ג'יפאים שוחרי עבירות יודעים שעם כל הכבוד לנעילות, מהלך מתלים ובקרת משיכה, המרכיב החשוב ביותר לעבירות בוץ הינם הצמיגים - אותן פיסות גומי הנדרשות להעביר את שתי הטונות של רכב השטח בתנאי אחיזה מינימליים, שיפועים חדים, וסביבה עוינת המאיימת לנקב את הצמיגים על כל סלע או גרוטאת ברזל. לפעמים קשה לנו לקלוט את העובדה שארבעת 'טביעות הצמיג' שלנו תופסות שטח מגע הקטן מזה של הכיסא עליו אנו יושבים במשרד! הדרישות המוצבות בפני הצמיגים הן בלתי אפשריות, ואף סותרות זו את זו - אנו רוצים אחיזה טובה על הכביש וגם עמידות, חדות היגוי ונוחות נסיעה, נסיעה עירונית וטיסת אוטוסטרדות, ועוד. ואז מגיע הג'יפאי ומעלה את רשימת הדרישות: על אותו גומי לאחוז היטב גם בסלעים ובטרשים, לפלס 'קוליס' בחול ובוץ, לאפשר נסיעה בלחצי אוויר מופחתים...
נדגיש כאן ועכשיו כי הדיון בצמיגי שטח נוגע רק לבעלי רכבי שטח אמיתיים; צמיג שטח אמיתי (בדירוג MT) אינו מתאים לקרוסאוברים מעודנים, אפילו לא לאלה המפגינים יכולות שטח כמו פורסטר או דאסטר, למשל. יכול בעליו של ג'יפון עירוני להרכיב צמיג שטח בדירוג AT, זה ישפר את ביצועי השטח שלו, ויקטין את הסיכון לקרוע צמיג - בתמורה לעליית משמעותית ברמת הרעש והרעידות על הכביש. קבוצת נוספת הנמצאת מחוץ לדיון הם רכבי שטח-פרימיום מתוחכמים מאוד (דיסקברי וריינג' רובר, גרנד צ'ירוקי, הקשוחים בדגמי מרצדס); לחלקם יש הילוך 'כוח' ואפילו נעילות רוחביות אבל הם נועלים צמיגים בחתך נמוך, שאינו מאפשר התאמת צמיגי שטח ראויים. צמיגי MT מתאימים רק לקומץ רכבי השטח האמיתיים שעדיין נמכרים בישראל - רנגלר, קרוזר, ג'ימני, רקסטון וכמובן, טנדרי שטח השומרים על הגחלת. גם אלה יאבדו הרבה מנוחות ושקט הנסיעה כתוצאה מהרכבת צמיגי שטח, אבל יש להם את היכולת לממש את פוטנציאל העבירות של צמיגים קרביים.