השקה עולמית: משפחת הונדה CB500 המחודשת

ה-CB בכלל ובפרט כשהמספר 500 מופיע מיד אחריו, הוא אחד האייקונים החשובים בהיסטוריה של הונדה, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית. כבר בתחילת שנות ה-70' של המאה הקודמת צץ לו מנוע הטווין בנפח של כמעט 500 סמ"ק ונשא על גבו אל השקיעה והדרכים אינספור רוכבים שחיפשו אופנוע שאפשר לסמוך עליו מכל הבחינות. כבר משחר פעימותיו הראשונות הוכיח המנוע, על גלגוליו השונים, אמינות מופלגת והתאמה מושלמת לז'אנר רוכבים ולקוחות של הזרם המרכזי, אלו שרצו לעשות צעדים ראשונים על שני גלגלים או כאלה שחיפשו את החוויה והשימושיות של אופנוע מבלי לאתגר את כוחות הפיסיקה ופוליסת הביטוח יותר מדי. כמעט חצי מאה חלפה, הכוחות בשוק השתנו, התחרות גדלה, הריווחיות ירדה והונדה חיפשה דרכים להמציא או להציג את עצמה מחדש בפני הקהל האוהד מבית, כמו גם להגדיל את מספר הלקוחות מבחוץ.

ישבו אנשי התכנון, השיווק וההנדסה, טיכסו עצה, לקחו ממה שיש להם ביד, ערבבו עם מה שהלקוחות בחוץ חיפשו והתוצאה בשנת 2013 הייתה לידתה של סדרת ה-CB500 החדשה, שלושה דגמים חדשים שהם למעשה אופנוע אחד שמוגש בשלוש תצורות שונות כשחומרי הגלם זהים ורק הטעם משתנה מגרסה לגרסה. חיש מהר הפכה הסדרה ללהיט מכירות של החברה ומאז עסוקים בחברה בעדכונים מתבקשים לרוח הזמן כדי לשמור ולשמר את ההצלחה. ב-2016 יצאה המשפחה לסאשן של "מייק אובר" מתבקש וחזרה משם בעיקר עם לוק משודרג שכלל עיצוב חד יותר ותפריט צבע חדש אבל גם הצד המכאני והטכני זכה בין היתר למתלים מתכווננים, מיכל דלק מוגדל, מערכת פליטה מותאמת לתקן יורו 4 ועוד קצת נגיעות פה ושם. עוד שנתיים וקצת חלפו, הדרישות עלו, הלחצים ממחלקת המכירות עשו את שלהם, והנה בפתיחה של שנת 2019 השיקה הונדה את משפחת הCB500 שהיא למעשה שדרוג של השדרוג.

הבסיס של המנוע והשלדה נותרו וטוב שכך כי הרכב מנצח לא מחליפים יודע אפילו כל מאמן מתחיל, ומה שנשאר כדי להתקדם ולהישאר תחרותי זה לחזק את מה שצריך איפה שאפשר במסגרת התקציב. ברוכים הבאים לטנריף 2019.

ברשותכם לפני שנמשיך, נשים כאן מקראה או מילון מונחים קצר

טנריף - האי המרכזי מתוך שבעה שמרכיבים את ארכיפלג האיים הקנריים. שייך אומנם לספרד אבל נמצא בלב האוקינוס האטלנטי, קרוב מאוד לדרום מערב מרוקו. נשמע חם, נכון? גם אנחנו חשבנו ככה.

שלג - כמו הגשם, השלג נוצר כתוצאה מלחות גבוהה באוויר ואדי המים שבעננים עוברים תהליך של התגבשות בטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הקיפאון. אנחנו עוד נגיע אליו.

סטיבן פלטר (Steve Plater) - רוכב מרוצי כביש למיניהם. בארון הגביעים שלו תוכלו למצוא בין היתר אחד כזה מ-2009 שמעיד שזכה בסופרבייק הבריטי עם 4 ניצחונות ו-17 פודיומים או גביע שמהווה אסמכתא מוזהבת לניצחון במרוץ Isle of Man Senior TT. רוכב אנדורנס נטול עכבות שמשחיז פניות לארוחת בוקר ומשפשף בירכיים לתה ועוגיות של ארבע אחה"צ עם המלכה. המוצא הבריטי שלו אמור להעיד על התחשבות באורחים שלו, בעיקר כאלה שלא זכו במרוץ ה-TT או בסופרבייק הבריטי. הוא בכל מקרה לא שמע על זה.

