השוואתי משולש: מי הוא ג'יפון השטח הטוב בישראל?

עשרות אלפי ישראלים קונים מדי שנה קרוסאוברים בתצורת 2X4, בלי שום יומרות שטח. אבל יש גם ג'יפונאים הרוצים לטייל בשטח בלי להיסחב עם בהמה השוקלת שתיים וחצי טונות, מסורבלת וצורכת דלק רב. עבור אלה, ג'יפון (=קרוסאובר) 4X4 עשוי להיות פתרון לא רע – חסכוני, נוח וזריז על הכביש, מסוגל להתמודד עם שבילים מסודרים ושטח קל. מהן יכולות השטח של ג'יפוני 4X4? איזה מהם הוא הטוב ביותר?

עוד בנושא:
כל החידושים בעולם הפנאי והשטח של וואלה! רכב

כדי לענות על התשובה יצאנו לשטח עם שלושת הקרוסאוברים הטובים ביותר בשטח: דאצ'יה דאסטר דיזל-ידני (החל מ-119,900 שקלים), סובארו פורסטר X (החל מ-175,000 שקלים, 167,000 בגרסה ידנית), וג'יפ רנגייד (206,000 שקלים). אלו מחירי הבסיס, אבל למבחן הגיעו הכלים עם מיגוני גחון אופציונאליים (מיגון הרנגייד עולה 1090 שקלים, דאסטר 1800 שקל, סובארו 2760). דאסטר אפילו הגיע למבחן עם שיפור משמעותי – הגבהת גחון של 3.5 סנטימטרים, בגיבוי מלא של היבואן. זו תוספת משמעותית העולה כ-4000 שקלים ומשפרת מאוד את יכולות השטח, אבל היא לא השפיעה על תוצאות המבחן. הנתונים והניתוחים בכתבה מתייחסים לדאסטר סטנדרטי, שאינו מוגבה.

יש קרוסאוברים נוספים עם הנעת 4X4, אבל מניסיוננו – זוהי השלישייה הטובה ביותר, בשטח. ויתרנו מראש על כמה כלים שיכלו להשתלב במבחן זה; סובארו XV אלף שש מאות סמ"ק ב-144 אלף שקל יכול היה להיות מעניין בגלל מחירו, אבל זווית הגישה הייתה מכשילה אותו בכל השוואה עם רנגייד ופורסטר. גם ג'יפ צ'ירוקי יכול להיחשב כג'יפון ויכולות השטח שלו מצוינות, בוודאי בגרסת טרייהוק; אבל במחיר 270 או 320 אלף שקלים, החלטנו להשאיר אותו באולם התצוגה.

מתמודד נוסף יכול להיות סוזוקי ג'ימני, רכב שטח אמיתי העולה רק 100,000 שקלים. ג'ימני הוא לכאורה תיבת הקסמים, עם מכלולי שטח מלאים במחיר של דאסטר 2X4. הג'ימני סחיר ואמין באופן מוחלט, ובשטח טכני הוא יגיע רחוק מכל הג'יפונים; אבל הוא קטנטן וקופצני, לא משפחתי כמו שלושת רכבי המבחן.

נבהיר שאנו בוחנים את הג'יפונים במצבם הסטנדרטי, עם תוספות רשמיות של היבואן; לא נכנסנו לשיפורי שטח מאולתרים, צמיגי בוץ ושאר עיסוקים שאינם חוקיים. אנחנו גם נוהגים את המכוניות בסגנון המתאים ללקוח שהשקיע את כספו ברכב עירוני עדין, ואינו מעוניין לחזור מנחל ערוד עם שבר מכאני ופגושים תלושים. לכן לא נתייחס לאירועי-קיצון כמו "אתמול עלינו את מחמל עם ניסן קשקאי", זו לא כוונת המשורר. נזכיר גם כי לא כל הג'יפונאים הם בוגרי סיירת מטכ"ל; זה מגדיר רמה ממוצעת של מיומנות שטח, ומכאן – חיסרון לא קטן לדאסטר הידני, הדורש מיומנות רגליים גבוהה בשטח טכני.

