איך שהגענו לקמפינג, היא לכדה את עיניי: רבועה וזקופה, ישירה ולא מתייפייפת, מוכנה לכל הרפתקה אך לא מתהדרת בנוצות טווס. בשנותיי הקדומות הכרתי אותה על בוריה מבחוץ ומבפנים, מלמעלה ולמטה. שנים עברו אבל עדיין נותרה פינה חמה בליבי לג'יפ הסובייטי המיושן. זו שעמדה לפניי הייתה גברת קשישה אך מכובדת למראה, מודל 1988 עם 32,000 קילומטרים בלבד על השעון. המרכב הירקרק היה נקי וחלק יחסית, למעט מספר נקודות חן חלודות וצלקות ריקבון, שתוקנו ביד גסה של חקלאי שאינו מתעסק בקוסמטיקה.
דמעות נוסטלגיה עלו בעיניי, זכר ל-ניבה האדמונית שהייתה לי בארץ היה זה רכב השטח האזרחי הראשון שלי, אקורד כניסה צנוע לעולם הג'יפאות המענג אותי עד היום. הלאדה שלי למדה בדרך הקשה, שקרבות ההישרדות בישראל אינם דומים לחיים הרגועים ב-Campagne הצרפתי; בעוד אחיותיה האירופאיות רועות בשבילים נינוחים, זו שלי טחנה מדבריות ומעלות, התנפצה על סלעים וטבעה בשלוליות חורף. אני חושב שהייתה זו הלאדה הראשונה שנמכרה בישראל כמשומשת; קנתה אותה גברת שחשבה שהיא מצאה ג'יפ עירוני בחצי-מחיר אבל גילתה שבעצם, רכשה טרקטור סובייטי רועד ופרימיטיבי. קניתי ממנה את הניבה במחיר ראוי, ביליתי איתה קרוב לשנה, עד שהחלטתי שהגיע הזמן לשדרג ל-ויטרה 3-דלתות.
לא קל היה למצוא קונה לניבה הסובייטית אבל בערב חורפי אחד צלצל אלי גידי ק?ט?נוב האיש והאגדה, מארגן מסעות ניווט ועבירות של שנות התשעים; "אתה בטוח שאתה רוצה לקנות את ה-ניבה?" שאלתי אותו בהיסוס, "עם האוטו הזה תארגן ותוביל מסעות מדבריים?". כן, פסק גידי. יש לי מחר מרוץ, הסבארבן שלי שבק חיים, ואני חייב 4X4. אעבור אצלך עוד שעה, לקחת את האוטו... נפרדתי מהלאדה, ומעולם לא התחרטתי... היא שירתה את גידי כמה חודשים טובים, עד שגם הוא העיף אותה.
הזמן עמד מלכת
אבל אלו סיפורי בגידה מלפני 25 שנים, והנה עומדת לפני אחותה התאומה של הניבה שלי קצת חלודה אבל זקופה ומאוזנת על מתליה, חיננית ומחכה לקחת אותי לסיבוב. בעל הקמפינג לא הבין, מדוע אני מתעקש לצאת איתו למשימות איסוף גזם וחציר? הסברתי לו שזה עניין של אהבה ראשונה וכצרפתי גזעי, שמח לתת לי את ההגה. מה אומר לכם? לגוף זיכרון משלו, ותוך שניות מצאתי את עצמי שוקע בין חמוקיה של ניבה. האוזניים זיהו את צליל המנוע הא?נ?מי, הגב התחבר למושב הספוגי ולמתלים הרכרוכיים, יד ימין נזכרה במוט ההילוכים המוצק מדי, הדורש מיומנות ועקשנות.
הלאדה לקחה אותנו לסיבוב חקלאי נינוח, ברכו?ת וצייתנות משמחת. המרכב הקומפקטי נשאר פונקציונאלי כתמיד, רבוע ומרווח. ר?נ?ה פירק את המושב האחורי והעמיס את תא המטען בחבלים, צינורות השקיה, כלי עבודה, ואף קלשון מאיים. קל לנו לצחוק על הניבה אבל זה היה רכב שטח לגמרי לא רע. על הכביש היא קטסטרופה מכאנית אבל בשטח, היא נהנית מהילוך כוח המכפר על חולשת המנוע, זוויות מרכב מצוינות, ועקשנות של חקלאי בקולחוז סובייטי. היא אפילו הקדימה את זמנה בכך שכבר לפני שלושים שנה היו לה הנעת 4X4 קבועה (עד אז, נחלתם הבלעדית של ריינג' רובר וקומץ רכבי יוקרה), וארבעה קפיצי סליל (לא עלים או מוטות פיתול, כמקובל בזמנו).