נתחיל מהסוף, למרות הבכי והנהי על תנאי הרכיבה הקשים בהם נתקלנו, לא תמיד יוצא לרכב בהשקות על מגבלות של יכולת ותנאים. כשאת טור הרוכבים מוביל בריטי צמא-גז וחסר רחמים וממעל ניתכים עליך כל סוגי המשקעים שיש לטבע להציע בגובה של 2,250 מטר, טוב שאתה יושב על כלי שמשדר לך מהר מאוד שאפשר לסמוך עליו, כמו גם הברכות ששלוחות מכאן למי שאחראי לסלילת האספלט הציבורי הכל כך משובח כמו שיש באי הקטן והנידח הזה. המסלול, בקווים כללים, נמתח מחוף ימו של האוקינוס האטלנטי וטיפוס תלול עד לגובה של 2,250 מטר בשני לגים פחות או יותר, כשפה ושם עצירות לצילומים מתבקשים, ואז את כל הדרך חזרה, כשביום השני, משהו דומה רק קצת יותר קצר עם קצת רכיבה בשטח לטובת דגם ה-X. הפרשי הגובה הכתיבו מסלול שרובו ככולו טיפוס אגרסיבי, כשפניה רודפת פניה, אחת הדוקה מרעותה כשהמנוחות התאפשרו רק בפניות ארוכות וקצת ישורות פה ושם. האופי הקשוח של המסלול, יחד עם מזג האוויר הגרוע ורכיבה בקבוצה של רוכבים לא מוכרים, זה מתכון לאסון. תוסיפו לזה אופנוע לא מוכר, בכבישים לא מוכרים ותבינו למה החלטנו לרכב רגוע. הבעיה הייתה שלסטיב פלטר היו תוכניות אחרות לגבינו.

שמונה בבוקר, עדין יותר חשוך ממואר, גשם טורדני ואנחנו לקראת יציאה. ראשון להרכיב אותנו על גבו זה דגם ה-F. הנייקד שבחבורה. מכירים את המונח "עירום אומנותי"?! אז כזה, כי עירום צריך לדעת לצלם כדי שלא יצא פורנו ואופנוע ערום צריך לדעת לעצב כדי שלא יצא סתם ערימת ברזל. אז נכון שיש יפים ממנו אבל הCB500F נראה לא רע בכלל. פרונט חד שיוצרת יחידת התאורה שמתכתבת עם צללית הצד ובעיקר מיכל הדלק שהוא המשך ישיר לפנס, כשרק הכידון (החדש) עושה ביניהם הפרדה. האחוריים הם המשך וסיום המראה המחודד והתקיף. משקלו הכולל של האופנוע עומד על 189 ק"ג, שניים פחות מהדור הקודם שהושגו מדיאטה קלה שעברו הגיר, המצבר והפלסטיקה.

הכנסה של המפתח ולחיצה קלה על הסטרטר מעוררים לחיים את המנוע ואת לוח המחוונים החדש והברור. לטובת הרוכבים המתחילים ישנה תצוגה גדולה וברורה של מצב ההילוכים (6 במספר) עם אינדיקציה להעלאת הילוך ואפשרות להתרעת סל"ד גבוה מדי. אופנוע ידידותי למתחילים, כבר אמרנו?

כאמור, בגלל התנאים האובייקטיבים רצינו להתחיל רגוע, אבל לבריטי הרשע שהוביל אותנו היו תוכניות ולוחות זמנים אחרים. כך מצאנו את עצמנו כבר מהרגע הראשון מוחצים את המצערת ביד ימין לזמן קצר, יורדים שניה אחר כך על הברקסים, מאתגרים עד כלות את כל 41 המ"מ של המזלג, צוללים לתוך הפניה, מושכים שוב עד הסוף את המצערת וחוזר חלילה כשמהרגע הראשון האופנוע משדר תחושת ביטחון מלאה, סלחן במידה רבה ומאפשר גם בקלות תיקוני היגוי, העברות משקל מהירות והטיות היסטריות של עיתונאי שלא רוצה שהשיירה שלפניו תתרחק יותר מדי. תנוחת הישיבה של הרוכב די זקופה ונוחה בתוך המושב השקוע שמאפשר גם לכאלה שלא ארוכי גפיים להרגיש מאוד נוח בהורדת רגליים בעצירות. צמיגי המישלין רואד5 (120/70-17) מלפנים ו-(160/60-17) מאחור עושים נהדר את העבודה וכל מה שחסר ואולי טוב שכך זה עוד קצת כוח בגלגל. כשנזכרים שזה אופנוע לרוכבי A1 עם 47 כ"ס המושגים ב-8,600 סל"ד ו-4.3 קג"מ ב-6,500 סל"ד, האופנוע מחייב עבודה אינטנסיבית על ההילוכים והמצערת, בוודאי שבתוואי של פניות ועליות, כדי לשמור על קצב התקדמות רציף ומהיר.

