10 כללי ברזל לשמירה על בטיחות הילדים בדרכים

הסיעו את הילד בכיסא מותאם לגופו

המבוגרים שבינינו (לפחות במבנה הגוף) נהנים מהתאמה טובה בין הגוף שלנו ובין המושב ברכב וחגורת הבטיחות. אבל ילדים צריכים מתאמים שיגנו על הגוף שלהם בעת תאונה, שלא נדע. התאימו לילדים את המושבים המתאימים (ראה מדריך). בכיוון הכללי - עד גיל שנה פחות או יותר יישב הילד בסלקל מרופד, עוטף ונשלף. בין שנה לשלוש (ולפעמים יותר) יישב בכיסא הבטיחות הגדול והמוכר, שמספק חגורות עצמאיות והגנות רציניות לפגיעות מהצד. מעל לגילאים האלה ועד לגיל 9-10 יישב על "בוסטר", שהוא מתאם בין גוף הילד ובין המושבים וחגורות הבטיחות המובנים ברכב.

היעילות המופלאה של חגורת הבטיחות בשמירה על נוסעים בעת תאונה כבר אינה צריכה יותר מדי סופרלטיבים, מכך שרוב הציבור מבין את היותה אחד מאביזרי הבטיחות החשובים אי פעם (אם לא "ה"). אז איפה אנחנו מפספסים? בנסיעות הקצרות האלה, יוצאים על הבוקר מהבית וקופצים שלושה רחובות לכיוון הגן. "מה כבר יכול לקרות?". אבל המחקרים דווקא קובעים כי הדקות הראשונות של הנסיעה הן המועדות ביותר לתאונה, בעיקר בבוקר: כולם סביבנו התעוררו הרגע, כולם בלחץ, עדיין מתארגנים ברכב תוך כדי תנועה ונוסף לכך - מכל עבר צצים הורים, ילדים ומכוניות שיוצאות מחניה תוך כדי גילוח. אל תתנו ללחץ של הבוקר להשפיע על הבטיחות שלכם ושל הילדים, צאו רק כשכולם חגורים והיו עירניים במיוחד. החגירה חשובה גם כדוגמה אישית והקניה של הרגלים שיסייעו לשמור על ילדיכם בטוחים לאורך שנים.

אלו שמשאירים את הרכב על הנתיב "רק לדקה", אתם יודעים שבמשך שעה כל הזמן עשרה אנשים משאירים את הרכב רק לדקה ברצף? אומרים שהליכת בוקר בריאה, אפשר בהחלט ללכת דקה שלמה אחת ברגל מהחניה המוסדרת הקרובה. עצירה על הנתיב מסכנת את הילדים ואת כל שאר עוברי הדרך. מי שניסה לעקוף רכב שחסם את הנתיב להורדת ילד, בדיוק כשהגיע אוטובוס ממול, יודע על מה אנחנו מדברים. בואו לא נהיה כמו האנוכיים ההם.

ברור שזה מובן מאליו, אבל לפעמים הלחץ והצורך להעביר את הילד מעל ברכי זה שיושב לידו… ובכן, בשעות ההורדה והאיסוף, אבל גם ביתר, הוצאת ילד מהרכב על הכביש מסכנת את הנהג, את הילד ואת שאר עוברי האורח. סתם עניין של הרגל בריא וחשוב מאין כמותו.

מנסיונם של רבים, אפשר די בקלות להסדיר את התקרבות רכבי ההורים אל שערי בית הספר או הגן. צריך לעתים להפעיל רשימת תורנים או למצוא מתנדבים, אבל הזמן שנחסך והבטיחות הרבה של השיטה שווים את זה. לפי השיטה, מוסדר נתיב התקרבות אל מוסד הלימוד, לא צריך להחנות את הרכב, כל אחד בתורו מוריד בזריזות את הילד (נשק) ומיד נוסע (סע).

