סטילס: אבירם פריג', איהב אבו-ג'עפר Duarte Pinto, Snapseed
ככל שהתקרבו מיכאל ושחר אל המכשול הלך וירד קצב הנסיעה, ענני אבק היתמרו מלפנים, ואלפי צופים התגודדו לאורך המסלול; היה זה סימן בדוק לכך שהצוות הישראלי מתקרב אל המכשול המסמל ביותר את תחרותKing of Hammers בפורטוגל, "ביצי הדינוזאור" עליהן מתרסקים הטובים בנהגי אירופה. נהמות המנועים הרקיעו שחקים, ויחד איתן גם מפלס האדרנלין; מבחינת המשתתפים בתחרות, זהו אחד השיאים הגדולים ביותר של סוף השבוע.
במסלולי העבירות של ישראל נחשב הטנדר של מיכאל לרכב עבירות רציני, אבל אין בכלל מה להשוות אותו עם הכלים המתחרים ב-KOH. אולם למיכאל יש עקשנות ודבקות במטרה, וגם ניסיון רב בנהיגת סלעים. המרוץ בפורטוגל הוא אחד מארבעה אירועים אירופאיים, ויש בו את מעברי הסלעים המאתגרים ביותר. זו התחרות הקשה ביותר באירופה, ואליה יצא מיכאל דווקא מכיוון שהוא מחפש את הקשיים, ומכיוון שיש לו יתרון יחסי בנהיגת סלעים. שחר הנווט התרוצץ לפני ואחרי הטנדר, כיוון את מיכאל אל בין סלעי הגרניט הענקיים, מסייע בכיוון מדויק אותו ביצע מיכאל בזרימה מצוינת. פעם אחת בלבד נאלצו לשלוף כננת, כדי להשחיל את טנדר מס' 25 אל בין סלעים צפופים במיוחד. בלהט התחרות לא ראה מיכאל מי נוהג מסביבו, אבל בחניון הלילה ניגש אליו לא אחר מאשר Rob Butler הבריטי, אלוף KOH ובעל סדנה לבניית רכבי מרוץ. "כל הכבוד" אמר האלוף הבריטי למיכאל המשתנק, ולחץ את ידו; נהגתי כל הזמן מאחורייך, ולא האמנתי שתצליח לעבור את ביצי הדינוזאור עם הרכב הזה. עשיתם עבודת צוות מצוינת, אני מקווה לפגוש אתכם גם בשנה הבאה.
כל ההתחלות קשות
למיכאל כבר ברור שהוא יתייצב על קו הזינוק של KOH ב-2018. אבל היום הוא עוד מלקק את פצעי ההתחלה של 2017. הכנת רכב המרוץ בישראל הייתה מורכבת ותובענית במידה שלא תאומן. הטנדר הצהוב אינו מזכיר במאום את המקור היפאני, הוא חמוש במנוע שברולט 380 כ"ס ותיבת הילוכים 418e מקצועית למרוצי שטח, נועל צמיגי 37-אינץ' ייחודיים ל-KOH. ההכנה הייתה קשה כשאול, בוודאי במסגרת התקציב הצמוק שהיה למיכאל. ספונסורים טובים נרתמו לעזרתו (רשימה מלאה בהמשך), מיכאל אפילו הקים אתר גיוס המונים, עדיין פעיל - אתם עדיין מוזמנים להיכנס ולתרום את שלכם! הכסף נשאב כלא היה והרכב נשלח לפורטוגל, בכוונה לסיים את ההכנה בשבוע שלפני המרוץ.
אנשי המכס הפורטוגזיים לא ידעו מה לעשות עם הרכב המוזר שמבחינתם, הגיע מאזורי הקרבות במזרח התיכון. לאחר שבועיים אפופי ביורוקרטיה שוחרר הרכב, יום לפני הזינוק! מיכאל, שחר והמכונאי דודו ג'אן לא ידעו מאיפה להתחיל את העבודה... בבדיקות נסיעה ראשוניות נשבר גל ההינע והצוות חרט גל חדש, אצל מכונאי מקומי. הם ויתרו מראש על השתתפות בפרולוג (קטע דירוג שנערך לפני הזינוק, כדי לקבוע את סדר הזינוק למרוץ), והתיישבו להשלים את הכנת הרכב לזינוק הרשמי למרוץ, למחרת היום.