באחת העצירות, סטיב מתנצל שבגלל תנאי מזג האוויר והכביש החלק הוא צריך להוריד קצת קצב ואנחנו עושים של פרצוף מבין וקצת מאוכזב אבל מחייכים מכל הלב עמוק בתוך הקסדה. צריך לרכב פעם אחרי אופנוען מרוצים כדי להבין לאן וכמה יש לכל אחד מאיתנו עוד ללמוד ולהשתפר.

הגשם כל הזמן ניתך וככל שאנחנו עולים בגובה הגשם מתחזק והטמפרטורה יורדת וכשמגיעים לשיא הגובה אנחנו מספיקים לחוות נוף עוצר נשימה של רמה וולקנית מדהימה, אבל כמה רגעים אחרי זה יורד עלינו ענן (בכל זאת אנחנו בגובה של 2.25 ק"מ) שמתערבב עם הערפל שעולה מלמטה והכל יוצר תמהיל משקעים וקור שיכולה למחוק את החיוך גם מפניו של גדול האופטימיסטים. הראות אפס, הקור בטמפרטורה זהה, האצבעות הקפואות בידיים וברגליים מתחילות לאבד תחושה וזאת אחת הפעמים היחידות בכמעט 30 שנות רכיבה שעוד רגע ואני רוצה הביתה. אבל לעצור זאת לא אופציה בסיטואציה הזאת ועוד קצת ועוד קצת והנה אנחנו מגיעים להפסקה, לתנור העצים שבמסעדה בראש ההר, מתפשטים, סוחטים, אוכלים מרק חם ותפוח אדמה לוהט וחוזרים אחרי שעה והתאוששות כדי לעשות את כל הדרך חזרה, הפעם על אוכפו של ה-CBR500R.

כאמור, אנחנו בגובה של שני קילומטרים ורבע, בתוך ענן וערפל, מנסים להתאושש מהלג האחרון של הרכיבה, אבל כשאנחנו יוצאים החוצה חזרה לרכב, את מקומם של דגמי ה-F שהשארנו בחניה תפסה שורה של גרסאות ה-CBR500R. ערפל או לא, הגרסה הספורטיבית נראיית כמו הפיירבלייד ירום הודו. כן, עבודת העיצוב עשתה פלאים ויצרה פשוט דגם מוקטן שנראה בדיוק כמו הדבר האמיתי. תפור על רוכב מתחיל או מוגבל רישיון שרוצה להוציא לכולם את העיניים עד שיעבור ל"Real Deal".

מה קורה כשקר ויורד גשם, נכון, הוא קופא ועכשיו לא רק שאנחנו על הגרסה הספורטיבית אי שם בראש ההר, גם מתחיל לרדת עלינו שלג ולמי שלא חווה את זה, מומלץ בחום, (או בקור). פשוט נראה כאילו יורד עליך גשם בהילוך איטי וזה מראה סוראליסטי משהו. חוויה או לא, צריך לברוח מראש ההר ולרדת לאזורים פחות מוכי אסון טבע כמו זה שאנחנו נמצאים בו כרגע וטוב שיש לנו את ה-R כדי לעשות את הדרך הפתלתלה מטה.

תנוחת הישיבה כבר רוכנת הרבה יותר לפנים, המשקל עובר יותר קדימה אל הצמיג הקידמי (דנלופ ספורטמקס) ואם הנייקד נענה בחדווה לפקודות ההיגוי הזריזות, הרי שה-R פשוט שש אליהן. תנוחת הרכיבה הרכונה עם הכידון המונמך ומיכל הדלק שהוגדל מעט (17.1 ליטר, טווח יעיל של 490 ק"מ) וקולט באהבה את חיבוק הירכיים והצמדת הבירכיים, מאפשרים רכיבה מהירה וחלקה למרות הפניות הרבות. המצמד המחליק עובד נפלא ויחד עם מנוף העברת ההילוכים הרך מאוד מאוד, מתקבלת עבודה חלקה, קלילה ומהירה של הורדת הילוכים, משהו שחשוב בכלל, למתחילים בפרט ובטח ובטח בתנאים כמו שרכבנו בהם. נכון, ה-R500 נראה כמו הפיירבלייד אבל הוא לא וכדי להחזיק אותו חי ומהיר צריך לעבוד כל הזמן לשמור אותו בחלק העליון של הסל"ד כדי להפיק ממנו את המיטב. לעת ערב, כשאנחנו יורדים כבר לאיזור החוף ועולים על הכביש המהיר כשהמצערת סחוטה עד סוף המהלך, אפשר לגרד את אזור ה-160 קמ"ש אבל זה לא אזור הנוחות שלו. שחקו איתו בכביש המפותל ותגלו אושר מהו.

