מבחן דרך: אודי TT

בשנת 1967 טבע חוקר התקשורת האמריקני מרשל מקלוהן את המשפט "המדיום הוא המסר", מסדר לאלפי מרצים לתקשורת המונים אחלה חומר לקורס מבוא וכאב ראש למאות אלפי הסטודנטים שלהם. הרעיון בקצרה - עם התפתחות כלי התקשורת, האמצעי בו אנחנו בוחרים לעטוף את הדברים שלנו חשובים אף יותר מהתוכן עצמו. רוצה לומר, פאנל של פוליטיקאי, דוגמנית, אסיר משוחרר, שחקן וספורטאי יעבוד רע מאוד בעיתון וילך מצוין בטלוויזיה. ביקורת ספרות פחות תעבוד במסך הקטן ובשניהם, בדרך כלל אין מה לצפות ליותר מזבל עופות אם מדובר בריאליטי.

איך זה קשור לאודי TT שלפניכם? ובכן, עוד כאשר הוצגה ה-TT הראשונה בשנת 1998 היה קל לפטור אותה בתור תרגיל עיצובי, ובמידת מה היא אכן הייתה אחד כזה. גם היום שני דורות אחר כך, כאשר היא בדור השלישי שלה שהוצג לפני כשלוש שנים - אודי TT היא קודם כל הצהרה סביבתית-חברתית יותר מאשר מכונית ספורט בפני עצמה. רוצה לומר - המדיום בו מגיעה אודי TT, מכונית קופה מעוצבת, לעיתים חשוב יותר מהמסר עצמו, מכונית ספורט קומפקטית.

למרות השמירה על הצללית המזוהה של אודי TT, הדור השלישי שלה מחודד יותר מהשניים שקדמו לו. מתיחת הפנים החיצונית היא בפירוש ניתוח פלסטי, שכן אלו רק הגריל והפגושים ששונו. לא באופן דרמטי, עם מבנה תלת מימדי לגריל במקום פסים אופקיים, פיצול של כונסי האוויר בפגוש הקדמי לשלוש יחידות נפרדות וכן שינויי עיצוב נוסח "מצא את ההבדלים" בפגוש האחורי סביב האגזוזים.

גם תא הנוסעים לא שונה בצורה ניכרת לעין. הוא עדיין נראה טוב, עם הטייה קלה לכיוון הנהג והפטנט המגניב הזה של תפעול בקרת האקלים מפתחי האוורור עצמם שחוסך כפתורים ומקום. לוח המחוונים שהוא למעשה מסך ענק ומאפשר לשחק עם התצוגות רץ חלק וקל להבנה. מה שכן, התא בכללותו כבר מתקשה להרשים בסטנדרטים של היום, כן בנוי ומהונדס היטב, קל תפעול וברור. נראה טוב, אבל לא מסחרר במראה שלו.

האבזור בתחום הנוחות מקבל ציון "בסדר" בלבד. לא תמצאו פה מסך מולטימדיה, או כיוון חשמלי למושב, לא גג שמש ולא מצלמת רוורס - כי אין מסך להקרין אותה עליו. אבזור הבטיחות לעומת זאת כבר בפער של ממש ממה שאפשר, ראוי וצריך למצוא היום במכונית של 300 אלף שקלים, בטח מאודי. בלי תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי רכב ב"שטח מת" - משפחתיות ומכוניות סופר מיני בפחות ממחצית המחיר שלה כבר בפער אמיתי.

למרות הגג הנמוך, התחושה בפנים לא קלסטרופובית כמו שאתם עלולים לחשוב. כניסה ויציאה כן דורשות תמרון אגן קל, אבל היי, אתה לא קונה מכונית כזו וחושב על הדברים האלו. על מה כן כדאי שתחשוב? אם המרווח בינך לבין המכונית הסמוכה מספיק גדול, כי זו חתיכת דלת ארוכה שיש פה וגם אם המדרכה לא גבוהה מדי. המרווח לנהג ולנוסע טובים, בהתחשב בעובדה שזו לא באמת מכונית שנועדה לתת מענה פרקטי גם כמות תאי האחסון סבירה לגמרי. למה שאין מקום בסביבת הנהג יש מקום במדפים המרופדים מאחורה. סליחה, במושבים מאחורה - קצת כמו הדו"ח הרבעוני של הביטוח שלך - אתה רואה את זה ולא מבין מה עושים עם השטות הזו. מי שיצליח להיכנס לשם לא בטוח שיצליח לצאת. מה שכן, על תא המטען אין מילה רעה, איזה גודל, שתהיי בריאה.

