(בסרטון: מרדף אחר רכב גנוב)
ביצוע הונאת ביטוח נתפס בקרב הציבור כעבירה הקלה ביותר מבחינה מוסרית, כך עולה מסקר שנערך לאחרונה עבור וואלה רכב, ממנו עולה כי 38.6% מהנשאלים סבורים שביצועה תעורר בהם נקיפות מצפון סמליות בלבד.
באופן מפתיע, לאור היקף העלמות המס וההון השחור במדינה, ניתן היה להניח כי זו תהיה העברה שתעורר את הקונפליקט החלש ביותר, אולם תוצאות הסקר משקפות תמונה עגומה: "רק" 23.9% מבין 523 המשיבים, אלו המבוטחים בביטוח מקיף העידו כי ביצועה תטריד את מנוחתם. הפתעה נוספת עולה משיעור המשיבים בנוגע לדיווח כוזב לביטוח לאומי שגם הוא שכיח ביותר. אולם העובדה היא, כי 21.3% " בלבד" היו מבצעים אותה ללא נקיפות מוסריות.
קלות הדעת של הציבור לביצוע הונאת ביטוח באה לידי ביטוי היטב בשטח. ההערכה של גורמים בענף היא כי בין 10 ל-15% מהתביעות המוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות. או במילים אחרות - היות ומידי שנה מוגשות 380,000 תביעות, גם אם מחשבים את הסטטיסטיקה על פי הרף התחתון של ההערכות, המספרים גבוהים באופן מטריד ביותר: 38,000 מקרי הונאת ביטוח.
מי מטפל באכיפה?
לאור היקפה המבהיל של התופעה, ניתן היה להניח כי חברות הביטוח מגישות מידי יום עשרות תלונות למשטרה. אך בפועל, מספרן של התלונות קטן ביותר ושואף לאפס. "אם לא מדובר על הונאה שיטתית או על עבריין ביטוח כרוני, חברות הביטוח לא מגישות תלונות", מסביר יהודה יגן, יו"ר איגוד שמאי הרכב: "הרי כולם יודעים שזה ספורט לאומי ונוצר מצב בו המבטחות משתפות לכאורה פעולה עם אותו מבוטח סורר. הוא מודע לכך שהן לא מעבירות את המידע למשטרה כך שמבחינתו, הוא אומר לעצמו - אם אין איום עלי, למה שלא ננסה לקבל את מה שמגיע לי - ואפילו הרבה יותר".
הבוז שרוחש הציבור לחברות הביטוח ניכר היטב גם בהתייחסותו לענישה שיש להטיל על עברייני ביטוח. רובו המוחלט - 91.2%, סוברים כי אין מקום לשלוח לכלא מבוטח שהורשע בהונאות ביטוח. מבין יתר הנשאלים, רק 6.3% חושבים שמקומו מאחורי סורג כאשר יתר המשיבים כי לא גיבשו עמדה בנושא.
שוק המשומשות בוער מהונאות
כאשר מדברים על הונאת ביטוח, אין הכוונה רק למקרה בו המבוטח ביים את גניבת רכבו או הצית אותו בכוונה לקבל תגמולי ביטוח, אלא על שורה של פעולות לא חוקיות שמבוצעות מידי שנה עשרות אלפי פעמים; "השוק של הרכבים המשומשים קשה מאוד, והקונה הטוב ביותר לרכב הוא חברת הביטוח, הואיל והיא משלמת את מחיר המחירון", מסביר דודי פרטוק, מבכירי חוקרי הביטוח בישראל ושותף מנהל במשרד החקירות 'מוקד חקירות'.
"אנו נתקלים במקרים רבים בהם מבוטחים מעמידים את רכבם וגורמים בכוונת זדון לרכב כבד לפגוע בו ולגרום לו לטוטלוס. רמת התחכום עלתה משמעותית ואנו חושפים יותר ויותר אירועים בהם הפגיעה המתוכננת ברכב התבצעה במקום מסוים, ולאחר מכן, הרכב נגרר למיקום האותנטי, בו כביכול התרחשה התאונה. המבוטח מתקשר מבוהל לסוכן הביטוח ומבקש להזמין את שירות הגרר שקיים בפוליסה. וכמובן שיש גם את המקרים "הרכים יותר", בו המבוטח מנסה לשייך מספר נזקים שונים לאותה תאונה ולחסוך את תשלום ההשתתפות העצמית הכפולה. זו מכת מדינה".
איפה השמאים?
כיצד הגענו למצב בו מדינת ישראל מוכת הונאות ביטוח, ועשרות אלפי תביעות כזב משולמות מידי שנה? שיעור ניכר מהתביעות כלל לא מועבר למשרד חקירות לבירור חוקיותן או דיוקן, אלא אם סכומן עובר רף מסוים או שמדובר על תביעות תכופות שמוגשות ע"י אותו מבוטח. בכל יתר המקרים, העין הבוחנת של החברה היא שמאי הרכב, שנכון להיום, הרצון שלו לברר אותה לעומק - נמוך ביותר.
