מזה ארבעים שנה אני מבלה את השבועיים הראשונים של ינואר צמוד למסכי הטלוויזיה והמחשב, עוקב אחרי שיירת הגיבורים החוצים את מדבריות אפריקה ודרום אמריקה. אני לא בודד באובססיה הזאת; דקאר הוא אירוע מונומנטאלי בתקציב של קרוב לחצי מיליארד דולר, אחריו עוקבים מיליוני צופים בכ-70 ערוצי טלוויזיה, רשתות חברתיות, וכארבעה מיליון צופים מאושרים הפזורים לאורך המסלול. דקאר הוא קרקס החורף האהוב ביותר בעולם, וגם השנה הוא ימלא את ציפיות המכורים. זאת, למרות שהוא קצר בהרבה מהאירועים הקודמים ויצטמצם למדינה אחת, פרו שבדרום אמריקה.
דקאר 2019 יתנהל בתאריכים 6-17 לינואר, לאורך מסלול של 5,000 קילומטרים. הוא יכלול 3,000 קילומטרים בעשרה קטעים מדודים, בדיונות הטובעניות שלאורך חופי האוקיינוס - ככל שזה מסלול קשה וארוך, זה דקאר קצר בהרבה מזה המסורתי; הוא אפילו קצר בהרבה מראלי 'דרך המשי' שנשאר גם היום בסדר גודל של כ-10,000 קילומטרים. אני משער שטיירי סאבין, מייסד הדקאר המיתולוגי, מתגלגל עכשיו בקברו: איפה "המסע הרומנטי", איפה ההפלגה בים התיכון, איפה ההתשה האכזרית?... אבל טיירי סאבין כבר לא איתנו, וכ-530 מתחרים יזנקו לדרך ב-6 לינואר, ב-334 רכבי מרוץ. השנה אין ישראלים בשיירה, חבל. יום המנוחה יהיה ב-ארקיפה, ובמרוץ ייכלל גם סטייג' 'מרתון' ללא סיוע חיצוני. אנחנו נעקוב אחרי הראלי ביורוספורט, Red Bull TV YouTube, וברשתות החברתיות).