במדרג הלא רשמי של עברייני תאונות דרכים, אנו נוטים לקטלג כחמורים ביותר את הנהגים אשר היו מעורבים בתאונות פגע וברח. על פניו, אדם אשר גרם לתאונת דרכים, על אחת כמה וכמה בה היו מעורבים נפגעים בגוף או בנפש ובחר להימלט מהמקום ולהפקיר בלא הושטת עזרה את הנפגעים הוא אדם המצטייר בעיני הציבור כמי שלא רק הפר חוק, אלא גם פגע ביסודות הבסיסיים ביותר לקיום חברה אנושית הגונה.
לשון החוק במקרה הזה ברורה גם היא ומוגדרת בפקודות התעבורה בסעיף 64 א':
א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו - מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.
ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.
כדי להבין עד כמה מעוררות תאונות מסוג זה את השיח הציבורי בעניינן ניתן לציין כמה מהתאונות הללו שזעזעו מדינה שלמה בשעתן. דריסתו והפקרתו של שניאור חשין, דריסתה של לי זיתוני על ידי שני אזרחי צרפת שנמלטו מהמדינה מיד לאחר התאונה, שושן ברבי שהואשם בגרימת מותן והפקרתן של שלוש נשים בנתניה, תאונת הפגע וברח בה נהרגה מיטל אהרונסון והתאונה המדוברת (אך לא האחרונה) בה נהרג ארי נשר לפני כחודש.
אולם התאונות המפורסמות האלו הן רק נקודות על הרצף של מקרים אלו של הפקרת פצועים לאחר תאונה. על פי נתוני אור ירוק, בשנת 2017 בלבד התרחשו עד כה 541 תאונות מסוג זה ובהן נפגעו 762 אנשים. מתוכם 18 הרוגים. למרות שעם 17 תאונות המוגדרות כ"קטלניות", מצבנו טוב בהרבה מלפני קצת יותר מעשור, שם בשנים 2005 סווגו 20 תאונות פגע וברח כקטלניות ובשנת 2006 23 מהן. מהנתונים עולה כי שנות 2013 ו-2015 היו "שנות השיא" בכמות הנפגעים עם 1,168 ו-1,121 נפגעים בהן בהתאמה (אך כמות ההרוגים הנמוכה ביותר 9 בלבד בשתיהן). לאחת התאונות הללו משנת 2015, אנחנו חוזרים עכשיו בראיון עם נהג שברגע האמת בחר בנתיב האחר - בבריחה.
"רק רציתי לעקוף את העומס"
נובמבר 2015, סמוך לשעה 19:30. בחור צעיר בגילאי השלושים מגיע לצומת, חוצה אותה באור אדום עוקף שלושה כלי רכב שעמדו ברמזור ופוגע בעוצמה בהולך רגל שחצה את מעבר החציה. כתוצאה מכך הולך הרגל נפצע באורח קשה ואושפז למשך חודשים ארוכים ונותר עם נכות קשה. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעברה של הפקרה לאחר פגיעה, בתאונה בה נגרמה לאדם חבלה חמורה ובנהיגה בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ו-7 שנות פסילה. בעקבות ערעור לבית המשפט העליון עונשו הופחת ל 24 חודשי מאסר בפועל. עד כאן הצגת העובדות, אבל הסיפור מאחוריהן הוא זה שמומלץ לכל אחד שחושב ש"לו זה לא יקרה" - לקרוא טוב טוב.
איך התחיל היום הזה?
- יום רגיל לגמרי, שום דבר מיוחד, אין לי מושג שעוד יום אני הולך למצוא את עצמי מסתתר במטע של זיתים אחרי שפגעתי במישהו. בחיים לא הייתי מהמר שזה מה שאני הולך לעשות. הייתי בדרך מהעבודה לבית ואז באמצע הדרך העפתי אותו באוויר. פשוט היה עומס תנועה ורציתי לעקוף, עקפתי ועברתי רמזור, לא זוכר בדיוק אם היה אדום או ירוק, ואחרי שעקפתי כמה רכבים שמעתי בום כזה שפגעתי במישהו.
בשנייה שאחרי הפגיעה, מה הדבר הראשון שעובר בראש?
