פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      משתין הדרכים הישראלי המצוי: הרגל מגונה או צורך טבעי?

      בצידי הדרכים, מתחת למחלפים, בתחנות אוטובוס ופינות חניונים, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתעלם מניחוח השתן שעולה מהמקומות האלו. האם באמת אין ברירה ומי האנשים שעבורם מדובר בהרבה יותר מאי נעימות

      השתנה בדרכים (ShutterStock)
      הרגל מגונה ודוחה או צורך טבעי ואף בריאותי? (צילום: ShutterStock)

      בין שלל ההבדלים הפיזיים והפסיכולוגיים בין נשים לגברים, תופעת ההשתנה בצידי הדרכים היא אולי הבולטת ביותר כאשר זה מגיע לכביש. על היקף התופעה ניתן ללמוד מסקר אחרון שנערך בנושא ביוזמת "אסותא מרכזים רפואיים," ממנו עולה כי למעלה משליש מהגברים הישראלים - 37% - אינם מצליח להתאפק ונאלצים לעצור בצד הדרך במהלך נסיעה מחוץ לעיר כדי להתרוקן. 4% אף עושים זאת יותר מפעם אחת במהלך נסיעה ארוכה. אחת הסיבות העיקריות לכך היא בלוטת ערמונית מוגדלת אצל הגברים הלוחצת על שלפוחית השתן.

      "קיימת אי בהירות בקרב הציבור בנוגע להיבט הרפואי של התאפקות במתן שתן" לדברי האורולוג הבכיר, ד"ר אברבנאל יוסף, מומחה בהפרעות שליטה והטלת שתן ומנהל תחום שלפוחית רגיזה בפורטל "כמוני". "באופן עקרוני רצוי לא להתאפק וההתאפקות מטרתה אחת לשרת מצב חברתי עד שהאדם מגיע לתא שירותים. יש לדעת כי 16% מכלל האוכלוסיה הבוגרת מעל לגיל 18 לוקה בדליפת שתן עקב חוסר יכולת להאפק. הימנעות מהטלה, משמעותה דליפת השתן בתחתונים. מצב זה גורם לפגיעה הן בבריאות והן באיכות החיים. רבים מהדולפים נמנעים מלבצע פעולות כגון יציאה לטיולים באזורים ללא שיש בהם תאי שירותים בדרכם, חוסר יכולת לעבוד עם קהל וכו'. בניגוד לנשים, אצל הגברים המצב קשה יותר. כל זאת מכיוון שנשים רגילות להפרשות באזור הערווה כבר משחר נעוריהן, כגון הפרשות ווסתיות ולכן מרביתן מסתובבות דרך קבע עם סופגנים. כל זאת, בניגוד לגברים שאינם נוהגים כך. לפיכך, כאשר הגבר חש בצורך עז להטיל שתן ואם אינו יודע שיש שירותים בטווח הקרוב, הרי שעומדות בפניו שלוש ברירות: לעצור בצד הדרך על מנת להטיל שתן. האפשרות הנוספת היא לדלוף בתוך המכונית והשלישית היא להתאפק".

      השתנה בדרכים (ShutterStock)
      לפחות תמצא איזה שיח (צילום: ShutterStock)

      אם הדילמה לא ברורה לכם והתשובה היחידה הרלוונטית היא "שייתאפק!" - כדאי מאוד להקשיב לנתון הבא שמביא ד"ר אברבנאל: "יש לדעת שהתאפקות תוך כדי צורך עז להטיל שתן גורמת לפגיעה תפקודית של מרכזים רבים במוח ועל ידי כך לפגיעה בשיקול הדעת בזמן נהיגה, על כל המשתמע מכך. כל זאת אנו יודעים ממחקרים שנעשו תוך כדי שימוש באמצעי הדמייה של רפואה גרעינית. מחקרים אלו הוכיחו חד משמעית כי בזמן התאפקות מרכזים רבים במוח " נדלקים" ולכן פעילותם מעוכבת. אדם שסובל מקושי בהתאפקות עד כדי איבוד שתן, זה אדם שנמצא במצוקה ולפיכך, הוא פועל בכל האמצעים על מנת לפתור מצוקה זו". המשמעות היא ירידה משמעותית בשיקול הדעת וביכולת לקבל החלטות בנהיגה.


