מבחן דרכים: יונדאי טוסון 2.0 ליטרים המחודש

בדברי ימי הגלגלים הלאומיים של הבורגנות הישראלית כיכבו במרוצת השנים לא מעט מכוניות. רשימה חלקית ולא מייצגת כוללת את הינו קונטסה, פורד אסקורט, פיאט 131, סובארו לאונה, מיצובישי לאנסר וכן האלה וכן הלאה. סביר להניח שבעוד 20-30 שנה גם המכונית הזו - יונדאי טוסון תהייה חלק מהרשימה הזו.

כי כאשר זה מגיע למכונית של מר ישראלי, כללי האצבע פשוטים - זה צריך להיות מרשים, זה צריך לתת לי הרבה פח לשקל, אני רוצה עם כמה שיותר אבזור, זה צריך להיות מה שכולם קונים וכמובן עם הילת אמינות ו"שוק" מתבקשת.

יונדאי טוסון עשה את הדרך הארוכה ללב הקונצנזוס, עוד משנת 2005, עבור בשנים בהן כונה ix35 ועד שחזר בדור הנוכחי לשם טוסון. לאורך כל השנים הוא לא הציע תכונה משנת משחק או הצטיינות מופלאה אחרת - הוא פשווט היה שילוב של סך המאוויים של מר ישראלי פלוס האופנה של לשבת גבוה מעל כולם בפקק.

אני מסתכל על הטוסון המחודש ומנסה לזהות מה שונה בו. זה לא פשוט במבט ראשון, זה קל יותר כאשר רואים שניים עומדים אחד ליד השני. פה הגריל הוא כזה ושם הוא אחר, משהו שונה ביחידות התאורה מלפנים ומאחור, אבל באמת לא משהו שיריץ בעלים של אחד לאולם התצוגה רק לשם הרענון.

בתא הנוסעים מתחילים לראות שינויים ברורים יותר, בעיקר ברמת הגימור הנבחנת Elite - הגבוהה ביותר, שני הגוונים בתא הנוסעים, ריפודי העור, הכיוון החשמלי למושב הנהג אלו דברים שמרחיבים דעתו של אדם. החומרים הנוקשים בחלקו התחתון של תא הנוסעים - פחות. השינוי הבולט ביותר - תרתי משמע הוא המעבר של מסך המולטימדיה לחלקו העליון של הדשבורד. בתעשיית הרכב קוראים להם "מסכים צפים" אני קורא להם "בואו פשוט נתקע אותו שם". הייתרון - פתחי המיזוג חזרו למיקום ראוי מבחינת הנדסת אנוש וכבר לא מקפיאים את פרקי האצבעות של הנהג. יש עוד כמה שינויים קלים שנוגעים לעיצוב סביבת הנהג, אבל לא מהפכה.

מאחור, המרווח טוב מאוד לשני נוסעים בוגרים או שלושה ילדים בינוניים (בינוניים בגודל, אמרו לי שהיום כבר אסור לומר על ילד "מטומטם"), אלו ואלו יפונקו היטב עם יציאות מיזוג.

תא המטען גדול ומרווח, מצד אחד אין פה הברקות של פתרונות קשירה/עיגון/אחסון, מצד שני יש פה פיצ'ר נחמד עם פלסטיק קשיח וקשוח בצד השני של רצפת תא המטען כאשר מעמיסם פנימה אופניים מבוצבצות, כלב או סתם ציוד קמפינג. פתח ההטענה אמנם גבוה, אבל זה מה שמקבלים במכוניות כאלו.

רשימת האבזור ברמת הגימור הזו טובה מאוד, הזכרנו את המושבים מצופי העור והחשמל למושב הנהג, אז נוסיף גם גג פנורמי, הנעה בלחיצת כפתור, בקרת שיוט (רגילה, לא אדפטיבית) וחישוקי 19 אינץ'. אם כי ברמות הגימור הבכירות של מתחריו הרשימה ארוכה יותר וכוללת גם פתיחה חשמלית של תא המטען - רק אומר.

עוד באבזורים - מערכת ה-connected של כלמוביל. תראו, אהבתי את הדור הראשון שלה, מאוד, היא הייתה שינוי מרענן לזמנה. הדור הנוכחי שלה מורכב יותר, משוכלל יותר - והרבה פחות יציב. לפחות פעמיים היא נכנסה למצב קיפאון וחזרה לעצמה רק כאשר הנעתי שוב. ואם מחברים את הנייד עם כבל - אוהו, אז נכנסת לפעולה קישוריות האנדרואיד ומבטלת אותה. קיצר - על כל השכלולים שלה, עם מערכות הקישוריות של היום, אפשר לוותר - לפחות עד שהיא תקבל תאימות מלאה ותתלבש על מערכת המולטימדיה המקורית.

ברשימת אבזור הבטיחות תמצאו V על בלימה אוטומטית, בקרת סטייה מנתיב כולל תיקון, מצלמת וחיישני רוורס וגם התראה על רכב חוצה בנסיעה לאחור שליטה על האורות וזיהוי רכב ב"שטח מת".