- עובר לי בראש דבר אחד: לברוח כמה שיותר מהר, שמתי רגל חזק על הגז ועפתי משם, לא מעניין אותי כלום, שום דבר, לא מה קרה עם הבן אדם ולא כלום, הפחד שיתק אותי. המחשבה שאני הולך להיכנס לכלא. רציתי שתבלע אותי האדמה. המחשבה הזו תפסה אותי חזק. אני קולט שפגעתי בבן אדם, מבין שהחיים שלי בחיים לא יחזרו להיות כמו שהיו, ואז בורח על החייים שלי. אף אחד לא מלמד אותך איך להתנהג במצב כזה, בלימודי תאוריה לא מלמדים אותך דברים כאלו, איך להתנהג אחרי שאתה פוגע במישהו. אני אדם רגיל, נורמטיבי, בחיים לא הסתבכתי עם החוק, ופתאום הדבר הזה נופל עלי, אז לא ידעתי איך ומה לעשות ופשוט ברחתי משם. ולא בכלל לא עלה לי בראש באותם רגעים לעצור ולעזור לו, לא התכוונתי לעזור לו בכלל.
מתי אתה מבין את ההשלכות של המעשה?
- אחרי כמה דקות של נסיעה אני מתחיל לחשוב למה לא עצרתי לו ואולי כדאי לחזור אבל ברחתי ואני כבר לא יכול לחזור. משם ישר ברחתי למטע זיתים והסתרתי בו את הרכב. הסגרתי את עצמי אחרי ארבעים שעות ובזמן הזה אני לא ישן שניה, לא עוצם עיניים, אוכל סרטים של אימה, הכל מתערבב לי בראש, המחשבה על הבן אדם והמחשבה על המשפחה שלי ומה יהיה עלי. יושב באוטו במטע בחושך ומת מפחד, בינתיים המשטרה עלתה עלי והתקשרה למשפחה ואבא שלי וכל מיני אחרים התחילו להתקשר אלי ואני מבין שתפסו אותי ואכלתי אותה. ובזמן הזה המחשבות לא עוזבות אותי אולי אם הייתי עוצר ועוזר לבן אדם, הייתי מקבל עונש קל יותר והייתי גם בכלל מרגיש יותר טוב עם עצמי.
איך הגיבה הסביבה המשפחתית והחברתית?
- המשפחה היתה בעדי, הם יודעים שאני אדם נורמטיבי, הם הבינו שנכנסתי ללחץ. ברור שכעסו עלי אבל סמכתי על אלוהים שיסדר הכל. והוא סידר.
מה עובר לך בראש כאשר אתה שומע על מקרה כזה בחדשות?
- כל מקרה כזה מחזיר אותי בבום לרגעים שאני פוגע בבן אדם. אני לא כועס על הבן אדם שברח, אלא מבין את הפחד שלו. יכול להזדהות איתו, אבל מרחם עליו כי הוא יצטרך עכשיו לחיות עם ההרגשה הזו של להרוג מישהו וגם להיכנס לכלא.
מה יש לך לומר לאנשים שחורצים את דינם של נהגים שהגיעו למצב שלך?
- כולם חכמים גדולים יושבים וכותבים טוקבקים, אבל אני אומר לך בוודאות שזה יכול לקרות לכל אחד, הפחד הזה זה דבר שאשכרה משתלט עליך. היה לי הרבה זמן בבית הסוהר, כמעט שלוש שנים לחשוב על מה שקרה אבל אני לא מאחל לאף אחד בעולם לעמוד במצב הזה של לפגוע במישהו. בכל מקרה אני היום יודע שכשפוגעים במישהו צריך לעצור. הבנתי את זה.
פגישה עם העו"ד במקום מסתור
בזכות טכנולוגיות מתקדמות, איכון טלפונים ניידים, ריבוי מצלמות הרחוב ושכלול שיטות החקירה, על פי נתוני המשטרה, אחוזי הפיענוח של תאונות הפגע וברח עומדות כיום על אחוזים גבוהים מאוד של בין 87 ל-90 אחוזים לתפיסה או איתור זהות הנהג בפרק זמן קצר מאוד של ימים. כמובן שלאחר שלב זה מגיע המשפט אליו עומד הנהג.
כדי להבין את הצד המשפטי וההתמודדות מול מערכת החוק, אנחנו מדברים גם עם עו"ד בועז קניג, מבכירי הסנגורים בישראל, שייצג נאשמים רבים בתאונות פגע וברח.
האם הנהגים האלו מגיעים אליך לפני שהם פונים למשטרה?