      אז הבנו שהתאפקות ממתן שתן היא הרבה יותר מחוסר נוחות, אלא גם בעלת השלכות בריאותיות ובעלות סיכוי לסיכון בנהיגה. אז האם עצירה בשולי הדרך היא הפתרון? לפני שניגע בהיבט החברתי שלה, מה אומר החוק?

      ובכן, לשון התקנה כמו גם הפסיקה קובעות כי שול הדרך מיוֹעד לַעצירה רק בשל תקלה ברכב שלא מאפשרת המשך הנסיעה. אין גם מדובר על מצב רפואי אקוטי שמחייב עצירה. ההשלכה המשפטית של העצירה עשויה להיות יותר בעייתית מכפי שנדמה לכם. לפני מספר שנים ניתנה הנחיה לשוטרי משטרת התנועה שלפיה אין לאכוף את איסור הרכיבה של דו גלגלי בשול הימני, ובלבד כי מדובר על רכיבה במהירות סבירה ושעומס התנועה מצדיק זאת. אולם היות והחוק לא שונה באופן עקרוני, אם התאונה התרחשה בשל רשלנות הנהג שסטה לשול - עדיין האשמה, תוטל על הרוכב. אלא שעו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין ויו"ר ועדת נזקי רכוש בלשכת עורכי הדין מסביר כי במקרה בו הרכב סטה מנתיב הנסיעה לשול ללא סיבה מוצדקת, שלא לצורך מניעת תאונה או בשל תקלה שאינה מאפשרת המשך נסיעה, סביר להניח שבית המשפט יקבע לרוכב שיעור רשלנות נמוך יחסית, בטווח של בין 30-10%. התפנות אינה מהווה עילה מוצדקת לעצירה בשול.

      מעבר לדברים האלו, עצירה בשול הדרך ועמידה בו גם חושפת את הנהג לסכנה אדירה בהיפגעות מרכב חולף. בשעות היום ואף ביתר שאת בכבישים שאינם מוארים בשעות החשכה. כך שעמידה בסמוך לכלי הרכב ולתנועה החולפת לא רק מהווה מטרד אלא גם סכנה אמיתית.

      עו"ד אסף ורשה (יח"צ , רגב כלף)
      עו"ד אסף ורשה: גם מצב רפואי אקוטי אינו עילה לעצירה בשוליים על פי החוק

      אולי גברים נוטים לעצור בצד הדרך כי אין די תאי שירותים פזורים?

      עדות למצוקת הנהגים עולה מתוך דיוני וועדת הפנים שדנה במצוקת הנהגים בתחבורה הציבורית שסיפרו כי למאות מהם אין תא שירותים להתפנות בו במהלך יום העבודה הארוך. לדבריהם, במקרים לא מעטים הם מטילים את מימיהם לתוך בקבוק שתן. לדברי יוסי אררה מבעלי חברת GoRest שירותים ניידים שעוסקת במתן פתרונות שירותים ניידים לאירועים "בניגוד לנעשה במדינות רבות , בישראל אין תאי שירותים ניידים שפזורים, אלא רק תחנות דלק בפריסה מצומצמת - מצב שמעמיד בפני הציבור אתגר וקושי מיותר. אין צורך בהקמת תחנת דלק בשביל ליצור תשתית לתאי שירותים, ניתן בהשקעה כספית קטנה יחסית להציב מאות תאים כאלו ברחבי המדינה.

      השתנה בדרכים (ShutterStock)
      פתרון המארבים הזה לא באמת ישים נכון? אז מה עושים? (צילום: ShutterStock)

      אז אם עד עכשיו נגענו בהיבטים הרפואיים, החוקיים והבטיחותיים של המצב, לעובדה כי השתנה בצד הדרך נעשית במרחב הציבורי ובצורה חשופה - יש גם משמעות נוספת לגמרי עבור נשים.

      מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו: "לא ברור לי מה חושב לו גבר ישראלי שברגע שמרגיש קצת לחץ בשלפוחית, חש שהדבר הכי טבעי מבחינתו זה לעצור את מכוניתו, לצאת , לשלוף את איבר מינו, ולרוקן את שלפוחיותו המתפקעת. ללא כל בושה, וללא טיפה של מודעות עצמית הוא מייצר הטרדה מינית סביבתית וגורם לא פעם למבוכה רבה לנשים ולבנות שעוברת בסביבה. בחברה הישראלית, ריקון השלפוחית בציבור הוא נורמה לגיטימית של גברים רבים ולדבר הזה צריך לשים סוף. ריקון השלפוחית הוא אקט אינטימי שצריך להיעשות במקום מתאים וממש לא לעיני הציבור. אני קוראת לשר הפנים החדש לקדם קמפיין ציבורי שיאסור ריקון השלפוחית בציבור ואף להטיל קנס על מי ששולף את איבר מינו וגורם לנשים לחוש הטרדה מינית במרחב הציבורי."

      ומה חושבות על התופעה נשות לוט"ם - היחידה ללוחמה בטרור המגדרי?
      "אף אחת לא צריכה לראות איבר מין נשלף באמצע היום כי הגבר לא מסוגל להתאפק. אנחנו רואות אתכם, אנחנו מריחות אתכם, בפינות הרחוב, מתחת למחלפים ובצידי הדרכים, הצפתם את המדינה עם נהרות של שתן מסריח. אתם שולפים אותו כאילו המרחב הציבורי שייך לכם, כופים על נשים, נערות וילדות להיחשף לאיבר המין שלכם. היקף התופעה מחריד במימדיו ועל כן החלטנו להפסיק לעבור לסדר היום על התופעה המחליאה הזו. מתי לאחרונה נתקלתן באישה שמפשילה את תחתוניה ומשתינה בצד הדרך? כן, לא יקרה כלום אם תשאירו אותו בתוך התחתונים עד שתגיעו לבית השימוש הקרוב. מגיע לנו להתקיים במרחב הזה בביטחון מלא, בדיוק כמוכם."

      הגישה הזו כלפי הטלת שתן במרחב הציבורי לא שמורה רק לנשים, ד"ר רמי קליין כתב במאמר בעבר בעיתון הארץ כי: "בעבר נהגו המשתינים לחפש מקום מסתור, עץ רענן ומוריק באביב, או שיח מצהיב ומיובש בקיץ. הם היו מסתתרים בצדי דרכים, בצמחי מעזבות, ומשתינים באופן דיסקרטי (מטילים את מימם, לאוהבי השפה העברית). וכשהיו מגיחים ממסתורם, היינו יודעים מהיכן באו, אך לא היינו רואים; היינו מבינים, אך לא היינו מריחים. ואילו בשנים האחרונות, ללא כחל וסרק, ללא בושה וללא כבוד, עומדים הגברים ומשתינים, אפילו לא מאחורי הרכב אלא בצדו, ואפילו לפניו. בקיצור, היכן שנוח, היכן שרק אפשר, כאילו אומרים "אנחנו שמים... עליכם ועל כל עם ישראל", אומרים ומנופפים, או כמו שאומרים, משתינים עלינו בקשת".

      עם התחושות הקשות שמעורר המעשה הזה קשה להתווכח, נכון שתופעת ההשתנה בציבור היא הרגל דוחה ומגונה, אבל בוודאי שלא מדובר ב"הטרדה מינית" מודעת ומכוונת באופן בו החוק רואה אותה. לא פחות מאשר יהיו גברים שיטענו כי השתנה בצד הדרך היא צורך טבעי ממש כמו הנקה חושפנית (שלא תחת כיסוי) בפומבי. טענות מוצדקות או לא זה עניין אחד, על התוצאה העגומה כולם מסכימים.

      אז מה עושים?

      קודם כל מתכננים נכון, מתרוקנים בבית או במשרד לפני היציאה לדרך, מנצלים עצירת תדלוק בדרך. לא משנה לאיזה מחנה אתם משתייכים, וגם אם השלפוחית לוחצת ונאלצתם לעצור לקריאת הטבע בצד הדרך, מעבר להתחשבות ברגשות הסובבים אתכם שלא צריכים לראות את זה (וכן, תמיד תהייה זווית שיראו את זה), עשו טובה לסביבה ולעצמכם - התרחקו מהכביש אל מקום שהוא גם בטיחותי יותר אבל לא פחות חשוב - נסתר ותשאירו את העניין הזה ביניכם לבין הטבע.