רוכבים, שוליים, תאונה ואשמה

כשאין סדר, ואת זה יספר לכם כל ילד עם ארגז צעצועים - יש בלאגן. כאשר זה מגיע לכביש, העסק נהייה הכי רחוק ממשחק ילדים - תחום הרכיבה של כלי רכב דו גלגליים על השוליים הוא בדיוק אחד מהם.
על פי לשון החוק היבשה, רכיבה על השוליים אסורה נקודה סוף פסוק. אולם, על אף לשון החוק הברורה, מי שאוכפת את החוק - משטרת ישראל, נוטה לאפשר לרוכבי דו גלגלי לרכוב על השוליים הימניים. כל עוד הרכיבה הינה אחראית ובמהירות סבירה. נוהג זה קיים מאז יולי 2013 כאשר ניצב משה אדרי נכנס לתפקיד ראש אגף התנועה.

חשוב לציין ולהדגיש כי ההנחיה של משטרת ישראל טובה ונכונה. רכיבה בין טורי המכוניות, תוך "זיגזוג" בין כלי הרכב מסוכנת עשרות מונים על פני רכיבה איטית ואחראית בשולי הדרך הימניים.
במקרה של תאונה בה האופנוע נפגע בזמן רכיבה בשוליים הרוכב לעולם יימצא אשם. זו הנחת הבסיס בבתי המשפט וכך גם רואות את זה חברות הביטוח במקרה של תביעה בגין נזקי האופנוע. אבל שוב, מכיוון שבפועל המשטרה מאפשרת רכיבה כזו נשאלת השאלה מה גובר על מה? הוראת החוק המפורשת או הנחיית המשטרה המאפשרת רכיבה בשוליים הימניים?

מפרטי המקרה: בשעות הבוקר, באוקטובר 2016, רכב א' על האופנוע שלו, בין צומת רעננה למורשה בדרכו לעבודתו ברמת השרון. בשל עומס התנועה בכביש, א' עבר לרכוב על השול הימני, שכן היה משוכנע, כמו רוכבים רבים אחרים שרכיבה על השוליים מותרת, מכיוון שהאיסור לרכוב בשוליים אינו נאכף בפועל. כמה מאות מטרים לאחר מכן, נהג רכב פרטי שלא שמר מרחק מספיק פגע ברכב שלפניו, סטה לשוליים וגרם לא' רוכב הדו גלגלי, לפגוע ברכבו. א' נפגע בגופו וכן נגרם לו נזק בלתי הפיך לאופנוע.

לאחר שדרישתו של א' לקבלת פיצויים בגין נזקי האופנוע שלו נדחתה על ידי חברת ביטוח ישיר, פנה א' אל עורכות הדין קרן זיסו ודנה רותם דיין לקבלת ייצוג משפטי והן החליטו להילחם ולהוכיח כי הצדק עם א' רוכב הדו גלגלי.

ככלל, במקרים בהם נפגע רוכב בשולי הדרך, מבחין בית המשפט בין שני סוגי מקרים: אלו בהם סטה הנהג לשול מסיבה מוצדקת, כמו מצב חירום, לעומת מקרים בהם הסטייה לשוליים לא נבעה ממקרה חירום, אלא, בשל התרשלות הנהג או חוסר תשומת לב. ההבחנה והאבחנה הזו לא משנה את השורה התחתונה - אשמת הרוכב קיימת בכל מקרה. ההבדל הוא בכך, שאם פסק בית המשפט כי הסטייה נעשתה מסיבה מוצדקת, על הרוכב מוטלת אשמה מלאה. בעוד שבמקרה של סטייה לא מוצדקת, נוטה בית המשפט להטיל את האשם הגבוה יותר, על נהג הרכב.

במקרה של א', טענה התביעה כי לא רק שהסיבה לסטיית הרכב היא באשמת נהג הרכב הפוגע ושהיא נעשתה בחוסר זהירות, אלא שא', על אף שרכב על השוליים הימניים עשה זאת בזהירות יתרה וכי לא רק שאין זו אשמתו, אחוזי האשם התורם של הנהג הפוגע צריכים להיות גבוהים משמעותית מהמקובל. במקרה זה, כמו במקרה קודם אחר, פסק בית המשפט ניכוי של אשם תורם בגובה 70 אחוזים על הנהג הפוגע.

במקרה הזה, בית המשפט פסק כי הנתבעים, הנהג וחברת ביטוח ישיר ישלמו לרוכב האופנוע פיצוי בשיעור של 70 אחוז מסכום הנזקים של האופנוע שעמדו על כ-53 אלף שקלים בתוספת שכר טרחה של עורכי הדין.

הרכיבה על השול הימיני הינה מסוכנת מכיוון שהשול נועד למקרי חירום בדרך כלל ולאפשר לכלי רכב לרדת אליו במקרה הצורך. אולם, הפסיקה מחדדת את הדרישה מהנהגים שלא לרדת לשול בעצימת עיניים. לפני ירידה לשול יש לאותת, להסתכל במראות, ולבצע ירידה לשול באיטיות ובזהירות. זכות הירידה לשול אינה זכות אוטומטית ויש לקחת אותה רק לאחר שננקטו צעדי בטיחות מצד נהג הרכב. על הנהגים לצפות שבעומסי תנועה יימצא מצדם הימני על השול גם רוכב אופנוע ועליהם להיזהר מלפגוע בו.

פגיעה ברוכב אופנוע משמעותה כמעט תמיד גם נזקי גוף )כמו במקרה של א') וחלילה גם מוות, ונהג הרכב הפרטי ירצה למנוע מעצמו הסתבכות באשמה כזו.
כמובן שאין משמעו של פסק דין זה כי רכיבה על השוליים מותרת וכי במקרה בו סטה נהג רכב ופגע ברוכב דו גלגלי - יוכל האחרון לטעון כי הוא זכאי לפיצוי מלא, בעיקר שבנסיבות הנכונות ובדגש על הוכחה כי הרוכב עשה זאת בזהירות ובאחריות - גם מהתסבוכת הזו אפשר לצאת.