רגע לפני ה-Q60, בואו נדבר על תצורת קופה. זו אולי תצורת המרכב הוותיקה ביותר בעולם הרכב (אם לא מחשיבים את המכוניות הראשונות כרודסטרים...) שעדיין מסתובבת פה על הכבישים. כאשר חושבים על זה לא ממש ברור למה. בכל הנוגע לשימושיות הן בהחלט לא רושמות פרקים חדשים בספר, במקרים רבים המושבים האחוריים שלהם תיאורטיים, הגישה אליהם לא נוחה, הדלתות שלהן גדולות ודורשות חישוב של מרווח בינן לבין המכונית לצידן בקיצור, אתם מבינים את הכיוון. אבל עדיין, יש בהן קסם שמתקשה מאוד להתפוגג.
האפיל הספורטיבי שלהן, המסר אותו הן משדרות לסביבה נוסח "המכונית הזו כל כך לא הגיונית, יכולתי לקנות כל דבר אחר ובכל זאת קניתי אותה אני כל כך יותר מיוחד מכולכם". אגב, לא לחינם החלק הארי של מכוניות הקונספט המרהיבות בתערוכות הרכב מגיעות בתצורה הזו.
למרות שזהו מפגש מקומי ראשון שלנו איתה, זהו למעשה הדור השני של מכונית הקופה של אינפיניטי. היא, יחד עם גרסת הסדאן ה-Q50 מחליפות בהיצע של החברה את ה-G37 קופה וסדאן שירדו מפס היצור עם הצגת הדור הראשון ב-2013.
עושה סיבוב
נדמה שאין יותר קלישאה ממכונית קופה הנושאת סמל של יצרנית יוקרתית בחרטום, וכשזו מגיעה בצבע שחור הקלישאה כבר מגיעה לרמת כינורות עצובים בסרט של וולט דיסני.
ואכן, Q60 היא כל מה שאתם מדמיינים כאשר אומרים לכם "מכונית קופה". פנסי חזית מחודדים יש, מכסה מנוע ארוך יש, בתי גלגלים תפוחים יש, "פתח" אוורור לבלמים בכנף הקדמית יש, שמשה קדמית שכובה ושטח חלונות צד ללא קורה B יש, ספוילר זנב ושתי יציאות אגזוז יש ויש. מצד שני, מרוב שיש את כל המרכיבים האוטומטיים של מכונית קופה, למעט החזית המאוד אגרסיבית ומזוהה עם אינפיניטי וגם הזנב השונה לטעמי וזה ממש עניין סובייקטיבי לחלוטין, במבט מהצד היא מעט גנרית בעיצוב שלה. זה קצת כמו שתבקש ממישהו לצייר חתול, לא סיאמי, ספינקס, רוסי כחול או פרסי. הוא יצייר חתול באופן הכללי ביותר, אף אחד לא יטעה לחשוב שמדובר בארנב עם זנב ארוך במיוחד אבל זה לא יהיה חתול מסוים. נאה? כן, בהחלט. אבל לא משהו שנחרט בזיכרון שלך לטווח הארוך.
כשנכנסים פנימה, המנגינה נשארת. העיצוב נאה מאוד, אולי לא פורץ דרך או בעל זיהוי מיידי כמו בתאי הנוסעים של אודי וב.מ.וו, אבל את מי שנכנס לפה מקבלים חומרי פנים ורמת הרכבה ברמה גבוהה מאוד, שני מסכי המגע הגדולים (7 ו-8 אינץ') וריבוי הכפתורים ובנוסף חוגת שליטה מעניקים את אווירת ההי-טק המתבקשת ממוצר שמכוון לקהל אמיד אבל צעיר. יהיו כאלו שזה יהיה עמוס מדי עבורם, או שגם להם יהיה מוזר שאת אותו התפריט ניתן לפתוח ממסך המגע, מחוגת השליטה וגם מכפתור על גלגל ההגה. אבל מצד שני, בהחלט אפשר ליהנות מתא הנוסעים הזה גם בלי להכיר מה כל כפתור עושה ולמה. אנחנו נמצאים ברמת הגימור "פרימיום" שהיא למעשה גרסת הכניסה ומעליה נמצאת רמת הגימור "SPORT TECH". אבל גם כרמת כניסה היא מרעיפה אבזור לרוב, מושבי העור החשמליים, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט (אם כי לא אדפטיבית), חישוקי 19 אינץ', חלון שמש, הגה חשמלי, מצלמת רוורס משולבת חיישנים וגם חיישנים קדמיים.
