שמים סוף לסמים ונהיגה

בשורה רעה לציבור מעשני הקנאביס בישראל: לאחרונה אושרה הצעת חוק שמאפשרת לשוטרים לדרוש מנהגים לבצע בדיקת רוק לאיתור שרידי מריחואנה בגוף. בניגוד להליך עד לאחרונה שכלל הפנייה לבדיקת שתן ודם, כעת ערכות הבדיקה יספקו ממצאים ראשוניים כבר במקום. בדומה להליך בעבר, גם פה, תיערך הבדיקה רק לאחר שעורר הנהג חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סם.

המשמעות: מאות אלפי מעשנים בישראל עלולים למצוא את עצמם מורשעים בנהיגה תחת השפעת סם, לאבד את רישיונם למשך שנתיים ובמקרים מסוימים גם להישלח לכלא, גם אם עישנו כשבועיים לפני שנתפסו. יובהר מעל לכל ספק, נהיגה תחת השפעת סמים היא עבירה מסוכנת ומגונה הראויה לאכיפה וענישה מחמירה. אבל הצעת החוק המדוברת למעשה הופכת את כל המעשנים, גם אם לא נהגו תחת השפעת חומר פעיל לכאלו בחזקת אשם בלי קשר לצריכת הסם עצמה. אנחנו שואלים ועו"ד יואב נוריאלי מסביר את המשמעויות של החוק החדש.

עד כה, על מנת לדרוש מנהג לעבור בדיקת שתן או דם לגילוי שרידי קנאביס, צריך היה השוטר לבסס חשד סביר באמצעות איתור דפוס התנהגות או ממצאים ויזואלים שמעלים את חשדו לנהיגה תחת השפעת סם. במקרים רבים, מידע מודיעיני הוא שביסס את החשד הסביר. במקרים שהשוטר לא הצליח להוכיח כי ביסס חשד כזה והנהג נשלח לבדיקה בה נמצא קנאביס בדמו, בית המשפט זיכה אותו בטענה כי המשטרה לא פעלה כנדרש. אולם כעת, כאשר התהליך פשוט וזמין יותר, על אף שהשוטר עדיין יידרש לאתר חשד סביר, הזמינות תאפשר לו לדרוש מנהג לבצע בדיקת רוק, על סמך שיקול דעתו, שתהווה אינדיקציה שעל פי תוצאותיה תתקבל ההחלטה האם לחייב את הנהג לבצע בדיקת שתן או דם. בנוסף, גם במקרה של מעבר בהצלחה של בדיקת הרוק - עדיין יוכל השוטר לדרוש מהנהג להיבדק גם בבדיקת דם או שתן.

עצם הסירוב יוצר חשד סביר שמאפשר לשוטר לדרוש מהנהג לבצע בדיקת דם או שתן. מי שמסרב לבצע בדיקת דם או שתן לאחר שנדרש כדין ייחשב כמי שנוהג בשכרות ותחת השפעת סמים, על כל המשתמע מכך. מעבר לכך, קצב חילוף החומרים משתנה מבן אדם לאחר וישנם גורמים נוספים שמשפיעים על המצאות החומר הפעיל בגוף. היות ומדובר בבדיקה שמהימנותה לכתחילה מוטלת בספק, מוטב לשתף פעולה.

לא. החוק קובע שאסור לנהג לנהוג ברכב כשבגופו מצוי סם מסוכן או תוצר חילוף של סם מסוכן ואין זה משנה מה שיעור החומר הפעיל שנמצא בגופו.

זו פונקציה של של שכיחות העישון. ישנם מחקרים שקובעים כי ניתן למצוא תוצרי פירוק של הסם ברוק גם לאחר שבועיים מיום העישון אולם וודאות העניין עולה ככל שמדובר על מספר ימים לאחריו.

פרק הזמן בו נותרים בגוף האדם עקבות של מריחואנה תלוי במספר גורמים ובכלל זה קצב חילוף החומרים. ממחקר שנערך בעבר עולה כי שרידי קנאביס יכולים להישאר במקרים מסוימים גם עד חודש ימים ואף יותר בגופו של המעשן. משמעות הדבר היא כי אף אם הבדיקה המשטרתית נערכה כשבועיים לאחר העישון, סיכויים גדולים כי תוצאותיה יובילו להגשת כתב אישום כנגד הנהג.

