השוואתי ג'יפונים גדולים: סקודה קודיאק מול יונדאי סנטה-פה

על אף מוצאן ממותגים עממיים, שתי המכוניות הנבחנות שלפניכם הגיעו בגרסאות הפאר שלהן, אלו העולות למעלה מרבע מיליון שקלים, כך שיש לנו הצדקה מלאה לתלות בהן תקוות גבוהות; אנחנו מצפים למצוא מכוניות מרשימות ובולטות לעין המתבונן, המסוגלות להוביל בנינוחות ובבטחה משפחה של שבע נפשות, להיות חזקות וחסכוניות, להעניק רמה ראויה של חדוות נהיגה ואף לרדת אל השביל המתון, סוג של "טיולי משפחות ביערות קק"ל". אבל מי טוב יותר במבחן המציאות הישראלית?

ההפתעה הראשונה, סקודה קודיאק "האירופאי" הוא הפחות יקר מבין השניים! עם תג מחיר של 255,345 שקלים בדיוק הוא זול בלמעלה מארבעים אלף שקל מהסנטה-פה, העולה 299,000 שקלים. התגובה הכי נפוצה ששמעתי במהלך המבחן הייתה: "שלוש מאות אלף שקל עבור ג'יפון של יונדאי? חוצפה קוריאנית!"... יש פער מחירים גדול בין שני המתחרים ומעניין לראות, מה מצדיק את ההפרש?

כדי להשוות תפוחים לתפוחים נוסיף לקודיאק שלנו שנת אחריות שלישית במחיר של 1,000 שקלים ואז הוא יעלה 256,345, עדיין פער גדול מאוד. מבחן דרכים זה אמור להביא אותנו לא רק לבחירת מנצח, אלא גם לדיון פילוסופי: מה מעניין רוכשי קרוסאובר מודרני? מרחב פנים, איבזור, חווית נהיגה? מיתוג, סחירות, מוחצנות או בורגנות? אירופה או מזרח? ואולי כל התשובות גם יחד? בהערת שוליים נציין כי רצינו לצרף למבחן גם פיג'ו 5008 המגיע בגרסת דיזל מהודרת 4X4, במחיר מציאה ביחס לשניים של 240,000 שקלים; ה-5008 עדיין לא זמין למבחן עם מנוע דיזל, נפגוש אותו בהזדמנות אחרת.

את סקודה קודיאק אנו מכירים מאז הושק ב-2016; כבר אז היה הקרוסאובר הצ'כי מופנם בעיצובו, בוודאי בנוף המתפרע של עולם הקרוסאוברים. בשלוש השנים שחלפו הפכה הקטגוריה לעוד יותר מוחצנת וצעקנית, והקודיאק יכול בקלות להיעלם בין מתחריו המקומרים. אני מאוד אוהב את הפרופיל של סקודה קודיאק, אבל חרטומו קצת נטול נוכחות; הקודיאק מתחיל להיראות קצת צנוע מדי, סוג של טיגואן שלא אכל מספיק סטרואידים. הוא עדיין מפגין נוכחות מרשימה אבל ברגע שהסנטה-פה ייכנס אל החדר, הוא יימשוך אליו את רוב המבטים.

יונדאי סנטה-פה 2019 לוקח את העיצוב קדימה, אבל הוא לא וולגרי; גריל ענק תופס את רוב החזית, מעליו יחידות תאורה צרות ואלגנטיות. ישבן הסנטה פה קצת מגושם, אבל הוא מעניק מרחב פנים גדול ליושבי השורה השלישית. הסנטה נראה גדול מקודיאק, וזה נכון; הוא ארוך מהקודיאק ב-7 סנטימטרים וגבוה ממנו ב-3. הסר מחרטום הסנטה פה את הלוגו, ורבים יחשבו שזה סוג של רכב פרימיום חדש - וזוהי בהחלט מחמאה. עיצובו של סנטה פה מתאים יותר לעולם המשתוקק לתשומת לב ול'אפקט הגעה' מרשים.