מערך הבטיחות כולל בקרת סטייה מנתיב, התראת אי שמירת מרחק, זיהוי הולכי רגל, בלימה אוטומטית וזיהוי שלטי מהירות (פונקציה שלא תפקדה באופן עקבי לאורך ימי המבחן).
המושבים נראים מעולה, בהמשך גיליתי שהם גם נוחים ברגע הראשון ובהרבה רגעים ומאות קילומטרים אחר כך. באופן לא ממש אופייני, המושבים האחוריים הם לא לקישוט בלבד מבחינת הגודל שלהם. אני אמנם יושב קרוב יחסית להגה, אבל נראה שגם אם לוקחים את הכיסא עוד אחורה, אפשר לקבל שם מרווח מניח את הדעת. לא מדובר בישיבה נינוחה, אבל לפחות לרגליים יש מקום.
ובכל זאת אתם לא רוצים להושיב מישהו שם תסתכלו רגע על התמונה של המכונית, שימו לב למקום בו נגמר הגג ומתחילה השמשה האחורית. התוצאה היא ישיבה מתחת לשמשה שמתפקדת כמו חממה ומייצרת הקרנת חום אדירה למושב האחורי, גם מרווח הראש מגביל את היושבים שם לגובה של לכל היותר 175 ס"מ.
342 ליטרים בתא המטען עונים על צרכי האחסון, כל עוד זוכרים שלא מדובר בתצורה שאמורה לאכלס יותר משני תיקים לחופשת סוף שבוע זוגית.
עושים סיבוב
מתחת למכסה המנוע של גרסת הבסיס של Q60 מנוע 2.0 ליטרים טורבו בהספק 211 כ"ס ו-35.7 קג"מ. המנוע מגיע ממרצדס, חלק משיתוף הפעולה בין קבוצת רנו-ניסאן ליצרנית הגרמנית. ההנעה היא אחורית והכוח זורם דרך תיבת הילוכים בת שבעה יחסי העברה.
מעל גרסת מכונית המבחן ישנה את ה-Q60 עם מנוע ה-3.0 ליטרים טורבו בתצורת V6 של ניסאן עם 405 סוסים והנעה כפולה. בארצות הברית נמכרת גם גרסת ביניים עם 304 כ"ס, אז זו אינה משווקת פה.
למרות ש-211 כ"ס הם כבר לא מספר שמעמיד שערות, אפילו לא בקומפקטיות חמות, בטח לא במכוניות קופה רבות רושם ה-Q60 דווקא זזה בקצב זריז למדי. היא לא מאוד קלילה עם 1,722 ק"ג במשקל העצמי, אבל בהתנהלות יום יומית תיבת שבעה ההילוכים מחלצת ממנה קצב תנועה מעל לממוצע.
ביחס למכונית בעלת אוריינטציה ספורטיבית, נוחות הנסיעה בעיר טובה. יש ספיגה מאופקת של רוב השיבושים ותא הנוסעים לא מזדעזע גם על רחובות מזעזעים. מחוץ לעיר ובמהירויות של 100 קמ"ש וצפונה למחוזות השלילה המצב משתפר אפילו יותר.
בעוד לגרסת ה-3.0 ליטרים יש את מערכת ההיגוי האדפטיבית החדשנית של אינפיניטי, גרסת ה-2.0 ליטרים עושה שימוש בהגה מתוגבר חשמלית בעל שני מצבים, רגיל וספורט המשנים את יחס ההעברה שלו. בשניהם יש לציין ההגה מעניק תחושה של כבדות ודיוק. לי הוא הזכיר מאוד במשקל שלו את ההגאים של מכוניות ב.מ.וו של פעם, למרות המלאכותיות אני אהבתי את זה מאוד, יהיו אנשים שלא.
ברגע שהגענו לכבישים המפותלים, איפה שהוא אצלי בשכבות הזיכרון צפה ועלתה דמותה של ה-G37 מנוחתה עדן. למי שלא ידע את המכונית הזו, אני רק אציין שלמרות שחיצונית ופנימית היא לא ממש הרשימה, בכל הקשור למנהגי כביש, היא אולי לא הייתה המעודנת והרהוטה אבל בהחלט הייתה ועודנה אחת המכונות החוליגניות בסביבה. 320 כ"ס ממנוע 3.7 ליטרים V6 עם טונות מומנט וחיבה מולדת להחלקות זנב פסיכיות בגרסה הרגילה ועוד יותר בגרסת ה-S עם הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה. היא הייתה מכונית שרק רצת לנסוע על הצד, כל יום כל היום.