שלושת המתמודדים הם 'קרוסאוברים משפחתיים', אבל ההבדלים ביניהם גדולים. פורסטר היפאני הוא הגדול בחבורה, עם מנוע 2.0 ליטר אטמוספרי 150 כ"ס, ותיבת הילוכים רציפה. מערכת העברת הכוח X-Mode יעילה, וגם המתלים הם מהטובים שבנמצא. מולו העמדנו את ג'יפ ר?נ?ג?ייד האמריקנו-איטלקי, יושב על פלטפורמה של פיאט 500X, חמוש במנוע בנזין-טורבו 1.4 ליטר 170 כ"ס. לרנגייד יש מערכת Select Terrain אפקטיבית להפתיע, ותיבת 9-הילוכים אוטומטית.

הצ'אלנג'ר הוא דאצ'יה דאסטר, שרכש לעצמו שם טוב בקהיליית נהגי השטח. זהו קרוסאובר רומני-צרפתי, המצויד בתיבת הילוכים ידנית; נתון זה לכשעצמו, מוחק אותו מרשימת הקניות של לקוחות רבים. הדאסטר מצויד במנוע טורבו-דיזל 1.5 ליטר חסכוני עם 109 כ"ס בלבד, אבל עם מומנט גבוה וזמין. המתלים מכווננים לעבודת שטח, וזוויות המרכב עדיפות על פני שני האחרים. הוא גם הרכב הקל במבחן, ונקודת זכות נוספת – מחירו היפר אטרקטיבי, החל מ-100,000 שקלים (לגרסת בנזין 125 כ"ס 4X4). לצערנו הרב, דאסטר אוטומטי מיוצר בגרסת 2X4 בלבד, ולכן הוא מחוץ למבחן זה.

יכולנו לנתח עד מחר נתונים וטכנולוגיות, אבל החלטנו לעשות את מה שאנחנו הכי יודעים ואוהבים: לצאת לשטח, להעמיד את המתחרים בשלל בדיקות. בנוסף להשוואות השטח, לא נתעלם מאיכויותיהם על הכביש – אלו כלים שיעברו כמעט את כל חייהם על הכביש.

לקחנו את הג'יפונים לכמה תאי שטח, המתאימים לג'יפונאי הסביר; הדיונות של נחל סכר מתאימות מאוד לקרוסאובר 4X4. נסיעת דיונה בוחנת את יחס משקל/הספק של הרכב, ואת עמידות מערכת העברת הכוח. מערכות העברת הכוח של ג'יפונים מבוססות על דיפרנציאלים ויסקוזיים, חלקם מבוקר מחשב. זו נקודת תורפה, היכולה להפיל את הטובים ביותר.

כדי לבדוק את מהלכי המתלים ומערכות בקרת המשיכה, טיפסנו עליות טכניות ומוצלבות מאוד. במקומות אלה הניפו הג'יפונים גלגלים באוויר, כאילו היו הבלרינות של בלט בולשוי; גלגל באוויר מצטלם מצוין, אבל הוא גם הפתיח לאובדן אחיזה. רכבי שטח אמיתיים נהנים ממהלך מתלים טוב יותר, המעניק להם אחיזת קרקע טובה בהרבה.

עם כל הכבוד לאתגרי עבירות, רוב נסיעת השטח מתרחש בשבילים מהירים ומסודרים יחסית. בשביל צריך מרווח גחון טוב (שאינו מתכווץ בכל טלטול חרטום), מתלים מוצקים וגם נוחים, ומערכת ABS שאינה היסטרית מדי. לאחר התלבטות החלטנו לוותר על שטח טכני תובעני; רשאי לקוח לכסח את רכבו ככל שירצה, אני לא יכול להרשות לעצמי להחזיר רכבי מבחן עם ספוילרים תלושים, וחישוקים מכופפים.

עם רצועות גרירה, אתי חפירה וקומפרסור, ירדנו אל הדיונות המקסימות של נחל סכר. יש שם שבילים מענגים ומלטפים, בצד סכינים בלתי עבירות. הדיונה הייתה יבשה וטובענית ועם צמיגים בחתך 65, רושם הדאסטר יתרון קל - צמיגי ה-60 של הפורסטר והרנגייד פחות עמידים בפני הורדת אוויר, זהירות! לצורך המבחן לא הורדנו לחץ אוויר בשלוש המכוניות, ביטלנו את בקרות היציבות והמשיכה, הצבנו את Select Terrain של רנגייד במצב SAND, בפורסטר בחרנו מצב 'שטח'.