מרחב הפנים בשורות המושבים הקדמיים טוב מאוד, אין מה להתלונן. מושבי הסנטה-פה חובקים ומרשימים יותר, עם תפירת עור מעניינת; אבל בסופו של יום נהיגה, מושביו הפחות מצועצעים של קודיאק היו נוחים יותר. במושב האחורי רשמנו סוג של תיקו, למרות שהסנטה-פה מציע מעט יותר מרחב ברכיים. שורת המושבים השלישית היא אחת ההצדקות העקריות לרכישת רכב 5+2. כאן מצאנו פער גדול; הסנטה-פה הרבה יותר מרווח וארגונומי מהקודיאק. הוא יקבל בקלות נערים מתבגרים, לנסיעות קצרות הוא מאפשר אפילו שינוע מבוגרים קומפקטיים. המושב האחורי בקודיאק אינו מתאים ליותר מאשר זוג פעוטות, לא יהיה קל להרכיב שם מושבי תינוקות.

עיצוב הפנים של הקודיאק אינו מלהיב; הוא מסודר ואלגנטי, איכותי וארגונומי, אבל אין בו ניצוץ של שמחה והשתדלות. לוח המחוונים מגיע בשחור קודר, עם כיסוי בוהק לתא הכפפות. מעצבי יונדאי הלכו אולי צעד אחד יותר מדי עם שפע קימורים על גבול ההגזמה, לוח מחוונים הבנוי בשתי קומות, ושפע מתגים איכותיים למגע. הסנטה-פה מעניין ומקורי, הוא מגומר במבחר סוגי עור, אלומיניום ופלסטיק. הקוריאני מראה לך לאיפה הלכו ה-300,000 שקלים שלך.

כאמור, רכבי המבחן הגיעו בגרסאות הפאר היקרות ביותר - יש להן 7 מושבים, מנועי דיזל והנעת 4X4, ורמת פאר גבוהה ביותר. את שניהם אפשר לקבל גם ברמת איבזור נמוכה יותר; קודיאק 1.4 ליטר עולה "רק" 183,000 שקלים, סנטה-פה מתחיל ב-268,000 שקלים. בגרסאות הפאר הנבחנות, המתחרים ממטירים עלייך שפע עצום של אבזרי פינוק ובטיחות, שעשועי אלקטרוניקה, מושבים חשמליים, קישוריות, ריפודי עור, גגות שמש פנורמיים נפתחים, ועוד - תקצר היריעה מלתאר, בקרו באולמות התצוגה.

אבל בסופו של דבר, לא קשה לקבוע כי הסנטה-פה מציע יותר אבזרים ופנוקים; הוא גדוש במנועים חשמליים המכווננים את המושבים, שורות המושבים הקדמיות מחוממות (מלפנים יש גם אוורור), יש לו יותר שקעי טעינה ותא כפפות מקורר, יש אפילו פאנל שליטה נפרד למיזוג שורת המושבים השלישית. חסר לסנטה-פה משטח טעינה לנייד (קיים בקודיאק), וצג המולטימדיה 7-אינץ' שלו נראה קצת עלוב ביחס לכל הפאר שמסביב. לקודיאק יש פחות איבזור אבל הוא מאוד נעים, ויש לו צג מולטימדיה משובח וצלול לעין; הצג שקוע בתוך לוח המחוונים, איני אוהב את המסכים המזדקרים לגובה כמו בסנטה-פה. לקודיאק יש פחות שקעי USB אבל הוא מציע שקע 220 וולט, זה חשוב למי שרוצה לטחון את המחשב בזמן הנסיעה לאילת.

עקב שיטות מדידה שונות של תאי המטען על ידי שני היצרנים הללו (עד גובה התקרה לעומת עד גובה קו החלונות), איננו יכולים לנקוב בנפח המדויק של תאי המטען בשני הנבחנים. אבל על פי מדידותינו נראה כי בתצורת חמישה מושבים, נפח תא המטען של סנטה פה גדול בכ-20 אחוז מזה של הקודיאק. מעבר לזאת, תא המטען של הסנטה פה מפואר יותר, עם שליטה נפרדת על המזגן בשורת המושבים השלישית, יותר שקעי טעינה, וקיפול מושבים חשמלי.

מסתבר כי השמועות על פטירתו של מנוע הדיזל, היו מוקדמות מדי. ה-2.2 ליטר של סנטה פה מייצר 200 כ"ס ו-45.1 קג"מ ב-1,750 סל"ד. נפח הדיזל הצ'כי הוא 2.0 ליטר בלבד, והוא מייצר 190 כ"ס ו-40.7 קג"מ ב-1,750 סל"ד. יש כאן יתרון של סנטה פה המגיע עם תיבת 8 הילוכים (7 בלבד בקודיאק), אבל לרעת הסנטה-פה עומד פער של כ-150 קילוגרם הנובע ממימדיו הגדולים.

