"האספרסו שלך מוכן" הכריז הדיסקברי-9 'אקסטרה-וואגון-מודל-2048'. "תודה, היום ניסע לחניון נבי מוסא" השבתי לו, והסתובבתי אל הילדים שבמושב האחורי. הדיסקו-9 המשיך לטוס בכבישים, ירד לשטח, נעל דיפרנציאלים והגביה את עצמו לגובה הדרוש. כשהגענו לנקודת הכינוס מצא הדיסקו לעצמו מקום חנייה, שוחררו החגורות ונפתחו הדלתות.
דגלי 'מאה שנה למותג' התנופפו ברוח המדברית ורובוטים דמויי אדם, הסתובבו בין האורחים והגישו יין לבן ושניצלונים מטוגנים. השנה כבר 2048 וחיינו הפכו דיגיטליים לחלוטין; 'סלולארי' זה מוצר מוזיאוני ולכולנו יש צ'יפ מושתל, בעזרתו אנו משגרים מחשבות, תחושות וויז'ואל, השיתוף הדיגיטאלי נעשה טוטאלי ומפחיד. נזכרתי בימים בהם היינו מטיילים בשטח כג'יפאים אמיתיים; היינו אוחזים בהגה, מחליפים הילוכים, בעליות היינו נועלים דיפרנציאלים ומחליטים היכן למקם את הגלגלים, במדורה בערו קרשים, גזעים ולהבות אמיתיות...
צפצוף השעון העיר אותי מהסיוט הדיגיטאלי-עתידני; התארגנתי בזריזות ויצאנו בנסיעה עם דיסקברי ספורט 2018 לחגיגת שבעים שנה למותג השטח, לנדרובר. גם בדרך המשיכו המחשבות על עתיד הג'יפאות להציק לי. הסיוט בחלום היה אישי שלי אבל אני מניח שלא מעט ג'יפאים חוששים מהעלמות הג'יפים האמיתיים; אך בהחלט ברורה מגמת היצרנים להפסיק לייצר ג'יפים עם הילוך כוח ומתלים טובים, שמעניקים את חווית הג'יפאות במלואה.
רוב הלקוחות מעדיפים קרוסאוברים, ג'יפונים נטולי הילוך כוח שמספקים את הנדרש, בשילוב עם רכב נוח ויכולות שטח כאלה או אחרות. חווית הג'יפאות המסוקסת עם הילוכי כוח גיר ידני וגירגור הדיזל הולכת ונעלמת מהעולם, ואנחנו רק קומץ מצטמק שאינו מייצג את הכלל. זו סיבה כנראה מספיק טובה ליצרנים להשקיע במקומות הנכונים.
מה שיפה בלנד רובר העולמית הוא שהם (עדיין) לא ויתרו על מורשת השטח ויחד עם קידום עולם הקרוסאוברים ושאר דגמים מחוסרי ניחוח ג'יפאי, הם שומרים על הגחלת ומספקים גם רכבי שטח בהם הנהג מקבל החלטות, ולא רק האלקטרוניקה. ברוח זאת מוסיפה חברת 'המזרח' ומעודדת את לקוחותיה לרדת לשטח. בנוסף למועדון טיולים המוציא מסעות סדורים והדרכות שטח, הם מארגנים גם אירועים כאלה ואחרים. הפעם הוזמנו להשתתף באירועי יום ההולדת 70 למותג לנד רובר. כן, המדינה ולנדרובר נולדו באותה שנה. מבן גוריון ועד ביבי, מצ'רציל ועד תרזה מיי, הפוליטיקה נשארת אותו דבר אבל העולם הולך ומשתנה לנגד עיננו.
נטלי, נציגת "המזרח" שמסרה לי את ה'דיסקברי ספורט' נכנסה איתי לרכב ופתחה בהסברים על תפעול הרכב. מה שעורר בי את המחשבות הנ"ל היה המשפט שאמרה בהצביעה על חוגת בחירת ההילוכים ואמרה "זהו מוט ההילוכים". איפה את רואה מוט? שאלתי בחיוך.