"המוטיבציה של השמאים לרדת לחקר האמת נפגעה בשל חוסר הכדאיות הכלכלית. שתבין כי השמאים הטובים בכלל לא יוצאים לשטח", אומר יגן: "אם אני מקבל שכר של 400 שקל, נראה לך שאני אוציא 500 שקל על דלק? זו לא שמאות. אין כדאיות להכניס את הראש הבריא למיטה חולה. גם הרמה המקצועית שלהם מתדרדרת. הם בסך הכל צלמים שמעבירים הלאה את הדו"ח. עוד אומר יגן, "התמורה הנמוכה שהם מקבלים יוצרת מצב בו מי שלעיתים מצלם את הנזק הוא המוסך".
המעורבות של מוסכים מסוימים בתעשיית תביעות הביטוח משמעותית שכן לצד המוטיבציה של המבוטח להונות את החברה, גם להם יש רצון למקסם את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בתיקון הרכב. "הניפוח נעשה באופן כזה שהשמאי לרוב לא מבחין כי מדובר על נזק בזדון שנגרם ע"י המוסך אלא על נזק תאונתי קלאסי", מחדד פרטוק.
בעיה נוספת עימה צריכה להתמודד חברת הביטוח היא רף ההוכחה הגבוה שנדרש לעבור בהליך משפטי לאחר שסרבה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח בעילה של תביעה כוזבת. עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת נזקי רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין מסביר: במהלך השנים האחרונות אנו רואים המשך קו של החמרה מצד בתי המשפט מבחינת איכות וחד המשמעיות של הראיות שהם מבקשים להציג בפניהם לצורך ביסוס הטענות. הוכחת טענה לכוונת מרמה מצריכה מהן להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. "אין ספק שמלאכת ההוכחה הפכה להיות הרבה יותר מורכבת. כך למשל, היום יש מתווכים שמארגנים את המפגש בין הרכב הכבד לרכב הפרטי, מה שיוצר מצב בו קשה יותר להוכיח קשר בין המעורבים", מוסיף פרטוק.
זה יעלה לכם ביוקר, אם תתפסו
בטרם אתם אצים לבצע הונאת ביטוח, אתם צריכים לזכור כי היה ונתפסתם, וחברת הביטוח בחרה להגיש נגדכם תלונה, העונשים על הרשעה בעבירה כזו עשויים להיות כבדים. במקרה אחד אדם קשר קשר עם אחרים על מנת לביים את גניבת רכבו ולהעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית. הוא נתפס, הורשע בבית משפט בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. השופט כתב: "יש להעביר מסר ברור, לכל אדם המבקש להתעשר על סמך מצגי שווא, כי ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, לאחר שיתפס, גם אם עברו נקי". לפיכך, מסביר פרטוק, נגזרו עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל.
במערך השיקולים לביצוע הונאת ביטוח צריך לקחת היבט אחד נוסף בחשבון: ההשלכה העתידית של הגילוי על נכונות חברות הביטוח לבטח את המבוטח שנתפס. "גם אם חברת הביטוח לא דחתה את התביעה ולא הגישה תלונה במשטרה, אך היא מחזיקה בראיות שמבססות במידה כזו או אחרת את חשדן כי התביעה כוזבת - היא רשאית לבטל את הפוליסה, וזה ילווה אותו במשך שנים ועלול לפגוע ביכולתו להתקבל לביטוח בחברות הביטוח בשנים הבאות".
עוד הוא מעיר, "חתם ביטוח שיקבל לידיו טופס עם תשובה לפיה תביעת מבוטח נדחתה בעבר ו/או כי פוליסת הביטוח שלו בוטלה עלול, במקרים רבים לא לאשר לבטחו או ינקוב בפרמיה גבוהה מאוד. גם מענה שקרי על השאלה עלול לסבך כהוגן את המבוטח שכן היה ויתרחש מקרה ביטוח רציני, בין הדברים הראשונים שחברת הביטוח תבדוק היא את עברו הביטוחי. היה ויתגלה כי המבוטח הסתיר ממנה פרט מהותי - הסיכוי כי הוא יראה ממנה כסף, לבטח את רובו, נמוך".
ובנוסף, מוסיף פרטוק כי לא מעט מבוטחים שנתפסו מצאו את עצמם לא רק עם רכב פגוע בלי שקבלו כסף מהביטוח אלא אם דרישה כספית מצידה להשיב לה את הסכומים שהיא שילמה עבור בירור התביעה ובכלל זה את עלויות החקירה ושכ"ט השמאי שמגיעים במקרים מסוימים לסכומים נכבדים ביותר.