מתחת למכסה המנוע השינוי המרכזי הוא חילוף המשמרות של מנועי גרסת הבסיס. מנוע ה-1.8 ליטר עם 180 הסוסים ששירת אותה בעבר מפנה את מקומו למנוע 2.0 ליטרים עם 197 כ"ס ב-4,400 סל"ד ו-32.6 קג"מ ב-1,500 סל"ד. עם הנעה קדמית ותיבת הילוכים כפולת מצמד בת 7 יחסי העברה מקבלים מכונית זריזה, אם כי לא מאוד מהירה. המספרים הרשמיים הם 6.6 שניות ל-100 קמ"ש שזה בסדר, אבל משהו בהופעה שלה כאילו גורם לך לחשוב שיש שם איזו שנייה יותר מדי. זה מצטרף לצליל הרבה פחות מערב ומעניין מהמנוע, שדווקא היה לזה הקודם.

למרות נוחות טובה של המושבים ובידוד רעשים טוב, מבחינת המתלים-בולמים אין מה לצפות לריחוף אלגנטי בנוחות הנסיעה במכונית ספורטיבית קטנה. וה-TT אכן דואגת לשדר את הנוקשות הזו על פני שברים. המתלים פה צריכים מהירות ועומס כדי להיכנס לעבודה. העניין הוא שמצד שני, בבלימות חזקות לפני פניה הם מגלים דווקא רכות לא צפויה, כזו שקשה לאמוד מראש בפעמים הראשונות. זה אומר שאם בלמתם מאוחר מדי וגררתם את העסק לתוך הפניה, העברת המשקל קדימה גורמת לחלק האחורי לצאת לריקוד קטן. וזה רבותי, כיף רק כאשר רוצים ומצפים לזה, לא כשזה בא בהפתעה.

כאשר מפצחים את העניין הזה של המתלים והפעולה שלהם אפשר להתחיל לשחק איתה, והיא דווקא מאפשרת לא מעט משחק. השלדה הזו, על פלטפורמת ה-MQB יודעת לעבוד גם במכוניות ספורטיביות אחרות של הקבוצה כמו גולף GTI או לאון קופרה, אבל כאן היא מקבלת עוד משהו - מרכז כובד נמוך וזה הופך את המעטפת שלה לרחבה הרבה יותר עד לרגע שהיא מגיעה למגבלות.

ההגה החשמלי לא רושם פרקים חדשים בדברי ימי התקשורת, איפה שחשוב הוא דווקא בסדר. זה אומר בעיקר בתחילת ההפנייה שלו לתוך פניה וברגעים שמתקרבים למגבלות האחיזה בהם הוא נעשה קל יותר.

בסיום ימי המבחן ששילבו נהיגה מנהלתית ברובה עם קטעים קצרים של כבישים מפותלים רשמה ה-TT צריכת דלק ממוצעת של 12 ק"מ לליטר. טוב מאוד עבור מכונית ספורטיבית.

אודי TT היא מכונית מיוחדת אבל מאוד פשוטה להגדרה. בשורה התחתונה, בגרסה הזו היא אמנם מתנהגת יפה מאוד בכביש מפותל, אבל מי שמחפש מכונית ספורטיבית ומתנהגת יתכבד למצוא מכוניות חזקות, מאובזרות, שימושיות וגם זולות יותר בקטגוריית הקומפקטיות החמות שההיצע בה טוב מאי פעם. לעומת זאת, מי שמחפש מכונית קופה קטנה עם התדמית שבאה איתה - ימצא אותה באודי TT גם בגלל שהיא עדיין עושה את זה טוב מאוד אבל בעיקר כי אין מתחרות בקבוצה הזו. הוא פשוט יצטרך גם לבלוע את מה שבעיני הוא החיסרון הגדול שלה, אבזור נוחות ובטיחות בינוני עד כדי מעליב למכונית בסכום של 300 אלף שקלים.

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, קדמית
נפח: 1,984
הספק/סל"ד (כ"ס): 197/4,400
מומנט/סל"ד (קג"מ): 32.6/1,500
תיבת הילוכים: כפולת מצמד, 7 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 418
רוחב (ס"מ): 183
גובה (ס"מ): 133
בסיס גלגלים (ס"מ): 250
תא מטען: 305 ליטרים

ביצועים:
תאוצה 0-100: 6.6 שניות
מהירות מירבית: 250 קמ"ש

מתחרות (לא ישירות):
ב.מ.וו 220, ניסאן 370Z

מחיר:
299,000 שקלים