נתוני היצרן טוענים כי הקודיאק זריז יותר, אבל במבחן התאוצות שלנו הסתבר שזה לא ממש נכון; במבחני התאוצה גילינו עדיפות ביצועים קלה של סנטה-פה, לא משמעותית אך עקבית. בתאוצה מעמידה או בתאוצות ביניים, במצב 'ספורט' או 'רגיל', הסנטה-פה הקדים את הקודיאק, אם כי בפער צנוע - בתום מיאוץ ל-100 קמ"ש השיג הסנטה יתרון של מטרים ספורים, זה לא משמעותי. גם בתאוצות ביניים היה לסנטה יתרון קל, לא תשים אליו לב אם לא תשווה אותם כתף לכתף.

תצרוכת הדלק הייתה דומה מאוד: שני המתחרים עברו כ-12 קילומטרים לליטר סולר, עם יתרון של 5% לקודיאק. לשני הקרוסאוברים יש שפע מערכות בטיחות אקטיביות, אותן אין לנו יכולת לבדוק; נוכל לציין כי מערכת שמירת הנתיב של שתיהן מצוינת, לסקודה יש 9 כריות אוויר (6 בלבד בסנטה-פה), ובקרת השיוט האדפטיבית של סנטה-פה מתפקדת טוב יותר - בקרת השיוט של הקודיאק יעילה, אבל פחות נעימה וזורמת. ראויות לציון שתי מערכות בטיחות מתקדמות בסנטה פה שחורגות מהרשימה המקובלת ואלו הן התרעת שכחת ילד במכונית והתרעת פתיחה של הדלת האחורית במקרה של מכונית חולפת.

עד עכשיו ראינו סדרת נצחונות של הסנטה-פה אבל ברגע שאנו מתחילים לבלוע אספלט, התמונה מתהפכת קלות. למרות שהקודיאק הוא רכב וותיק למדי, מסתבר כי הפלטפורמה המוטורית שלו טובה ומעודנת יותר, מתגמלת את הנהג המודע. הפערים אינם גדולים, אבל הם עקביים ויציבים. הקודיאק נוח יותר, שקט ומעודן יותר, מדוייק יותר בפניות, ומעניק לך מידה של חדוות נהיגה - יש לקוחות שלא יבינו על מה אני מדבר אבל אני חושב שעם רכבי פנאי העולים כל כך ביוקר, מותר לצפות לאיכויות נהיגה משופרות. אם תצא לטיול משפחתי על סיפון הסנטה-פה, תרגיש מצוין - הקרוסאובר הגדול נוח, שקט, מפנק. מעיכה של דוושת הגז תייצר תאוצה טובה, הכביש ההררי נבלע במהירות, יופי.

הדבר הראשון אותו תרגיש במעבר מהסנטה אל הקודיאק הוא רמת השקט והנינוחות. הבידוד האקוסטי של סקודה מצוין, בלימת הזעזועים טובה יותר. הקודיאק פחות מתנודד על גדודיות וקפלי אספלט אבל בעיקר, הוא סופג טוב יותר שיבושי כביש קטנים, כאלה המציפים את כבישינו לרוב. ההיגוי החשמלי של הקודיאק חסר היזון חוזר והוא קצת קליל לטעמי, אבל הוא טוב בהרבה מזה של הקוריאני (כבד, מוצק, לא מתקשר). הגה הקודיאק מדוייק יותר, חרטומו נכנס בשקיקה לפניות, מפלס החשק כאן גבוה יותר.

לקודיאק יש פקדי החלפת הילוכים על ההגה, אבל התיבה הרובוטית שלו פחות זריזה מהקוריאנית. יתרון הכוח של הסנטה פה לא היה משמעותי במבחני תאוצה, אבל בנהיגה ספורטיבית יכולנו להרגיש את בשרניותו העדיפה של מנוע הקוריאני (45 קג"מ מול 41 בקודיאק), ואת יתרונה של תיבת 8 ההילוכים. למרות כל זאת ולסיכום - עבור הנהג המודע, קודיאק הוא רכב נוח, מהנה ומעודן יותר.

