הילדים נדחפו לכביש - הנהג הואשם בדריסה

על פניו, כתב האישום שהוגש בתיק הזה לא מותיר מקום לספק, הנהג אשם. בתאריך 14 בספטמבר 2017 בשעת צהריים, שני ילדים בני 6 ו-9 יורדים מאוטובוס ומתחילים לחצות את הכביש, בדיוק באותה העת, מהנתיב הנגדי מגיח רכב בו נוהג נהג תחת השפעת סמים, בלי רישיון נהיגה ובלי ביטוח ופוגע בהם בעודו נוסע במהירות מופרזת. שני הילדים מוטחים בחוזקה ארצה ומובהלים לבית החולים עם פציעות חמורות. כעבור זמן לא רב, מוגש כנגד הנהג, כתב אישום חמור שכולל בין היתר גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש ובמהירות לא סבירה, כמו גם אישומים בגין יתר העבירות שביצע.

למקום התאונה זומן כמובן בוחן תאונות דרכים מטעם משטרת ישראל שמתפקידו לבחון באופן מעמיק את זירת האירוע ולבצע כל פעולה שנדרשת לקביעת נסיבות התאונה. בתום בדיקותיו, הוא הגיע למסקנה כי התאונה היתה בלתי נמנעת - הפגיעה ארעה בתחילת הבלימה כאשר היה הנאשם במרחק של 16.4 מטרים ממקום האימפקט. זמן התגובה של הנהג הוא 1.05 שניות ומכאן, הגיע למסקנה כי הנאשם הגיב בזמן סביר ולא יכול היה למנוע את התאונה. למעשה, בית המשפט קבע כי ביחס לתנאי הדרך, מהירות נסיעתו - 54.8 קמ"ש - היתה בהחלט סבירה. מאוחר יותר, בחקירה הנגדית של בוחן התנועה, שינה זה את גרסתו ובית המשפט העריך את המהירות כנמוכה אף יותר "בין 40 ל-50 קמ"ש".

אז אם מהירות הנסיעה הייתה סבירה, ולקביעת בוחן תאונות הדרכים, הייתה זו תאונה בלתי נמנעת, מדוע בכל זאת הוגש בתיק כתב אישום? כי פרט המידע המהותי ביותר בתיק לא הובא לידיעת מחלקת התביעות. באופן תמוה על גבול הבלתי ייאמן, חוקר התאונות לא טרח לברר לעומק פיסת מידע "איזוטרית" אליה נחשף במהלך החקירה: אמם של הילדים שנפצעו בתאונה פנתה אליו וסיפרה לו כי אחד מילדיה אמר לה בסמוך לתאונה שילדה נוספת שהייתה במקום דחפה אותם לכביש. עדות דומה נשמעה מעד לתאונה שנכח במקום. אולם, למרות הנתון המשמעותי הזה, לא נעשה כל ניסיון לאתר את הילדה, אימם של הילדים לא נחקרה בנקודה זו כלל וגם הילדים שנפגעו לא נחקרו, גם לא הגדול מבין השניים.

כאשר נשאל הבוחן מדוע לא בחר להעמיק בנקודה זו השיב כי למיטב זכרונו אימם של הילדים לא רצתה לערב את הילדה. בית המשפט לא חסך את ביקורתו מהתנהלות הבוחן וכתב כי: "לטעמי קיימים מחדלי חקירה בכך שלא נבחנה גרסת הנאשם בקשר לאופן חציית הנפגעים את הכביש. היה מקום לחקור את שני הילדים שנפגעו בתאונה, את אמם וגם את נהג האוטובוס".

לאור הכשלים שהתגלעו באופן התנהלות חוקר התאונות, זיכתה השופטת את הנאשם מעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות בלתי סבירה וגרימת חבלה של ממש. אולם כאמור, לאור העבירות האחרות, הנהג רחוק מלחמוק ללא עונש: "אין צורך להכביר במילים בדבר המסוכנות שבהתנהגותו של הנאשם הפוגעת בבטחון הציבור ובשלומו" כתבה השופטת והרשיעה אותו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ונהיגה בשכרות ( תחת השפעת סמים).

הרשעתו בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים צריכה להוות תמרור אזהרה בפני כלל מעשני הסמים בישראל שכן הבחור מעיד כי עישן "חמש שאכטות" של חשיש, כשלושה ימים קודם לתאונה, אולם גם אם היה מעיד על כך שעישן שבוע לפני, עדיין הוא היה מורשע. הסיבה לכך היא כי שרידי הסם משאירים עקבות בשתן שנותרים בו במקרים מסוימים למעלה משבועיים מצריכתו והחוק אינו מתייחס לשיעור תוצרי הפירוק שנמצאו בדם, אלא רק להימצאם. לפיכך, בסופו של יום בית המשפט זיכה אותו מאחריותו לגרימת התאונה אך הרשיעו בנהיגה בשכרות וללא רישיון נהיגה. חרף העבירות הקשות בהן הואשם ועל אף שמחלקת התביעות דרשה מאסר בפועל, בית המשפט קיבל את עמדת בא כוחו ונמנע מלהשית עליו מאסר, גם לא בדרך של עבודות שירות וגזר עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, 36 חודשי פסילה ו 1,200 שקלים קנס.

לדברי בא כוחו של הנהג, עו"ד אלירן בלוטמן, מומחה לדיני תעבורה: "מדובר על רצף של קבלות החלטות שגויות שכמעט והביאה נהג למאסר בפועל על לא עוול. ראשית התביעה המשטרתית בחרה להגיש כתב אישום כנגד נהג חרף קביעת הבוחן כי התאונה בלתי נמנעת. כמו כן, חוקר תאונות שנדרש לבחון את כלל הראיות בתיק ולגבש מסקנה על פיהן, מתעלם באופן רשלני מראייה קריטית וגורם לכך כי הנהג יאלץ לעבור עינוי דין שגרם לו למצוקה נפשית חריפה. הקלות הבלתי נסבלת בה מחליטים להגיש כתב אישום חמור מבלי לבצע חקירה יסודית צריכה להטריד כל נהג ואזרח בישראל".

ואנחנו אומרים, לא פחות מאשר האופן הרשלני בו נערכה החקירה צריך להטריד את כולם, אלא גם העובדה ששוב משחרר בית המשפט נהג בעל מסוכנות גבוהה כל כך ללא עונש המשקף את " המסוכנות שבהתנהגותו של הנאשם" לדברי השופטת ואשר בתוך שלוש שנים יוכל לשוב ולנהוג.