2.54 מ'
נפח תא מטען: 300 ל'
משקל: 1.05 טון
0-100 קמ"ש (מבחן): 10.9 שניות
מהירות מרבית: 190 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 12-13 ק"מ לליטר
מבחן ריסוק: 4 כוכבים