הנעת ה-4X4 של המתמודדים לא נועדה לעקור סלעים אבל אנו מצפים ליכולת שבילים מינימאלית, ברמת טיול משפחתי משודרג. לשניהם יש להם מערכות בקרת משיכה מתוחכמות, מצב 'שטח' בקודיאק, ונעילת דיפרנציאל מרכזי בסנטה-פה. לשניהם יש צמיגים ספורטיביים מדי ומהלך מתלים מצומצם, עם העדפת כביש ברורה ומוצדקת.

עם בסיסי גלגלים מפלצתיים (276.5 ס"מ לסנטה, 279.1 לקודיאק) ומרווח גחון מינימלי (18.5 ס"מ לסנטה, 19.3 לקודיאק), לא היו לנו ציפיות גבוהות. כמו בכל קרוסאובר גדול, מגבלת העבירות היא זוויות המרכב (יתרון קליל לזווית הנטישה של הקודיאק), חלקי פלסטיק תלישים, וצמיגים רגישים לפגיעת סלעים. שוטטנו עם השניים בשבילים מסודרים, זה נחמד מאוד ברמת הפיקניק המשפחתי - אם כי פורסטר או דאסטר יפגינו יכולות גבוהות יותר. כאשר איתגרנו אותם בטיפוס קליל עם 'הצלבת סרנים' מינורית הם עשו מאמצים נחמדים, אבל לא ממש הרשימו. בקרת המשיכה של הקודיאק טובה יותר, יחידת המנוע-גיר של סנטה טובה יותר - יש כאן תיקו, לא מרשים במיוחד.

מבחן השוואתי הוא סיטואציה אכזרית; כל פער מקבל תווית מחמירה, כל פרט מוקצן לרמה של "מי ניצח, מי הפסיד". על הקושי בבחירת מנצח תעיד העובדה שצוות הבוחנים היה חצוי בדעותיו, ואת פרק הסיכום שיכתבתי שלוש פעמים... רציתי להכתיר מנצח נחרץ, אבל החיים אינם פשוטים כל כך; שני הנבחנים מגיעים עם חבילת יכולות / דימויים שונים מאוד והבחירה תהיה אישית וכמובן, תקציבית.

אני יכול לייצג את הלקוח שכבר לא צריך להסיע משפחה רבת עוללים, מעניק משקל גבוה לאיכויות הנהיגה, ואינו מאוהב בעיצוב-יתר המקובל בקטגוריה. חבל לי לוותר על רמת העידון הגבוהה והנוחות של הקודיאק, וחיסכון של 40,000 שקלים היה עוזר לי להפיג את המחשבה על רמת הסחירות בעוד שלוש שנים - קודיאקים משומשים נמכרים היטב בישראל, אבל אני משער שלסנטה פה עשוי להיות יתרון קל בתחום זה. בלי להסס הייתי קונה סקודה קודיאק, מתענג על יכולותיו הדינמיות ועידונו הכללי.

מעברה השני של המדוכה יושב יואל, ששיקוליו שונים. גם הוא מעריך יכולות מוטוריות אבל הוא מטופל בשתי בנות מתבגרות, שאין מצב לדחוק אותן לשורת המושבים השלישית של הקודיאק. לכן הוא העדיף את הסנטה פה שנותן לו מרחב פנים ורמת איבזור גבוהה יותר, ועיצוב מתקדם המדבר לליבו. בסופו של דבר, הוא אומר, גם סנטה פה הוא קרוסאובר נעים מאוד לנהיגה, ועם ה-40,000 שקלים כבר אסתדר (אל תשכחו, אנחנו היום במשחק תפקידים בו אנחנו לא בוחני רכב מאותגרי תקציב, אלא מנכ"לים של חברות משגשגות...). עבור הלקוחות הטיפוסיים לקטגוריה, סנטה-פה המרווח והמאובזר יהיה בחירה מתאימה יותר; זאת, אם יצליחו להתגבר על הרתיעה הראשונית מ"ג'יפ של יונדאי ב-300,000 שקלים?". הניצחון במבחן זה אינו חד משמעי, אלו שני כלי רכב מעולים והבחירה בכל אחד מהם תהייה מצוינת, אלא שהיא תלויה יותר בהעדפות הלקוח, בדימויו העצמי ובמותג המדבר אל ליבו.