האיסור לנהוג תחת השפעת סם, חל באופן שווה על כלל הנהגים. על מנת לפתור את הבעיה, מקדם משרד הבריאות הצעה שבמסגרתה יורשה לחולים לנהוג לאחר שימוש בסם ברמה של 5 ננו גרם של החומר הפעיל שבצמח. אולם מדובר על פארסה שכן שיעור החומר בגופו של מעשן כרוני גבוה במאות ולעיתים באלפי אחוזים.

בהחלט. על פי לשון החוק, לשוטר קיימת הסמכות להוריד את הנהג מהכביש ושלוח אותו לביצוע בדיקות מעמיקות יותר, אף אם הבדיקה יצאה שלילית, וזאת בכפוף לכך כי התעורר חשד סביר אצל השוטר כי הנהג נמצא תחת השפעת סם. הבעיה היא כי חשד סביר זה מונח שנותן לשוטר מרווח פעולה רחב מאוד. כך למשל, נהיגה פרועה או סטיות מרובות מנתיב יכולות להוות עילה סבירה. כך גם כמובן ריח של קנאביס שנודף מהרכב או סממנים פיזיולוגים כגון עיניים אדומות.

עפ"י חוק, הנהג צפוי לפסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים לפחות. מבחינה פרקטית נוטה התביעה לעתור אף לפסילה ארוכה יותר ואף לרכיבי ענישה נוספים כמו מאסר על תנאי, קנס ופסילה על תנאי ולעיתים גם מאסר בפועל.

במרוצת השנים האחרונות נערכו שורה של מחקרים שבחנו את הקשר בין עישון קנאביס וירידה במסוגלות הנהיגה, שהניבו תוצאות סותרות. וכך למשל, במחקר שערכה הרשות הלאומית למלחמה בסמים בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון עולה כי חלה עליה בשיעור של 42% בסיכויי הנהג להיות מעורב בתאונת דרכים לאחר שעישן ג'וינט. לא ברור באיזה אופן בחן המחקר את השפעת ריכוז החומר הפעיל על כושר הנהיגה, אלא צוין באופן לקוני כי נבדקה ההשפעה תוך חלוקה למינון גבוה או נמוך.

מנגד, ממחקרים שנערכו במדינות בארה"ב כמו קולורדו ומונטנה בהן נפוץ השימוש במריחואנה רפואית, ירד אחוז תאונות הדרכים בכ-9% מאז שהחלו בחלוקת האישורים לקנאביס רפואי. אם כך, ניתן להניח כי נהיגה תחת מינון מסוים של קנאביס עלולה לפגוע בכישורים מנטליים מסוימים שנדרשים לנהיגה אך ללא קביעה של סף מסוים שיכול להימצא בדמו של הנהג, הרי שמדובר על עיוות בלתי נסבל שחוטא לתכלית הבסיסית - הרצון להקטין את שכיחות תאונות הדרכים.

נוכח שיעור המעשנים בישראל ועמדת השר ארדן ומשרדו לאכיפה מוגברת בנושא, סביר להניח כי המשטרה תאכוף את החוק ביתר שאת, דבר אשר צפוי להוביל לעליה דרמטית במספר כתבי האישום שמוגשים בישראל בגין עבירות תעבורה. בניגוד לעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בה במקרים רבים לנהג קיימת ברירת קנס, במקרה של נהיגה תחת השפעת סם, מדובר על עבירה חמורה שמחייבת הגשת כתב אישום לבית המשפט.בבהנחה כי לא תחול עליה משמעותית במצבת כוח האדם המשטרתית, אכיפת החוק הנוכחי תבוא על חשבון אכיפת עבירות אחרות שברור באופן בלתי משתמע וחד משמעי כי הן מסכנות חיים.

פנינו למשרד לביטחון פנים עם מספר שאלות שהתעוררו בעקבות הראיון עם עו"ד נוריאל. שמחנו מאוד לקבל תגובה מהירה, מקצועית ועם התייחסות בהירה ומדויקת לאותן פינות שלא היו ברורות בפרסומים עד כה.

1. הימצאות שאריות חומר החשוד כסם ברוק יכול להופיע גם מספר שבועות לאחר צריכת הסם, אולם ללא השפעה על תפקוד הנהיגה. האם יש התייחסות לכך בחוק?

