קיצור תולדות הטיפשות: סאגת מצלמות המהירות

למילה "שקר" יש הרבה מקבילות בעברית ובעברית המדוברת. הולכת שולל, בדותה, כזב, רמייה, מרמה, רמאות, אחיזת עיניים, כחש, תרמית, בלוף, לוקש, אונאה (לא לבלבל עם הונאה). לעומת זאת למילה "אמת" - תתקשו למצוא מקבילות - ככה זה, שגם לשקר יש צורך להסתיר את עצמו.

לסיפור מצלמות המהירות, לאורך כל האבולוציה של הפיגול המשוקץ הזה, ניתן להדביק כל אחד מהתארים של המילה שקר, וכנראה נישאר בחסך. כפרות על חסך המילים - חראם על האנשים שהכסף שנשפך על המצלמות האלו יכלו להציל לו היה מנוצל לאכיפה ממוקדת ונכונה.

לאור ההתפתחות האחרונה בפרשה הזו, בה המליץ נציב הביקורת על התביעה להדיח ולפתוח בחקירה פלילית כנגד בכירה במשטרה שהתירה מידע בנוגע לאמינות המצלמות - אנחנו חוזרים להשתלשלות האירועים העגומה ולהשלכות האפשריות בעקבותם.

ההמלצה הראשונה למעבר לאכיפה באמצעות מצלמות אלקטרוניות של מהירות הנסיעה מועלית לראשונה על ידי המשטרה בשנת 1996. זה שהיא מתבססת על מחקרים בני עשור ויותר, שהקשר בינם לבין מצב התשתיות, התחבורה, הכשרת הנהגים - קלוש. אבל זה לא עצר אף אחד.

כעשור אחר כך בשנת 2005, מתחילה המדינה בהקמת מערך המצלמות. בלי מחקר מקומי שאם נערך - לא פורסם מעולם. בנקודת זמן זו חלפו לפחות 20-30 שנה מאז נערכו המחקרים בנושא. נסו להיזכר מה עובר על עולם הרכב, הטכנולוגיה, הרפואה בשנים האלו כדי להבין כמה מטופש הסיפור.

התחנה הבאה היא שנת 2010 מתחילה הקמת מערך המצלמות באופן פיזי עם מיקומן של המצלמות הראשונות. איפה? על כבישים מהירים, מרובי נתיבים המאפשרים נסיעה במהירות גבוהה. ההצלחה מסחררת - כיוון שזו נמדדה בתפוקת הדוחו"ת של המצלמות.

במרץ 2012 נכנסה המסחטה לעבודה במלוא הקיטור והמצלמות מופעלות באופן שוטף. שוב, שנת 2012 כאשר המחקרים הם במקרה הטוב מסוף שנות ה-80. זה כאילו שצה"ל יכריז היום "החלטנו לקנות טנק מעולה - שרמן".
בד בבד עם הפעלת הפרויקט, במשך שלוש שנים רצופות מדינת ישראל חוטפת עלייה קבועה ורציפה במספר הרוגי הדרכים. המשרד לבטחון פנים? המשטרה? מישהו? ששש... הם סופרים את הכסף. הם, וכמובן חברת מלמ תים קבלנית הצבת המצלמות שקיבלה 335 מיליון שקלים עבור הצבת המצלמות ועל פי פרסומים תקציב ההפעלה השנתי שלה הוא 22 מיליון שקלים.

בחודש יוני האחרון, בית המשפט השלום בעכו מזכה 21 נהגים מדוחו"ת נהיגה במהירות מופרזת, אבל זה, מסתבר היה רק קצה הקרחון. המשטרה לא רק שנכשלה להוכיח את אמינות המצלמות, גם מצאה את עצמה בתסבוכת קשה אפילו יותר. זאת כאשר מתברר שהאישורים שניתנו למצלמות המהירות על ידי מכון התקנים היו, במילים עדינות - מצוצים מהאצבע. בזו אחר זו הופרכו טענות על ניסויים בהולנד בנוכחות או שלא בנוכחות בכירי המכון - או בכלל קיום ניסוי כל שהוא.

מאותה נקודה מחליטה המדינה לעצור (זמנית) את הפארסה, מורה למשטרה להפסיק לנפק דוחו"ת מהירות מהמצלמות ולהקפיא את גביית הדוחו"ת מהנהגים. ב-11 אוקטובר מכריזה המשטרה בתרועה כי הטכניון בדק ואישר את מהימנות המצלמות. מכריזה בתרועה, אבל לא מפרסמת את הדו"ח ולא מאפשרת לעיין בו. הערת שוליים - בשלושת חודשי השבתת המצלמות נרשמה ירידה של 40 אחוזים בתאונות דרכים - מקרי? או הגיוני כאשר האכיפה חוזרת להיות נכונה וממוקדת...

כאמור, הגילויים האחרונים על התנהלות המשטרה בתיק המצלמות, כולל הסתרת ראיות, שקרים בוטים וחוסר שקיפות ושהיו מוקד הביקורת של השופט בדימוס דוד רוזן, נציב הביקורת על התביעה - אמורים לזעזע את שלושת האנשים שעדיין תולים תקווה בגוף שאחראי לאכוף את חוקי התנועה. אולם למרבה הצער, תקווה גדולה אין כאן.

אנחנו מדברים עם עו"ד עמרי ארגמן, לגבי השאלות שעולות מההתפתחות הזו.

מה המשמעות של ההמלצה לפתוח בחקירה פלילית כנגד ראש מחלקת תביעות התעבורה לגבי הדיונים הקרובים בתיקי המהירות?
משטרת ישראל ביקשה באופן גורף לדחות את המועד לדיון בתיקי מהירות שמתבססים על מערכת המצלמות א/3, לחודש ינואר - פברואר 2019 על מנת שבפרק הזמן הזה, היא תקבל הנחיות כיצד להמשיך ולבסס את טענת אמינות המצלמות, לאור פסיקת בית המשפט השלום בעכו, במסגרתה נקבע שלא ניתן להסתמך על חוות הדעת של מר אילן כרמית ממכון התקנים לצורך קביעת אמינות המצלמות, הרי שמעתה והלאה, תידרש המדינה למצוא דרך אחרת להוכיח את אמינותן. אמנם המשטרה שבה להפעיל את מערך המצלמות, לאחר שקיבלה אישור הטכניון, אולם תוצאות הדו"ח של הטכניון לא הובאו למבחן שיפוטי - דבר שהמשטרה תהיה חייבת לעשות בתיקים הבאים. ההמלצה להעמיד לדין את ראש מחלקת התביעות אינה מוסיפה יוקרה ואמינות למשטרה, אך לא תהווה קלף מנצח שבכוחו להטות את הכף מבחינת הנאשמים.

לאור הפסיקה שקובעת כי מערך המצלמות אינו אמין, האם כדאי לנהגים שצולמו להגיש בקשה להישפט?
בשלב זה כל עוד לא נתקבלה הכרעה של ערכאה משפטית עליונה, אנו ממליצים להגיש בקשה להישפט ולנצל את שעת הכושר שנוצרה בשל חוסר הוודאות. גם המשטרה לוקחת בחשבון כי קיים סיכוי, כי תתקבל בעתיד החלטה שתפסול באופן גורף את אמינות המצלמות ולפיכך, המגמה שלה כיום היא לבוא לקראת הנהגים ולהפחית את חומרת הענישה.