אנחנו מאוד אוהבים את הפורסטר, והוא גם מעניק את הנסיעה הנוחה והרגועה ביותר מבין השלושה. אבל על הבאמפים החוליים הוא נכנע למשקל חרטומו הכבד (בכל זאת, מנוע 2-ליטר), מתליו הרכים מדי, וגיר רציף שלא אוהב לשחרר את 150 הסוסים. הפורסטר לא היה מספיק זריז ואגרסיבי כדי להילחם בדיונות, והיה הפחות מוצלח במבחן הטיפוס על סכין תלולה.

הרנגייד היה מעולה; מצב SAND מבטל כמעט לחלוטין את בקרת המשיכה, המנוע נוסק לסל"ד גבוה, והמרכב נותן תחושה של קלילות מענגת (למרות שהוא הכלי הכבד בחבורה, תופתעו לשמוע). רנגייד היה מהיר חימה בשבילים מהירים, וטיפס על הדיונה רחוק יותר משני האחרים. אבל למרות זאת, הוא לא יכול להיות מלך הדיונה, משלוש סיבות. הראשונה (ופחות קריטית) היא חוסר יכולת המתלים לספוג את עוצמת המנוע; בכל פעם שאתה מועך את הדוושה הצמיגים מתחפררים והבולמים מתחילים לפמפם באגרסיביות. שחרור רגעי של הגז מבטל את התופעה, אבל בשביל מה יש לנו 170 כוח סוס?...

בעיה חמורה יותר היא הפגוש הקדמי; זו לא רק זווית הגישה המוגבלת אלא בעיקר, ספוילר מוזר הבולט מהפגוש קדימה. הספוילר מתפקד כמו טורייה המנקזת חול אל מצנני המנוע והגיר או גרוע מזה, בוץ שיאטום את המצננים. גם האמריקנים יודעים שזה תכנון גרוע ובגרסת טרייל הוק, אין את הספוילר הזה.

זה משאיר אותנו עם האנדר-דוג של המבחן, דאסטר. הבעיה העיקרית של דאסטר היא התיבה הידנית; לא כל אחד מוכן ללחוץ על הדוושה השלישית, ולא לכל ג'יפונאי יש את המיומנות לנהוג ברכב ידני נטול הילוך כוח. אבל מעבר לכך, חבילת היתרונות של הדאסטר מרשימה מאוד. הוא שוקל 1395 קילוגרם בלבד (1505 רינגייד, 1470 פורסטר), משקל זבוב הוא יתרון עצום בדיונות. ההילוכים הידניים ומנוע הדיזל יעילים מאוד בנהיגת דיונות, קל לשלוט ברכב ולקבל תגובות דוושה מיידיות ונחרצות. זוויות הגישה והנטישה הן הטובות בחבורה ומערכת המתלים מוצקה מספיק, כדי לצמצם נגיחות חרטום בחול (גם בדאסטר סטנדרטי). וכאשר נתקענו (בכוונה) בחול, העברת הכוח תפקדה בעקשנות ועמידות מרשימות; נראה היה שהדאסטר ימשיך לסובב גלגלים, עד שייגמר הדלק...

מבחן דיונות: 1: דאסטר, 2: רנגייד, 3: סובארו

בשביל זורם אין בעיות אחיזה או עבירות. מה שחשוב הם מתלים ומרווח, שיימנע נגיחת הגחון בקרקע. הסובארו היה מלכותי וזורם, נוח ומבודד. משקל החרטום היה פחות מורגש, והעברת הכוח במיטבה. בקטעי שביל מהירים, פורסטר הוא מהקרוסאוברים הטובים שבנמצא. הבלימה הייתה טובה כמו אצל שני האחרים, אבל הישמרו לנפשותיכם – מערכות ה-ABS (של כולם) מאריכות את מרחקי הבלימה, בעיקר בשבילי כורכר. ג'יפ רנגייד היה זריז ונחרץ, אבל נוחות הנסיעה הייתה פחות טובה מאשר בסובארו.

הדאסטר מגיע למבחן עם הכי פחות סוסים ולכן, הוא לא המהיר בין השלושה. אבל הבולמים שלו מוצקים יותר, שומרים את הגחון רחוק מגבנוני קרקע. ההיגוי מצוין, נהניתי לערבב הילוכים, דאסטר הוא הכי 'רכב שטח' מהשלושה, זה ברור. צמיגי החתך 65 נותנים פוטנציאל של שיפור נוחות, עמידות, ואפילו הרכבת צמיגי שטח מתונים. בנסיעת שביל בלט חוסר העידון של הדאסטר; מתליו רועשים, הדיפונים מצקצקים מעט, איכות הייצור אינה ברמה של הסובארו והרנגייד.