- לרוב, מי שמגיע למשטרה מיוזמתו, עושה את זה בליווי עו"ד אולם במקרים רבים, המשטרה שמה עליו את היד לפני. הרצון להוריד את העול של הבריחה ולהסגיר את עצמך מלווה אותם במשך הזמן בו הם מסתתרים, זה משא כבד מנשוא אולם ההכרה שזה מה שצריך לעשות מחלחלת כאשר הם מבינים שהמשטרה סוגרת עליהם. הם מקבלים טלפון מבני המשפחה או לעיתים קוראים מידע שפורסם בתקשורת שמבהיר להם שהסיפור מבחינתם גמור. לעיתים קרובות אני פוגש אותם במקום המסתור שלהם, לפעמים זה יהיה ביער או במקום נידח ולפעמים בבית קפה. המצב הנפשי שלהם אינו פשוט, הם נמצאים בלחץ אטומי ובחרדה גדולה מאוד. בדקות האלו אני לוקח מהם גרסה ראשונית וכל פרט אחר שיסייע בייצוג שלהם. אלו דקות מאוד מורכבות שכן מצד אחד אבן גדולה יורדת מהם ומצד שני, הם חוששים שיכניסו אותם לעשר שנים לכלא אבל אני מסביר להם שזה לא יקרה. הענישה הממוצעת שמוטלת בתאונות פגע וברח עומד על שנתיים ושבעה חודשים של מאסר בפועל.
במקרים כאלו, בהם כל עניין האשמה וההודאה די ברורים, במה מרכזים את ההגנה?
- כאשר מעורבתו בתאונה ברורה, מנסים לבסס אשם תורם ונעשה ניסיון להגיע להסדר מיטיב תוך חתירה לענישה מקלה. כך למשל, הולך רגל שהתפרץ לכביש או כזה שהתהלך בשעת חשכה בבגדים כהים מהווים בסיס לטענה כזו. בנוסף דינו של נהג שנמלט במשך שבועות לא יהיה זהה לכזה שהסגיר את עצמו כעבור שעות. כמו כן, בית המשפט מתייחס גם לעברו התעבורתי של הנאשם. טענה נוספת שמועלת היא ההתמודדות עם זירת תאונת דרכים לאחר התרחשותה: היא קשה, לאנשים נורמטיביים ולעבריינים כאחד. מראה נפגעי התאונה, שותתי-דם, לעתים בין חיים למוות, יכול גם לשתק. בית המשפט העליון קבע כי לצורכי ענישה ראוי להתחשב במידה מסוימת, מועטה, בחולשה האנושית.
מלבד הטעות הברורה של ההפקרה, אילו עוד טעויות נהגים שבורחים עושים ומרעות את מצבם?
- אחת מהעבירות הנלוות השכיחות היא שיבוש ראיות, זה נעשה תוך כדי ניסיון להעלים את הרכב או להסתיר את הפגיעה באמצעות תיקון פחחות. גם ניסיון לתאם גרסאות עם בני משפחה ולתפור אליבי מהווה שיבוש וכך גם תיאום גרסה עם נוסעים נוספים ששהו ברכב בזמן תאונה. כבר יצא לי להיות מעורב בתיק בו הנהג שהיה בכיר במשפחת פשע ביקש מחייל לקחת עליו את האשמה.
ההחלטה מתקבלת בתוך שתי שניות
לבחירה להימלט מזירת התאונה ולהפקיר את הפצועים בה, יש גם היבט פסיכולוגי. כדי להבין אותו טוב יותר, אנחנו משוחחים עם פרופ' גיורא קינן, ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א ומומחה למצבי לחץ:
סיטואציה של פגע וברח היא כניסה מיידית ובהפתעה למצב לחץ קיצוני ביותר של בהלה ושל מצוקה, כאשר האדם שנקלע למצב הלחץ נדרש לקיים הליך נכון של קבלת החלטות גורליות ובעלות השלכות כבדות ביותר על עצמו ועל עתידו. כל העומס החווייתי והרגשי הזה נדחס לתוך זמן קצר מאד בו צריך האדם הפוגע לקבל החלטה.
הברחנים - נוטים לברוח מהתמודדות עם מצב לחץ שנוצר באופן פתאומי בכל המישורים: בורחים אחורה בזמן היתקלות עם האויב בקרב, בורחים מנטילת אחריות על תקלה חמורה שארעה באשמתם, או בורחים מהושטת עזרה לאדם שפגעו בו בכביש. האנשים הפוגעים באדם אחר בכביש ובוחרים להפקיר אותו ולברוח, יהיו על פי רוב אנשים חרדתיים ובעלי מבנה ערכי רעוע. במקרים מסוימים יבחרו לברוח משום שהלחץ העצום בו הם נתונים משכיח מהם את הפעולות שעליהם לבצע. לכן - מתוך בלבול ואובדן עצות ועשתונות במהלך שתי השניות שבהן מתרחש תהליך קבלת ההחלטה - הם בוחרים לברוח ולא להתעמת.