ביום שישי התייצבנו ב-08:30 מדרום ל-נבי מוסא שבמדבר יהודה. דגלי לנדרובר תחמו את אזור הכניסה, עצירה קלה לרישום והוספת דגלונים לרכב, ומשם עלינו לגבעה. שורות שורות הסתדרו הרכבים על פי צבעי הקבוצות, למעלה חיכתה תצפית עם לימונדה קרה ובורקסים טריים; נחת זרועה של הפקה מתוקתקת בידי "שרון שגב" הורגשה באוויר.
החלק המוטורי של האירוע הופעל על ידי מדריכי הטיולים של "שבילים" לבית יואב קווה. ההחלטה הייתה להתוות מסלולי שטח ראויים לשמם, כדי לאפשר ללקוחות להתחבר ליכולות השטח של רכביהם, שלעתים קרובות אינם יורדים מהאספלט. לכן רוכז האירוע בצפון מדבר יהודה והותוו שישה מסלולים, בדרגות קושי שונות. בין שבעים הלנד רוברים היו דיסקברים מדורות 1 עד 5, דיפנדרים, ריינג' רוברים, דיסקו ספורט ואיווק - לכל אחד יכולות משלו. המסלולים נמתחו בין מרסבא לג'בל מונטאר, מעלה הורקניה ואחרים. היה מעניין, אף פגוש לא נתלש, ונרשמו רק ארבעה פנצ'רים; בהתחשב בטיב המסלולים, זה לגמרי לא רע!
לפני היציאה תודרכנו על ידי עודד וגיא שהדריכו את הקבוצה שלנו. יחד עם ההקפדה על חוקי בטיחות קיבלנו העשרת תוכן אין סופית. בחלק מהזמן הועברו במכשירי הקשר חידונים ושאלות בענייני מדבר וג'יפאות, הכול היה מעניין ומעשיר. במעלות מרובי הצלבות ודרדרת היה ניתן לראות את עודד רץ מכלי לכלי עוזר ומכוון את אלו שמתקשים. אני חייב להודות שהאלקטרוניקה הצליחה להתגבר על כל המכשולים; לדיסקברי ספורט ולכלים הקטנים אין כמעט מהלך מתלה, שלא לדבר על חתך צמיגים שאינו מתאים לשטח. אך אם תבחר את המצב הנכון ב-Terrain response ותקפיד לשמור על מומנט קבוע, הבייבי-דיסקו יעבור גם מכשולים מפתיעים במורכבותם. בהצלבות קשות הוא הניף גלגל ועצר קמעא כדי לחשוב, ואז המשיך כמו נסיך מהאצולה הבריטית. אמנם חווית השטח נפגמת קמעא, אך הכלי מספק את העבירות.
למרגלות ה-מרסבא התיישבנו לקפה ועוגיות תחת הצללה שבנו המדריכים, לא לפני שהתכנסנו לצילום קבוצתי. בסיום המסלול רווי הסברים וחוויות הגענו לנקודת הכינוס, שם הקימה שרון שגב מתחם פופים מוצל עם ארוחת צהריים טעימה ופעילות לילדים. ביציאה הביתה עם ברכת שבת שלום, קיבלו הלקוחות המשתתפים שי, ערכת קפה נחמדה.
אישית הייתי מעדיף לצאת לדרך עם דיפנדר מסוקס, הייתי נהנה עוד יותר... אך אני חייב להודות שגם הדיסקו ספורט עשה את העבודה. לסיכומו של יום, צריך להעריך את לנדרובר הממשיכה לשמור על הגחלת הג'יפאית, ואת חברת המזרח הממריצה את לקוחותיה לרדת לשטח וליהנות. אני כבר מחכה לחגיגות המאה, ב-2048.
הכתב היה אורח חברת 'המזרח'