בוקר המחרת מאיר וקרני השמש מלטפות ברוך את דגמי ה-CB500X שנחים להם בחזית המלון מחכים לקחת אותנו אל הרפתקת שטח או נכון יותר טעימה, בדיוק כמו שדגם ה-X מיועד אליו. המראה החיצוני שלו בהחלט תואם את המשימה וכיאה למגמת האדוונצ'ר שרווחת ופושטת מכל פינה, הונדה לא הזניחה גם את הדור המתחיל. נכון, זה לא אפריקה טווין, קצת טיפה מקבל ממנו השראה ולא יותר, אבל בהחלט מקבל מראה של אופנוע שמוכן עכשיו והרגע לצלוח איזה שלולית שתיים. ה-X למעשה הוא מה שיצא להונדה מערבוב של הCB500 עם ה-NX750.

גרסת ה-X היא גם זו שעברה את השינויים הכי גדולים בדור הנוכחי. השינוי הכי דרמטי הוא המעבר של הגלגל הקידמי לחישוק 19'' במקום 17'' כשהוא נעול בצמיגי דנלופ טריילמקס. מהלך המתלים גדל מלפנים ב-10 מ"מ לכדי 150 מ"מ וב-17 מ"מ מאחור לכדי 135 מ"מ. הפלסטיקה מלפנים עוצבה לגמרי מחדש, הכידון לא רק שהורחב, אלא גם הוגבה ב -8 מ"מ וקורב אל הרוכב ב-3 מ"מ לטובת תנוחת רכיבה זקופה ונוחה יותר. גם זווית הצידוד עצמה גדלה בשלוש מעלות והיא עומדת כעת על 38 מעלות מצד לצד. מרווח הגחון טופל גם הוא ונמצא בגובה של 180 מ"מ מהרצפה, שיפור של 10 מ"מ מהדור הקודם. מגן רוח (ניתן לכוון באמצעות מפתח אלן) לא רע ומיכל דלק מוגדל בנפח של 17.5 ליטר וטווח יעיל של כמעט 500 ק"מ (לדברי היצרן) מאפשרים לצאת אל המרחבים בלב די שקט.

איך זה מרגיש תשאלו? על הכביש, התחושה בפידבק לעומת דגמי הכביש והספורט מעט רכה יותר, הוא בהחלט יותר מותאם לריצה למרחקים ארוכים מאשר לתקיפת פניות הדוקות אבל גם את זה אין לו בעיה לעשות. תנוחת הישיבה והרכיבה נוחה מאוד ויחד עם המושב הנוח אפשר לשהות על גבו שעות ארוכות מבלי להתעייף או לעצור לחילוץ או שחרור אברים. בשטח הוא הרגיש הרבה פחות נוח. התוואי שנבחר, הגם שלא היה מאתגר במיוחד או ארוך מדי, עדין הציג קרקע רכה ומאובקת מאוד זרועה באבנים בינוניות, בדיוק מאלו שבגודל המעצבן שאתה לא יודע להחליט אם לעקוף או לתקוף אותן. בחריצים ובכניסה לדיצ'ים התקשו החישוקים היצוקים דמויי השפיצים לספוג ולתקל בחופשיות את המכשולים והיה זה קטע הרכיבה הכי פחות מהנה. לא בטוח שמי שקונה את הדגם הזה עושה את זה מסיבות הרפתקניות אלא יותר של שימושיות ונוחות אבל האופציה לרדת איתו לשבילים גם ללא שינוי והסבה של הצמיגים והחישוקים, בהחלט קיימת. כשחזרנו לכביש ושעטנו כמו סוסים לאורווה, הראה לנו ה-X שמדובר בדגם היעיל מכולם שנותן בסופו של דבר את החבילה הכי שלמה.

בדור השלישי הונדה הצליחה לשפר עוד קצת את מה שאפשר מבלי לצאת להרפתקאות כלכליות והנדסיות. עוד קצת כוח, חידוד העיצוב, נגיעה פה וצבע שם ותבינו למה מדובר ברב מכר עולמי. כל אחד משלושת הגרסאות יספק את בעליו מעל ומעבר, ובינינו, גם לרוכבים ותיקים, כאלה שלא מחפשים צרות עם האישה או החוק מדובר באופנוע נהדר, שימושי, ידידותי ובטוח. נכון, הוא לא עמוס בשלל המערכות האלקטרוניות שיש כיום בשוק אבל הוא בהחלט מספק והרבה מעבר לכך. תוכלו להפיק ממנו המון כיף בכל סוג של רכיבה, קשה להפתיע אותו, והוא לא יפתיע אתכם ובמחיר של 48,000 שקלים לגרסת ה-F ו-50,000 לגרסאות ה-R וה-X, מדובר בעסקה שחביבה מאוד על הקהל הישראלי - הרבה בלא הרבה.