לעומתה ה-Q60 איבדה משהו מהפראות השובבה הזו. היא הרבה יותר מהודקת ומדויקת. הרבה יותר אוחזת ומבצעת. לא רק לעומת האופי המשוחרר של קודמתה, אלא גם באופן שבו בקרת היציבות שלה מגלה אפס סובלנות לפסיעה הקלה ביותר של הזנב. בקצהו של איזור תעשייה נידח בכיכר גדולה ושחוקת אספלט מגלגלי משאיות ניתקתי את הבקרה ומסתבר של-Q60 זלגו אי אלו גנים מה-G, אבל זה בעוצמות של סבתה.
העברות המשקל מהירות ונשלטות, אין לה בעיה עם שינויי כיוון, גם מהירים וחדים, היא מגובשת מאוד באופן שבאמת מעורר הערכה למי שהיה אחראי על הכיול הדינאמי שלה.
דווקא על רקע ההצטיינות הזו בולטות שתי הנקודות הפחות חזקות אצלה בנהיגה מהירה המנוע פשוט לא ברמת השלדה בכל הקשור לגיבוי של היכולות שלה בגרסה הזו. הוא לא מהנה או מזמין לדחוק אותו לכיוון הקו האדום או מספק סנסציה מבחינת התחושות או הצליל שלו. מעניין לראות איך עובדת הגרסה החזקה שמציעה כמעט כפליים הספק, אבל עם הנעה כפולה. העניין השני הוא תיבת ההילוכים, שגם במצב ספורט לא תמיד מוצאת את ההילוך המתאים ובזמן. בהיעדר מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה (שיש בגרסה הבכירה) התפעול הוא רק ממוט ההילוכים.
גם אחרי תפירה של מעלה גלבוע והכבישים המטפסים ויורדים מרמת הגולן ביום שלהי יולי לוהט הבלמים החזיקו מעמד יפה מאוד ולא הראו שום סימן לדעיכה. קצת ריח, אבל לא יותר מזה.
בסוף ימי המבחן בסיכום צריכת הדלק, ה-Q60 נסעה 8.2 ק"מ לכל ליטר. לא חסכונית במיוחד.
סיכום
קבוצת מכוניות הקופה היוקרתיות מצומצמת מאוד מבחינת פלח השוק שהיא תופסת בישראל, עדיין, כמעט כל יצרנית שיש לה אחת בהיצע מעמידה אותה למכירה ואפילו במבחר נאה של גרסאות ומנועים. בקבוצה של Q60 ובטווח המחירים שלה, ניתן למצוא את השלישיה הגרמנית אודי A5, ב.מ.וו סדרה 4 ומרצדס C קלאס קופה במחירים של בין 350 ל-360 אלף שקלים, אם כי ברמות הספק נמוכות משל ה-Q60 (190, 184 ו-156 כ"ס בהתאמה). אבל המתחרה הקרובה ביותר אליה היא אחותה למוצא ולתפיסה לקסוס RC שעבור 325 אלף שקלים מציעה 245 כ"ס ו-35.7 קג"מ וגם היא עושה שימוש במנוע 2.0 ליטרים מוגדש והנעה אחורית. כך שהשוואה בין השתיים מתבקשת במיוחד.
לגופה של מכונית, ה-Q60 היא קופה קלאסית כהלכתה עם אווירת פרימיום מתבקשת ממכונית ב-330 אלף שקלים. החל בעיצוב החיצוני, עבור באבזור, מרווח מלפנים ונוחות נסיעה. האם החסרונות שלה בתחום השימושיות ובתחום הדינאמי הם נקודות קריטיות ללקוח האופייני שלה? לא בטוח.
שורה תחתונה היא בהחלט לוחצת על כל הכפתורים הנכונים, לי אישית - לא תמיד בעוצמה הנדרשת.
על הצד הטכני אינפיניטי Q60
מנוע, הנעה בנזין, 4 צילינדרים, טורבו, אחורית
נפח 1,991 סמ"ק
הספק/סל"ד 5,500/211
מומנט/סל"ד 1,250/35.7
תיבת הילוכים אוטומטית, 7 הילוכים
ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) 7.3
מהירות מירבית (קמ"ש) - 235
מידות
אורך (ס"מ) 469
רוחב (ס"מ) 185
גובה (ס"מ) 139
בסיס גלגלים (ס"מ) 285
תא מטען (ליטרים) 342
משקל (ק"ג) 1,722
מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' מק'פרסון/ רב חיבורי
בלמים קד'/אח' דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים 255/40 R19
