מסעות הגרוטאות הופכים להיות טרנד משמעותי בפעילות המוטורית בישראל. בהיעדר ספורט מוטורי ראוי ובהתחשב בעלויות הגבוהות של קניית ואחזקת רכב שטח אמיתי, הפתרון של 'פרייבט בשטח' תופס פופולריות רבה - המשתלבת להפליא באווירת ה"סמוך" והאלתור אותם הפכנו לדגל מקודש. בפסח האחרון התקבצו ב-ג?'ס??ר א?-ז??ר?ק?א 36 רכבי משתתפים ועוד כעשרה רכבי ליווי, שיצאו למסע של שלושה ימים משפלת החוף הגשומה אל הסוואנות הצהובות של עמק בית שאן, דרך שבילי הגולן המבוצבצים, בואכה קיבוץ שניר. יצאנו בעקבות המארגנים, עדי שפרן כפרה ורועי אלון שני הפכים המשלימים זה את זה, משלבים צחוק ושטותניקיות, עם מקצוענות רגועה וניהול נינוח.
מפגש חברים
ח?רוצ?י המשתתפים נפגשו בחורשת האקליפטוסים ליד ג?'ס??ר, ערב לפני הזינוק; הם בילו את הלילה בקשקושים וצ'אפחות סביב מדורה שעדיין עישנה בבוקר היציאה, כאשר הגיעו הס?טל?נים מתל אביב. כעדת כלבלבים הסתובבו המשתתפים ובדקו זה את רכבו של זה; חלק מהמכוניות נראו כאילו הורכבו ברגע האחרון בעזרת אזיקונים וברגים קודחים, אחרות נראו זוהרות ומוכנות לראלי מדברי; כזו היא הסובארו של ארנון מלאכי ממוסך 'אנדורו' פרדס חנה. האיש רציני ויסודי והוא בנה רכב הכי מקצועי שיש זוג מצברים, היי-ליפט על הדופן ו'שפאלות' על תא המטען, ווי גרירה מקצועיים וח?ב?ל גרירה על מכסה המנוע; אלוהים יודע מה הוא עשה במנוע ובציריות אבל אני בטוח שזה הכי טוב שיש, כולל שלט HYBRID על הפגוש האחורי.
כמו תמיד, מכוניות סובארו הכתיבו עליונות מוחצת באירוע מתוך 36 המשתתפות, 24 היו סובארו, רובן אימפרזות גרנד-ליאונה, ועוד כמה לגאסי; סמל"ת, מתי כבר תיקחו חסות על האירוע הזה, המושך תשומת לב גדולה כל כך?... מעבר לסוברואידים נרשמה גם נוכחות אירופאית של שתי גולף, פיג'ו 205, ועוד קמצוץ של אקסנט, אלמרה ושות'. מעל למחנה התנשאו שלוש מאזדה MPV, ובתוכן רכב השרד של גיא רפאל ואילן שושה מפרוג'יפ. כמו תמיד היו גיא והצוות רוח חיה ומובילה גיא תמיד מחלץ ומתקן כלים של אחרים, מפרק את המאזדה ומתקן אותה, הכול עם חיוך נצחי.
עוד בנושא:
איך זה להחזיק סובארו אימפרזה ישנה ב-3000 שקל?
טבילת אש
לא עברו אלא שלושה קילומטרים מהזינוק, והמתחרים הגיעו למעבר המים הארוך של נחל תנינים. הרגשנו כמו משתתפי קאמל טרופי אבל המכוניות, מה לעשות, הן רק אימפרזות נמוכות. מי שהרכיב שנורקל נתן בגז בסגנון "חציית ים סוף", אחרים נהגו באיטיות מבוקרת, מה שלא מנע מכמה מנועים להשתנק, ולהיגרר לאחר כבוד אל מחוץ למים.
קונספט המסע הותאם לטיב הכלים, כולם 2X4; מטפסים לפסגות בשבילים לא קיצוניים, את המכשולים הטכניים שומרים למורדות ההרים. כזה הוא השביל האדום היורד ממנזר המוחרקה לעמק יזרעאל, זיג-זג קיצוני המתפתל בין עצי אלון ובולדרים המסוגלים להכשיל גם רכב שטח אמיתי. שיירת הגרוטאות גלשה במורד בקול גריסת מרכבים, הנועזים בחרו להתעמת עם מדרגות הסלע הגבוהות מה שהכניס אותם לשיפועי צד והנפות גלגלים, רגעי אדרנלין והרבה צחוקים.