את הלילה שלפני המרוץ בילו ברחבת הטיפולים, מרתכים, מבריגים, ומכווננים. מכונאים ואנשי צוות זרים התפעלו מרוח הצוות ואווירת העליצות בחניון הישראלי, והתנדבו לסייע אלה הביאו רתכת וכלים, אחרים הופיעו עם תושבות, שמנים וחלפים... אווירת הסיוע הייתה מדהימה, בוודאי לאור העובדה שלמחרת היום, כולם הולכים להילחם על גביע הניצחון!
מסתערים על ביצי הדינוזאורים
העבודה נמשכה עד 05:30 אבל כנגד כל הסיכויים, ניצבו מיכאל ושחר על קו הזינוק, דגל ישראל מתנוסס על גג הטנדר, מנוע השברולט מפמפם בעוצמה וההתרגשות גואה הנה, הם הולכים להגשים את החלום. "מה הוא החלום?" שאלתי את מיכאל לפני היציאה לפורטוגל. "שנסיים את המסלול בחתיכה אחת" אמר מיכאל. לא פודיום, לא ביצועים, רק לגמור את המרוץ. מסתבר שברבות השנים נולד בין הנהגים כינוי חדש, "KOH Finisher", ללמדך שעצם סיום המסלול הוא הישג ראוי לציון, גם בין המקצוענים באירופה ואמריקה.
נשיא המועדון ומייסד KOH הוא Dave Cole, שגם הזניק את הצוות הישראלי. לאחר שראה את עקשנותם בליל השימורים, הבטיח לחכות להם על קו הסיום. "רק תגיעו" אמר, ושילח אותם לדרכם. על קו הזינוק היו שני מתחרים מאמריקה ועוד כ-35 אירופאים. כדי למנוע פקקי תנועה מוזנקים המשתתפים בכמה מסלולים אלטרנטיביים וכך מתערבבים המתחרים הטובים ביותר, עם אלה המנהלים קרב הישרדות מאובק ומייגע.
קטעי השביל המהירים נתנו לצוות זמן להתחבר מחדש אל הרכב, לאחר שבועות בהם לא נהגו ברצינות. כדי לצמצם עומסים על מערכת ההיגוי שמרו מיכאל ושחר על מהירות מתחת ל-80 קמ"ש, בלאו הכי הם לא נאבקו על הפודיום. בקטעי העבירות היה הרכב יעיל ומהיר להפתיע; עם צמיגי 37 אינץ' ובלחץ אוויר של 16 PSI הוא טיפס ואחז היטב בסלעים. גיאומטריית המתלים עבדה היטב, כוח המנוע היה זמין בכל רגע, ויחסי ההעברה התאימו למכשולים. הרכב היה רחב וארוך יחסית אבל הוא אפשר להם לתפור בזרימה מצוינת את רוב המכשולים, כולל כאלה שטחנו צוותים בעלי מוניטין וניסיון רב.
השמחה נקטעה כאשר קילומטר וחצי מהחניון נתלשה זרוע ההיגוי של ההגה הידראולי; הברגים נתלשו ממקומם, והתיקון חייב ריתוך המשאבה למקומה בלי עזרה חיצונית... שחר החל לפרק את החלקים הפגומים, צופה אלמוני הביא גנרטור ומיכאל צעד למחנה וחזר עם רתכת, כלים וחלפים... היה זה סרט אמיתי אבל לאחר שעה וחצי, היה הרכב בתנועה.
