אנחנו בחודש השני למבחן ארוך הטווח של פורד קוגה טיטניום, רגע לפני חופשת הפסח בה יורדים בני ישראל חזרה לכיוון מצריים כדי להכות במצילים בברכות המלון ולקיים מצוות "שפוך חמתך על המציל" - ארזנו את עצמנו וירדנו לאילת כדי לבדוק את צריכת הדלק והנוחות של פורד קוגה למרחקים ארוכים.
אבל רגע לפני, תקציר הפרקים הקודמים:
רכב המבחן: פורד קוגה טיטניום, מנוע 1.5 ליטר טורבו 182 כ"ס ו-24.5 קג"מ, תיבת הילוכים אוטומטית בת שישה הילוכים והנעה קדמית הגיע אלינו למבחן ארוך טווח בן ארבעה חודשים.
העיצוב החיצוני שלו אולי לא קרבי כשל חלק ממתחריו, עבור לקוחות מסוימים זה נחשב כחיסרון, הוא אולי לא מלך היופי אבל אנחנו די מחבבים את המראה שלו, דווקא בשל הסולידיות. העובדה שהוא לא נפוץ במיוחד מביאה אנשים לשאול לגביו מכיוון שלא רואים אותו הרבה (ולא בצדק, אבל על כך כבר כתבנו במבחן הראשון).
תא הנוסעים הוא כבר לא המילה האחרונה בעיצוב, והגיל שלו ניכר במראה הלא עדכני במיוחד. אבל איכות החומרים טובה מאוד, בעיקר במקומות הרלוונטיים כמו ההגה, ומסעד היד בדלת.
מיקום פתחי המיזוג בצדדי החלק העליון של הקונסולה המרכזית לא מיטבי ולאורך זמן האוויר שנפלט בדיוק על הידיים שאוחזות בהגה מצריך פשרה בין קירור כללי להקפאת האצבעות. נו, שאלו יהיו הצרות שלנו...
המרווח הפנימי לנהג ולנוסע טובים ונפגמים אך במעט על ידי קונסולה מרכזית רחבה מאוד. יש כמות מספקת של תאי אחסון בשלל גדלים. המושב האחורי מרווח מאוד ותא המטען עם 456 ליטרים נוח להטענה.
רמת הגימור "טיטניום" היא השלישית מתוך ארבע רמות גימור ומאובזרת מאוד. הן בתחום הנוחות (גג שמש, פתיחה חשמלית לתא המטען) והן בהיבט הבטיחות (בקרת סטייה מנתיב עם תיקון הגה, התראת אי שמירת מרחק, זיהוי הולכי רגל, בלימה עצמאית, זיהוי רכב ב"שטח מת", מצלמת רוורס, שליטה אוטומטית בעוצמת התאורה ועוד).
מחירה של רמת הגימור הזו עומד על 160 אלף שקלים (144 לדגם ה"טרנד" הבסיסי).
אזימוט 180, טווח 344
אנחנו מוכנים ליציאה, הרכב מועמס כרגיל יותר מהנדרש (אני מבטיח לך, לא צריך גם מחצלת וגם מפה וגם שמיכת פיקניק), שקית בשר מיובש לאבא, פירות לא מטפטפים לילדות ומים לאמא ויוצאים לדרך. אבל רגע לפני, עצירה לאיפוס מד המרחק, תדלוק ובדיקת לחץ אוויר בגלגלים.
אנחנו משחררים בלמים ומתחילים את הנסיעה על כביש 6 במהירות שיוט חוקית ונינוחה לחלוטין, וכמובן נעקפים רוב הזמן. מכיוון שזו אינה נסיעת מבחן מן המניין וכדי לקבל צריכת דלק הקרובה ביותר לזו של הנהג הממוצע, הנהיגה כולה נעשתה במצב מנהלתי לחלוטין ובמהירות החוקית למעט חריגות קלות כנגזרת מעומס התנועה ותנאי הדרך.
תוואי הנסיעה הנבחר כלל כאמור התחלה על כביש 6, עוקף באר שבע, מצפה רמון בו עצרנו לארוחת בוקר קלילה ומשם על כביש 40 ובהמשך כביש הערבה עד אילת.
בעוד במהירות איטית ובכבישים עירוניים מרובי טלאים הקוגה מעביר פה ושם שיבוש לתא הנוסעים, בכבישים מהירים, סלולים היטב וגם באלו הפחות מתוחזקים הוא עובד יפה מאוד. כל עוד שומרים על מהירות שיוט בגזרת 100-120 קמ"ש פחות שומעים את רעשי הדרך מבחוץ. כך שבשורה התחתונה הנהיגה נוחה מאוד. בדרך חזרה מאילת אתגרתי אותו עוד יותר כאשר התיישבתי לנהיגה רצופה ללא הפסקה מחי-בר יוטבתה ועד הבית וגם אחרי 3 שעות וחצי יצאתי מהקוגה נינוח לגמרי ואת זה לא עושות המון מכוניות.
בנהיגה חזרה עם פחות הקפדה על נהיגה מנהלתית היה אפשר גם לנצל את 182 הסוסים של הקוגה בעליות וגם את התנהגות הכביש המצוינת שלו. אז נכון שלא בדיוק קילפנו גומי על האספלט עם הבנות ישנות מאחורה, אבל הוא בהחלט הזכיר לנו שהוא יודע לזוז טוב מאוד, גם קדימה כשצריך לעקוף פול טריילר וגם לצדדים כשמטפסים למצפה רמון.
כמה יצא?
שורה תחתונה, עם ההגעה שלנו לאילת נכנסנו לתחנת הדלק ותדלקנו 29.56 ליטרים של בנזין 95 על נסועה של 344.5 ק"מ. מה שאומר 11.65 קילומטרים לכל ליטר בנזין. מחשב הדרך היה מעט יותר פסימי וטען שצריכת הדלק הממוצעת היא 11.1 ק"מ לליטר. זו צריכה די סבירה לרכב במימדים שלו ופחות או יותר מקבילה למתחריו האטמוספריים. בדרך חזרה שבה כאמור לא הקפדתי במיוחד על נהיגה חסכונית והייתה גם מעט עמוסה, חזרה צריכת הדלק לכ-10 ק"מ לליטר. לא פערים יוצאי דופן. מה שבעיקר אומר שהוא מתקשה להיות חסכוני גם אם מנסים - מחיר הגודל והתצורה.
