טה! טה! טה! צועק עלי פתאום מנתק ההצתה ותאוצת המכונית נבלמת באלימות, כאילו ירדתי בבת-אחת על דוושת הבלמים... קללה עסיסית נפלטת מפי בעודי מגשש אחרי מנוף העלאת ההילוך, בזמן ש-911 GT3 RS ששועטת ממש לפני על שלל 520 סוסיה מתחילה להתרחק ממני. טוב, מה יכולתי לעשות. רק לפני שניה הייתי עסוק בלתפוס את הזנב שניסה להשיג אותי באלימות ביציאה מהפניה, מה שגרם לעיתונאי שישב לידי לקלל (שוב...) בשפה מזרח אירופאית כלשהי. אני זוכר שדווקא כן שאלתי אותו כמה שניות קודם לכן מהיכן הוא, אבל המכונית "שלי" לא אהבה שאני מקדיש לו תשומת לב בזמן שאני צריך לשרוד אותה ועשתה איזה משהו מפחיד שגרם לו לקלל בפעם הראשונה (ולא האחרונה, כאמור...) ולי לשכוח את תשובתו ולהבין באי-נוחות שלא כל בגד תחתון יחזור איתי הביתה או יוכל לשמש אותי שוב בעתיד.
בשלב הזה כבר הבנתי עם איזו מכונית יש לי עסק ויותר מזה, הבנתי שבזמן המועט שיש לי איתה, עדיף לי להתמקד בהישרדות ולא לחשוב שאני מסוגל להשתוות בתזמון החלפת ההילוכים שלי לתיבת ההילוכים הרובוטית שברור שהיא תעשה את העבודה טוב ומהר ממני. אולי בגלל זה אין בכלל את האפשרות להזמין את המכונית הזו עם הילוכים ידניים. בזריזות העברתי את ידית ההילוכים בחזרה לדרייב ולחשתי ספק לעצמי, ספק לה: בסדר, את תעלי את ההילוכים, אבל אני כבר אוריד אותם בבוא העת, כשאני אחליט. "פאק!" נפלט לזה שכבר נהיה חיוור לחיים לצדי, כמה שניות מאוחר יותר, כאשר מד המהירות הראה 250 קמ"ש בקצה הישורת, ו-GT3RS שהייתה לפני? טוב, היא כבר לא כל כך הייתה לפני...