בדרך כלל דווקא אין סכנה: כשיש לנו מסלול הורדה והעלאה קבועים ואנחנו מודעים למתרחש, הכל בסדר. הבעיה נמצאת בדרך כלל בחריגות בשגרה - שינויי מסלול כתוצאה ממעבר דרך קופת חולים או המכולת, איסוף ילד נוסף וכדומה וגם, כשאנחנו במצב נפשי לא אידיאלי - לחץ רב, דכדוך ומצבים נוספים שמסיטים את תשומת הלב שלנו מהמתרחש סביבנו. כדי להימנע מכל זה לגרום לנו לשכוח (חלילה!) ילד ברכב, מעבר למודעות שלנו כלפי עצמנו שאסור להשאיר ילד ברכב גם לא לדקה, אפילו אם המזגן דולק, ישנם פתרונות רבים ומגוונים נגד השארת ילד. דוגמאות? את מערכות ההתראה של חברת MOVON אפשר לקבל עם התראה נגד שכחת ילדים, וכך גם שירות iCare של איתוראן.

חנויות האפליקציות מלאות גם הן בשלל התראות שמבוססות למשל על ניתוק הטלפון ממכשיר הבלוטות' שברכב (כמו אפליקציית Don't forget your baby)' התראות מבוססות איתור מיקום (GPS, כמו אפליקציית Infant reminder), שישאלו אותנו כשנגיע לעבודה, למשל, אם הוצאנו את הילד ואפליקציות שפשוט יזהו סוף נסיעה, ישאלו אם כבר הורדנו את הילד, ואם לא נגיב - תשלח התראות לשלושה אנשי קשר (כמו Save My Baby הישראלית)

פתרונות טכנולוגיים כוללים גם התראה שמבוססת על ניתוק המפתח מעמדת הנהיגה. טכנולוגיה נוספת נמצאת בגן עצמו - שם רושם הגנן או הגננת כל ילד שמגיע, ועבור אלו שלא הגיעו תצא התראה להורים.

פתרונות לא טכנולוגיים - הורים יכולים להתרגל לשוחח בטלפון אחרי הפיזור ואפשר גם להשאיר ליד הילד משהו חשוב (הסמארטפון? תיק העבודה?) שלא נשכח.

אנחנו איננו פסיכולוגים (בקושי הורים מומחים…), אז ראו את דברינו בתור המלצות כלליות. הפרסומות מדגישות שילד צעיר מגיל 9 חייב סיוע בחציית הכביש. ישנם ילדים שהם מוכנים לחצות לבד כביש בשלבים מאוחרים יותר או מוקדמים יותר זה מזה. גם אצל הורים - יש את אלו שרק מחכים להרשות לילד לחצות לבד ויש מי שמתקשים לשחרר. כך או כך, כששלב החצייה לבד מתקרב, אל תשחררו את הילד לג'ונגל לפני שתרגלתם איתו היטב חציה נכונה: לוו אותו בכבישים (אפשר בהחלט להתחיל בכבישים סואנים פחות מעומסי ה-1 בספטמבר בפאתי בית הספר), תנו להם להחליט לבד מתי צריך לחצות ומתי לחכות, ואתם תתערבו רק אם באמת נשקפת סכנה אמיתית. מרגישים בטוחים? כנראה שאפשר לסמוך עליו.

גם כשהילד כבר הולך לבד לבית הספר, בעיקר אם צריך לחצות כבישים בדרך, חפשו והגדירו לו את המסלול הבטוח ביותר בדרך לבית הספר: נסו שיימנע ככל האפשר מחציה במקומות מסוכנים ומהליכה במקומות שבהם מכוניות יסכנו אותו.

רובם הגדול של מסיעי הילדים לבית הספר, אנחנו בטוחים, מקפידים על הבטיחות, הן בבחירת רכב ההסעות, הן בתחזוקה ובתקינות שלו, הן בדרך הנהיגה, בדרך האיסוף והפיזור ובאופן שבו הם מוודאים שאף ילד לא נשאר סגור ברכב בסוף המסלול. בעידן קבוצות הוואטסאפ של הגן או הכיתה, אפשר לשים עין ולדווח לכלל ההורים על כל חריגה מהאופן הבטיחותי ביותר בהתנהלות הסעת הילדים.

מסמסים בנהיגה? יוצאים לדרך לא חגורים? לא מאותתים לאחרים ועוצרים רק לרגע על הכביש? בדיקות שונות הראו שלרוב הילדים שלנו מבינים בדיוק מה אנחנו עושים. כמו בכל התנהלות הורית אחרת, הדוגמה האישית שלנו תגרום לילדים שלנו להקפיד ולשמור על עצמם (וסביבותיהם) או להיפך.