עבודה עברית
בניגוד לידידי מאוריציו המחזיק במילאנו אוסף מכוניות קלאסית במצב צבירה של תכשיטים, כלי הרכב של Rene Vial נועדו לעבודה טהורה ובסיסית. הלאדה אינה משמשת לשעשועי שטח אלא להובלה ותחזוקה, כולל חילוץ מזדמן של מוטורהום פריזאי שנתקע בדשא הרטוב. בחורף היא מפלסת דרך בשלג, ואת כל הטיפולים מב?צ?ע? רנה בחצר. "המוסך הקרוב נמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה מכאן", הוא אומר לי בחיוך. עד שיצאתי אליו וחזרתי, אני גומר טיפול מלא והחלפת שמנים. תקלות רציניות לא היו, וגם אין לי שום כוונה להחליף את האוטו, יד ראשונה מזה 29 שנים... כמה היא שווה היום? אין לי מושג, מה אכפת לי?
הניגוד הדרמטי בין גישתו החקלאית של רנה לבין שוק הרכב התזזיתי שלנו, עורר בי מחשבות; הוא לא יחליף את האוטו עד שיתפורר בעוד שאצלנו, מחליפים עשרות אלפי מכוניות רק מכיוון שבדגם האחרון יש גאדג'ט חדש, עוד שני כוחות סוס או סתם מתוך חשש ש'אולי, האוטו יתחיל לעשות לנו צרות'...
לאדה ניבה, לא מה שחשבתם
בארץ קראו לה "מ?יזב?ל?אד?ה", אבל הלאדה בכלל לא פראיירית. מידותיה הקטנות הפכו אותה לרכב טריאל מקובל מאוד בצרפת, ולשיא תהילתה זכתה בשנים 1981-1983. בכל אחת מהשנים התייצבה לאדה על פודיום הניצחון במרוץ פריס דקאר האפריקני, הישג עולמי. הישגי הדקאר הכפילו את מכירות ניבה בצרפת פי שש, ל-24,000 יחידות בשנה (כשליש מהיקף הייצור במפעלי VAZ הרוסיים).
בנוסף, לאדה ניבה הייתה רכב השטח הראשון בעולם שטיפס בכוחות עצמו ל-Everest Base Camp, 5,200 מטרים מעל פני הים. מ-1990 עד 2005 פעלו ניבות בתחנת הקוטב הרוסית Bellingshausen, מובילות מטענים ומדענים בטמפרטורות נמוכות עד 54 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.
לפני מספר שנים הוצגה ברוסיה ניבה 5-דלתות, ובקזחסטאן ראיתי כאלה בשירות המשטרה, אמבולנס, ואפילו טנדר חד-קבינה. אבל אל תרוצו להזמין אחת כזאת; על הכביש, הניבה לא יכולה להגן עליכם. במבחני הריסוק של EuroNCAP היא קיבלה ציון "אפס", בהתנגשות חזיתית ב-64 קמ"ש...
אורווה מוטורית
כך בעולם הגדול אבל בחווה של Rene באלפים הצרפתיים, הניבה הירוקה עדיין מככבת. היא עובדת בשדות אבל לסידורים ונסיעות אל העיר, רנה מחזיק סיטרואן ויזה סטיישן C15, בת 15 שנה ו-142,000 קילומטרים. הוא קנה אותה ב-2005, לאחר שהרנו-4 ההיסטורית התפוררה למצב, בו אפילו חקלאי צרפתי אומר נואש. את היהלום האמיתי שומר רנה במחסן זהו טרקטור FARMER CUB מתוצרת McCromick International, מודל 1960. הכלי האדום עובד כל שבוע בחווה; מכסח דשא, מושך ערימות חציר כבדות, ומתוחזק בקפידה על ידי רנה