בדיקות הרוק מבוצעות כאשר קיים חשד שהנהג נוהג תחת השפעת סמים.
בדיקת הרוק מהווה אינדיקציה ראשונית להימצאות שאריות של חומר פעיל בדם, המשפיע על תפקודו של הנהג, ומעידה בסבירות גבוהה על שימוש בסם סמוך לבדיקה (חומר סם שאינו פעיל נשאר בגוף לאחר מספר ימים עד כמה שבועות, אך הבדיקה לא מושפעת מכך - ק.כ).

החוק אינו מתייחס או מחלק בין תזמון השימוש בקנביס ובין זמן הנהיגה - החוק קובע כי שוטר רשאי לבצע בדיקת רוק אינדיקטיבית לנהגים לגילוי ראשוני של שימוש בסמים - כשבכל מקרה לא ניתן להרשיע על בסיס תוצאות אלה, ככל שיצאו חיוביות, אלא רק להעביר את הנהג לבדיקת שתן/דם - שרק באמצעותה ניתן יהיה להרשיעו בנהיגה תחת השפעה בסמים - ככל שתוצאותיה יהיו חיוביות.

המתאם בין ריכוז הסם ברוק לבין ריכוזו בזרם הדם מאפשר לדעת בהסתברות גבוהה ביותר עד מלאה כי בהינתן ממצא חיובי ברוק ימצא סם גם בזרם הדם ולפיכך הנהג עלול להיות תחת השפעה. מנגד תשובה שלילית בבדיקת הרוק אינה מאפשרת לומר כי הנהג "נקי" ואינו תחת השפעה. לפיכך נקבע כי בדיקת הרוק משמשת רק כטריגר (זרז) להמשך בירור העבירה ע"י משטרת ישראל. יצויין עוד כי, התנקות וסילוק החומר הפעיל מהרוק מהירה יותר מאשר היעלמותו מהדם ומהשתן ובהתאם להנחות אלה נקבע כי לא תתבצע הפללה באמצעות בדיקת הרוק אלא החשדה בלבד.

2. באלכוהול קיים שיעור מינימלי שהימצאותו בבדיקה אינה מכשילה, במקרה של עישון קנאביס לא נקבע תקן מינימלי, מדוע?

הגישה במדינת ישראל היא של "אפס סובלנות" בכל הנוגע לכלל הסמים ולכל כמות של חומר פעיל בדם. גישה כזו קיימת במדינות רבות נוספות בעולם.

3. במקרה של חולים המעשנים בהיתר נקבע רף מינימלי של 5 ננו-גרם, זו כמות נמוכה משמעותית מזו שיש בדמו של מעשן כרוני, על פי מה נקבעה הכמות?

מבחינת החוק הימצאות כל כמות של חומר פעיל אסורה.

4. מכיוון שעבירת נהיגה תחת השפעת סם אינה מסוג ברירת קנס, עניינה יידון בבית משפט לתעבורה, האם נעשתה הכנה במידת ההתאמה של בתי המשפט להתמודדות עם עלייה במקרים אלו שיגיעו לדיון לאור העומס הנוכחי הקיים בבתי משפט אלו?

נהיגה תחת השפעת סמים מהווה עבירה מסכנת חיים, ויש להתייחס אליה בחומרה הראויה ולהירתם ככל הניתן למיגורה.
לצד זאת, מדובר בתיקון חוק שמקורו בהצעת חוק ממשלתית שכלל משרדי הממשלה הרלוונטיים נטלו חלק בקידומו ובהם משרד המשפטים האמון על הנהלת בתי המשפט ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
בצד אלה, יצויין כי השר לביטחון הפנים פועל לא פעם לקידום יוזמות חקיקה שיש בהן כדי לצמצם משמעותית מהנטל המוטל על בתי המשפט לתעבורה - ובהן הוספת דרגות קנס חדשות בעבירות מהירות, או המרת עבירות מסוימות של הזמנה לדין לעבירות קנס - למשל שינוי/טשטוש לוחית זיהוי, הסעת נוסעים בשכר, נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה ועוד.

הערה:
האמור אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ משפטי.

עו"ד יואב נוריאלי הינו מומחה לדיני תעבורה