לילות לבנים
מיכאל ושחר חשבו שתלאותיהם הסתיימו אבל לקראת סיום המסלול נשבר שוב הדרייבשאפט הסורר... הם הצליחו להגיע לחניון ושוב נכנסו לעבודת לילה בלתי פוסקת, בעזרתם המקסימה של מתחריהם. אלה לא יכלו שלא ליפול שבי בחינניות והנחישות הישראלית, בוודאי כאשר היא תודלקה עם כמויות אלכוהול נדיבות. אחד המומחים אבחן את הבעיה שגרמה לשבירת שלושה גלי הינע היה זה מיקום שגוי של מוטות הרדיוס, שגרם לסרן הקדמי להסתובב סביב עצמו. שוב התיזו המשחזות ניצוצות אל תוך הלילה, הרתכות בערו וראה זה פלא, רבע שעה לפני הזינוק התייצב טנדר מספר 25 על קו הזינוק.
היה זה היום האחרון לתחרות, יום קשה בו התמודדו המתחרים עם "ביצי הדינוזאורים". דווקא המכשול המיתולוגי האיר להם פנים, הודות לעבודת כיוון מדויקת ונהיגה חלקה של מיכאל. עזרה בלתי צפויה הגיעה מכיוונו של עמנואל קוסטה, אלוף אירופה שהיה מושבת ללא רכב המרוץ שלו. הוא נעמד על אחת הביצים, וכיוון את כל המתחרים במעבר המאתגר. "ימינה, שמאלה, תן גז, די"... הסצנה ההזויה המחישה שבאמת, בקינג אוף האמרס עדיין שולטות רוחות טובות של ח?ב?רו?ת וסיוע הדדי.
בלעדיהם זה לא היה קורה...
רשימת האנשים שסייעו לצוות לצאת לפורטוגל ארוכה כהיקפן של ביצי הדינוזאור, אבל אי אפשר שלא לציין את הבולטים שבהם; שחר שבילי שלא רק ניווט ותיקן, אלא גם דאג לר?ס?ן את מיכאל שלא ירסק את הרכב. איהב אבו-ג'עפר ו-דודו ג'אן המכונאים שלא הפסיקו לעבוד על הכלי, בארץ ובפורטוגל. לילך חנוכה התוססת והמעודדת, ואבירם פריג' הצלם שהביא לנו את התמונות והסרטונים. תודה מיוחדת משגר מיכאל לאשתו ח?לי שסבלה אותו בלי לתבוע גירושין, לכל תורמי אתר השיתוף ובוודאי לספונסורים הרשמיים: עופר בן שושן מ-נענע מערכות גז, אילי ואיציק מ-אאוטבק, כפיר מ-פטרוטק, מור וחיים יבואני מצברי מוטלו ,יריב קלר מ-סופר גיפ, י.ס. גירים, אביתר כהן אבקו, המנטור הוותיק אלי שחר, רפי וקובי ממוסך עדן, שי שרותי שמירה, רודי פרוג'קט ואיציק וורוניקה מ-3D Point.
ובשוך ענני האבק, KOH היה חוויה מדהימה, מימוש חלום של שנים. מיכאל ושחר סיימו את המרוץ במקום חמישי בקטגוריה, וחזרו הביתה עם "גביע הנחישות" עליו מוטבעת סיסמת האירוע, Never Give Up. למרוץ 2018 כבר יתייצב מיכאל עם רכב שתוכנן ונבנה על ידי מומחי KOH. "לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, כאשר יש באירופה כל כך הרבה ידע זמין". מיכאל מקווה לגייס מספיק כסף כדי לרכוש רכב מקורי, אחד שכבר עשה תחרות או שתיים. "לספורטאי מוטורי אין מה לחפש בארץ", הוא מקונן בעצב; ככל שהתלוננו על חוק הספורט המוטורי ועל הפונקציונרים, מה שמונע היום פתיחת ליגת עבירות, זה חוסר הרצון של המתחרים הישראלים להניע את הכלים ולצאת לדרך. הם איבדו את האמון בספורט המוטורי בישראל, הוא מסכם. הלוואי שיצטרפו בשנה הבאה עוד מתחרים מישראל, אולי העתיד ממתין לנו באירופה?