את המסלול קיבלנו מראש כקובץ דיגיטלי, אותו העלינו בתוכנות שטח כמו עמוד ענן, אורוקס ואחרות. זה אפשר לכולם לנוע באופן עצמאי, במהירות ובזרימה חופשית. המארגנים המתינו בנקודות מפתח, העמידו רכבי חילוץ במקומות מועדים לפורענות, בעודנו דוהרים בין בריכות המים והשדות המוריקים של העמק. טיפסנו בשבילים הטכניים המובילים למעלה הגלבוע וירדנו מההר דרך שמורת נחל בזק. למרות שהיה זה חוה"מ פסח היינו כמעט לבד בשטח, עמישראל לא מגיע לכאן.
הנופים הפסטורליים ושפע בעלי החיים (ראשי בקר, שועלים, חסידות ושאר בעלי כנף, בריכות דגים) הרגיעו את הנפש, והקצינו את הניגוד החריף מול הרשות הפלסטינאית לאורכה נסענו. לא יכולתי שלא להיזכר בשנים הקדומות שלפני הרעש, ולחשוב על גן העדן שיכולנו לייצר כאן, ואולי עוד יהיה? כל היום שיטה בנו מזג האוויר, מזגזג אותנו בין זירזוף קל לשמש יוקדת, גשם סוחף ורוחות סוערות. נופי ההר התחלפו בסוואנות זהובות ורק חסר היה עדר ג'ירפות, כדי שנרגיש לגמרי באפריקה. כמה גדולה ויפה יכולה להיות הארץ הזאת, כאשר לא דוהרים בכביש שש!
מנוחת הלוחמים
לאחר 170 קילומטרים התמקמנו בחניון הלילה הראשון בסביבות בית שאן, בחורשת אקליפטוסים שיכלה להיות אי שם ב-Outback האוסטרלי. כל אחד תפס לו עץ, התארגן לחניון ותיקן מה שנשבר. כאן החליפו בולם (סה"כ 12 בולמים שכשלו במהלך היום), כאן הושתלה ציריה חדשה, כיפופי פח סודרו, ג'אנטים יושרו במהלומות פטיש. בסך הכול עברו הקשישות את היום בלא פגע של ממש, למעט צלקות גבורה וכמה אגזוזים תלושים.
גשם קטן המשיך לזרזף אבל לקראת ארוחת הערב נרגעה הרוח והעננים נסחפו למקום אחר. קייטרינג "נטו בשר" פרש שולחנות לתפארת עם יין חופשי, בשר צלוי ומעושן, קבבים וקובה, סלטים ושפע תוספות שאפילו אני, לא יכולתי לדגום את כולן. לאור המדורה העבירו כפרה ורועי תדריך סיכום והנחיות ליום המחרת. החברים התפזרו לקבוצות קטנות, ישובים סביב המדורה, שותים משהו, מדליקים נרגילה ומחליפים צ'יזבאטים על הרפתקאות היום. מי שלא נרדם לצלילי יבבות התנים בעמק בית שאן, לא ידע שינה עמוקה מימיו.
בוקר טוב!
בבוקר התעוררנו לניחוחות מזנון הבוקר שכלל פוקאצ'ות טריות ושקשוקות, ביצים, גבינות וירקות, דג מלוח, סלט פירות ויוגורט, משקאות, כל מה שניתן לעכל לפני טיול שטח. היום מצפים לנו 120 קילומטרים של רכבת הרים מסחררת: חצינו את שלוחת צבאים וטיפסנו בנחל יששכר, דהרנו בשבילים המהירים של רמות יששכר וג'יעג'ענו בשביל היורד לנחל תבור, טיפסנו מערבה רק כדי לצנוח במעלה א?לות. הדרך התפתלה בין עצי אלון ואלה, חרובים ומטעים, מעיינות נסתרים וחקלאים שהשתאו למראה השיירה הססגונית. צבעי השדות התחלפו מירוק לצהוב, הגולן נשקף ממזרח, איזה מסלול מדליק.