רצה הגורל ובטעות אספתי מאולם התצוגה את גרסת הטורבו 1.6 ליטר עם 177 כ"ס במקום את גרסת ה-2.0 ליטרים עם 155 כ"ס זו האחרונה היא הפופולרית והנכונה יותר למבחן ראשון כזה. לאחר 20 דקות של מחמאות למנוע על הגמישות והזריזות שלו ועל תיבת ההילוכים המהירה מתגלה הטעות ואנחנו שבים בחזרה. הפעם אני יוצא צפונה עם המנוע ה"נכון" אותו 2.0 ליטרים 155 כ"ס ו-19.6 קג"מ. טוב, הפעם הפתעות גדולות לא היו. המנוע עצמו בסדר, זה אנחנו שהתרגלנו למנועי טורבו ונהיינו מפונקים שרוצים כוח זמין כל הזמן.

אין לו בעיה לייצר קצב תנועה מהיר בשיוט, עם די עתודות לעקיפות במהירות גבוהה פלוס. תיבת שישה הילוכים פלנטרית (לעומת רובוטית כפולת מצמד עם 7 הילוכים בטורבו) מחולקת היטב, דואגת לכך שלכל טווח מהירות ופעולת המנוע יהיה הילוך מתאים. גם בעליות הארוכות בכביש העוקף של צפת הוא שומר על קצב יותר מראוי. אם ממש דוחקים אותו לשליש העליון של הסל"ד, מעל 4,500 סל"ד הוא קצת רועש ומחוספס, אבל זה ממש מחוץ לטווח העבודה המצוי של הנהג הממוצע.

למרות הצמיגים נמוכי החתך וחישוקי 19 אינץ', הנוחות טובה. כיול רך יחסית של המתלים מסדר לו גיהוץ שוטף נוח של מהמורות. אם יש נוקשות היא נחשפת על רצף שיבושים עירוני כמו כביש שבור במיוחד עם מכסי ביוב בולטים, אבל זהו פחות או יותר. למעשה הפגיעה המשמעותית יותר בנעימות הנסיעה מגיעה בכלל מבידוד הרעשים. פגשנו טובים יותר - אבל כאן האשמה היא ברוחב וחתך הצמיגים.

לגבי התנהגות הכביש של הטוסון, די אם אומר כך - כגובה הציפיות, גובה הביצוע. כל דבר מעבר להפניית הגה רגועה ומתונה מוציאה אותו מאיזור הנוחות שלו. תנהגו בו כמו בן אדם נורמלי והוא יהיה כל מה שתרצו. ברגע שתתחילו להגזים הוא יתחיל להתפתל בחוסר נוחות ויסביר בתחילה בנימוס ובהמשך בתקיפות - חלאס יא מג'נון. הגה קל מדי ונטול משוב, תת היגוי שנמרח לכל עבר ורכינות של הגוף מצד לצד.

הוא לא נועד לספק הנאה מנהיגה בדיוק כמו שהוא לא נועד לנסוע בשטח, אבל זה הפרדוקס של כל הכלים האלו - הם נותרו עם החסרונות של רכב שטח על הכביש והביאו לשטח יכולות של מכונית כביש...

אבל זה לפחות גורם לך לנהוג רגוע יותר, ולהוציא 11.7 ק"מ לליטר בממוצע בנסיעת המבחן.

אני יכול להבין למה אנשים ממש ירצו כוס מים קרים. ביום חם, רק המראה של כוס זכוכית ועל דפנותיה טיפות מים יכול להוריד 5-6 טמפרטורות. אני יכול להבין למה מישהו ירצה כוס מים חמים, אפשר להכין תה, אפשר לשפוך על מנה חמה ואפילו סתם לשתייה שלה בבוקר יש יתרונות בריאותיים. אבל למה שמישהו ירצה כוס מים פושרים?

אבל זה מה שיונדאי טוסון בגרסה הזו. רכב שלא מעיף אותך לשמים בשום סעיף של ממש, ועדיין, אני יכול להבין את כוח המשיכה שלו להרבה אנשים. זוכרים את הרשימה מתחילת הכתבה? זה יונדאי טוסון. מהסמל שמשדר שקט נפשי מלפנים, דרך הסולידיות של יחידת ההנעה, עם תא נוסעים שנראה טוב, הרבה רושם ומרווח, כל זה על נוחות נסיעה טובה - למר ישראלי זה כנראה מספיק.

העניין הוא אחר, נכון שמתיחת הפנים טיפלה יפה בנקודות החשובות, ונכון שב-172 אלף שקלים הוא מתומחר פיקס מבחינת היררכיית רמות הגימור של הדגם. אבל הוא גם נמצא בטריטוריה שבה כבר מסתובבים מאזדה CX5 וטויוטה ראב4 ההיברידי - כאן, ועם המנוע הזה, הוא ואנשי המכירות יצטרכו להזיע קצת יותר כדי לשכנע לקחת אותו.

מנוע, הנעה: בנזין, קדמית
נפח: 1,999 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 155/6,200
מומנט/סל"ד (קג"מ): 19.6/4,000
תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 448
רוחב (ס"מ): 185
גובה (ס"מ): 166
בסיס גלגלים (ס"מ): 267
תא מטען: 488 ליטרים

ביצועים:
תאוצה 0-100: 11.1 שניות
מהירות מירבית: 181 קמ"ש

מתחרים:
קיה ספורטאז', שברולט אקווינוקס, סקודה קארוק, פיג'ו 3008

מחיר:
172,000 שקלים (מבחן)