מבחן שביל: 1: דאסטר, 2: סובארו, 3: רנגייד

לקרוסאוברים אין סרנים ולכן גם אין להם באמת 'הצלבה'. אבל המצב בו שני גלגלים אלכסוניים תלויים באוויר שכיח מאוד, מכיוון שמתלי הג'יפונים מכוילים לנהיגת כביש מהירה ובטוחה. מה שמציל אותם הן מערכות בקרת המשיכה, המנתבות את הכוח לגלגלים בעלי האחיזה – מי יותר, מי פחות. אתגרנו את הג'יפונים בשני מעברים באורך 8-10 מטרים עם בורות עמוקים, אליהם הקפדתי להיכנס באופן השלומיאלי ביותר... מעבר אחד היה מהודק יחסית (אדמת חמרה) והעניק אחיזה טובה לגלגלים, השני שפע דרדרת וחצץ, עם אחיזה רופפת מאוד.

הרנגייד ניצח את מבחן ההצלבות בלי למצמץ – בקרת המשיכה תפקדה למופת, המנוע דחף בעוצמה, לא הייתה בעיה של זוויות מרכב. כאן הוא הצדיק לחלוטין את לוגו ה-Jeep המתנוסס על חרטומו. גם הדאסטר היה טוב, אבל פחות; אין לו את העוצמה של הרנגייד, ובחלק מהמקרים הוא פשוט דומם מנוע באמצע העלייה. הפתרון היה לבוא מהר יותר, או לטגן את הקלאץ' – בשני המקרים, זה לא פתרון טוב.

הסובארו היה הפחות טוב מהשלושה, אבל בפער לא גדול. המתלים שלו עבדו היטב, והעברת הכוח הייתה אחידה. לרעתו עמדו זוויות מרכב פחות טובות, ושדה ראייה מוגבל. בגלל סמיכות הביצועים ויתרון התיבה האוטומטית, אנו מדרגים אותו במקום שני, כמו הדאסטר.

מבחן הצלבות: 1: רנגייד. 2 סובארו ו-דאסטר

לא בדקנו עבירות סלעים, כדי שלא לפגוע בפגושים או ספי הדלתות – לא לכך נועדו הג'יפונים. אבל גם בשביל תמים כמו נחל ח?מ?ר פגשנו מדרגות סלע ומעברים טרשיים, ואם לשפוט על פי תגובות קוראינו – יש ג'יפונאים המאתגרים את רכביהם במעברים טכניים כמו נחל ערוד או נקרות. ללא הילוך כוח, ג'יפונים אינם מסוגלים "לזחול", זה מה שצריך בשטח טכני. לפורסטר יש יתרון של סנטימטר במרווח הגחון, אבל זווית נטישה הגרועה בחבורה. רנגייד הוא הנמוך ביותר, עם זווית גישה גרועה ; למי שיורד לשטח טכני עם רנגייד (וגם האחרים), נציע להיעזר במכוון חיצוני שיסייע למנוע פגיעות בספויילר – ולעשות קצת עבודות מע"צ, לפני מעבר תובעני במיוחד.

דאסטר, אפילו לפני הגבהה, הוא הממזר התורן עם מרווח גחון טוב, זוויות גישה ונטישה מצוינות, ומהלך מתלים הטוב בקבוצה. ומצד שני – צריך להיות נהג מצוין כדי להזדחל עם רכב ידני, במעברים טכניים. ההילוך הראשון של דאסטר קצר יחסית אבל בכל זאת, אתה חייב לנוע ב 8-10 קמ"ש כדי להתחיל לגרד את רצועת הכוח; במונחים של שטח טכני, זוהי מהירות מופרזת. אם אני חייב לדרג, אני משער שהסובארו והדאסטר יתחרו על המקום הראשון (בהנחה סבירה שאתה מוכן לשרוט את פגושי הסובארו), הרנגייד שלישי. מכיוון שלא בדקנו באופן יסודי, לא אנקוב בדירוג מסודר.