בצהרי היום עצרנו ב"מצפור החללית", מבנה נטוש המעניק תצפית מדהימה על העמק הירוק. בעודנו מחליפים חוויות הגיע הרכב הנחשק ביותר בשיירה, הטרנספורטר הכחול של משה שבתאי ומיכל מבית השיטה. חוששני שה-T3 עולה יותר מ-3000 שקלים, רף המחיר לכניסה לגרוטאשטח; אבל מכיוון שלא היה אחד בשיירה שלא פינטז פעם על טרנספורטר T3, התעלמנו והגרנו ריר על הכלי המשומר היטב. זהו מודל 1985 עם מנוע בנזין 1.9 ליטר בהספק 83 כוח סוס לאחר 32 שנים ומי-יודע-כמה קילומטרים, רק אלוהים יודע כמה סוסים עדיין צוהלים בתוך 4-הבוכנות.
הטרנספורטר של משה אינו 'סינכרו' 4X4 אבל הוא חמוש בהנעה אחורית, מהלכי מתלה טובים ומרווח גחון ראוי, וחלוקת משקל אופטימלית 50:50. את רוב העליות טיפס בקלילות מפתיעה, ורק ביום האחרון נזקק לחילוץ קליל. אבל בצהרי היום הראשון היו משה ומיכל כוכבי חניון החללית; הם פרקו מהארגז מיכל גז וטאבון אמיתי, והכינו לכל החבר'ה פיצות מפיתות, מצות, כל מה שרצינו. היה מדליק וטעים, מסתבר שרוח ילדי הפרחים עוד לא פסה מאנשי הטרנספורטר.
מטפסים לרמה
המשכנו בירידה תלולה ל-גשר הישנה שעל הירדן, ולמפעל החשמל ההיסטורי של רוטנברג, במפגש הנהרות ירדן ו-ירמוך. עצרנו לביקור חפוז במפעל הנטוש, והמשכנו לשדות קיבוץ קציר; השביל הלבן המטפס בנחל שריר אינו מהווה בעיה לרכבי 4X4 אבל הוא דרדרתי, תלול וארוך בעיה של ממש לגרוטאות 2X4 חסרות ישע. כל נהג בחר בטקטיקה משלו אלה נתנו בגז וטיגנו את המעלה התחוח, אחרים העמיסו נוסעים על מכסה המנוע להשבחת האחיזה, כאן דחפו ושם טיפסו את המעלה בהילוך אחורי (המעניק לגלגלים הקדמיים אחיזה טובה יותר). כאשר כלו כל הקיצים, המנוע רתח והקלאץ' צרח או אז גרר אותם עירא אבני עם הדודג' האימתני, כמו לו היו כפיסי עץ קלילים. בשלב זה נטשתי את השיירה, המשתתפים המשיכו עד חניון הלילה באום-אל-קונטיר.
ביום האחרון נסעו המשתתפים 60 קילומטרים אחרונים בשבילי הטנקים של הרמה, מג'עג'עים וטוחנים את המכוניות על סלעי הבזלת. מלכודות בוץ לכדו את המתחרים, שלוליות ענק הטביעו מכוניות (גיא רפאל גרר את ה-MPV שפוך המנוע של צוות דקר עד נקודת הסיום), הפיג'ו 205 של צוות דובדבן גררה אימפרזה מושבתת. רז היימן והלל סגל (צוות פוינטר) היו נינוחים ומהירים כתמיד, ואת העוצמה הנשית העניקו לשיירה מוניק אורבי ויעל קדשאי (הבת של).
תם ולא נשלם
ריבוי המשתתפים החוזרים מעיד על "נאמנות לקוחות" גבוהה, ועל ההנאה שהחבר'ה מקבלים מהאירועים הנינוחים של כפרה ורועי. מסתבר שהנוסחה מצליחה ומשתבחת עם השנים, והיא טובה לכל הנהגים החל מצעירים שזה ניסיון השטח הראשון שלהם, עבור דרך שועלי שטח משופשפים, וכלה בנהגי מרוץ שכבר חרשו את הגלובוס. לכולם, כולנו, מסע הגרוטאות היא חוויה מיוחדת ומענגת.
כל זה לא יכול היה להתרחש ללא עזרתם של ספונסורים נאמנים החוזרים ומשקיעים כסף בפעילות מוטורית עממית: 'פוינטר', 'דובדבן' ליווי טיולים ושמירה, סדנת 'רסטה', 'אוטופרו' מרכז שרות גבע, 'הנפלד' יבואנית WARN, ARB ו-Old Man Emu , 'מתן שרותי רכב', 'אביר הגיר', ש. ונציה יבואנית STIHLו-VIKING.
ניפגש בגרוטאשטח הבא!