על פודיום נטוש בעיבורו של המדבר, חיפשנו מנצח. שלושת הכלים טובים מאוד ביחס לז'אנר הג'יפונים אבל מתוכם, הסובארו חייב להסתפק במקום השלישי; אנחנו מאוד אוהבים אותו אבל בשטח טהור, הוא פחות טוב מהמתחרים האחרים. הרנגייד הביך אותי; ביום המבחן הוא היה הטוב מכולם, ברוב מצבי העבירות. הוא נותן הרגשה קלילה וזריזה, עם מנוע חזק ותיבת הילוכים זריזה. מערכת Select Terrain תפקדה מצוין אבל בכל זאת... הוא חייב להסתפק במדרגה השנייה של הפודיום – בגלל חוסר העקביות של מערכת העברת הכוח, ופגוש קדמי בעייתי.

זה משאיר את המדרגה הגבוהה של הפודיום למתחרה הזול ביותר בחבורה, דאצ'יה דאסטר. המכשלה הגדולה של הג'יפון הרומני היא התיבה הידנית; זה לא רק עניין של פינוק ונוחות, כי בנהיגת שטח ללא הילוך 'כוח' צריך מיומנות נהג גבוהה מאוד – וגם זה, לא תמיד מספיק. אבל החבילה הכללית של הדאסטר מתאימה יותר לשטח – העברת הכוח אחידה ועמידה, זוויות המרכב עדיפות, המתלים מוצקים יותר, נוחות הנסיעה טובה יותר, והוא גם מגיע במשקל זבוב... מה עוד אבקש?

דירוג שטח סופי: 1: דאצ'יה דאסטר, 2: ג'יפ רנגייד, 3: סובארו פורסטר

יצאנו למבחן שטח אבל יהיה זה טיפשי להתעלם ממדבריות האספלט, בהם יבלה הג'יפונאני 99% מחייו. במבחן התמורה לשקל, יש לנו מנצח אחד, חד וברור. במחיר המתחיל ב-119,900 שקלים, דאסטר דיזל 4X4 מעניק לך תמורה מדהימה לשקל. גם אחרי הקנייה, הדאסטר חוסך לך כסף; במהלך המבחן התובעני (כולל שטח) הוציא הדאסטר 13 קילומטר מכל ליטר, בזמן שהסובארו והרנגייד עברו רק 8.4 ו-8.2 ק"מ לליטר, בהתאמה. הופתעתי לגלות שמנוע הרנגייד 1.4 ליטר טורבו, לא היה חסכוני מהסובארו בעל מנוע 2.0 ליטר אטמוספרי. הדאסטר גם יכול להוציא 18-20 ק"מ לליטר ולחסוך לך 35%-40% דלק, ביחס למנועי בנזין ותיבות אוטומטיות – זהו חיסכון עצום, למי שמתלבט אם לקפוץ לנחל צין כדי לראות שיטפון.

מצד שני ובחיי יום יום על הכביש, דאסטר הוא רכב מיושן ומחוספס, בעל הנדסת אנוש מעצבנת עד מצחיקה, רמת איבזור נחותה לאין ערוך מזו של שני המתחרים, ורמת בטיחות שאינה מושלמת. עבור לקוחות מסוימים, אלה פוסלים את הדאסטר מיידית. עבור אחרים זהו מחיר סביר, המצדיק קניית רכב שטח זול לקנייה ותחזוקה.

Jeep רנגייד היה הפתעת המבחן; ביצועי השטח שלו מצוינים, וגם על הכביש הוא רכב נעים ומודרני. למעט היסוס קל בזינוק הראשוני הוא מהיר, ספורטיבי, ויש לו לוגו Jeepעל מכסה המנוע. במחיר 205,900 שקלים רנגייד לא יהיה להיט המוני אבל זה בהחלט קרוסאובר בעל איכויות, ועיצוב מקורי – אם כי לא כולם יאהבו אותו.

סובארו פורסטר היה ונשאר, מלך הוורסטיליות. הוא הגדול, המרווח והנוח מבין השלושה, והוא גם זול מהרנגייד. הפורסטר טוב בכביש וגם בשטח, כל עוד אינך מחפש אתגרים קיצוניים. הוא גם נהנה מרמת סחירות ואמינות הגבוהות ביותר, עם אופציה להאריך את האחריות לחמש שנים. עבור לקוחות שאינם מתכוונים לטחון שטח בכל סוף שבוע, פורסטר הוא הצעה אטרקטיבית מאוד.