המזגן במטה מפלגת כחול לבן לא עבד בצהרי אותו יום בו אני יושב עם חבר הכנסת בועז טופורובסקי מסיעת יש עתיד במפלגה. לא שמזגן היה עוזר במיוחד, כאשר בועז מתחיל במניפסט שלו, הלהט הזה יכל לגרום להזעה גם אם היינו יושבים בלב קרחון ארקטי.
טופורובסקי (39) מנהל בבחירות הנוכחיות את מטה השטח של המפלגה במשרד שלו, בין קרטוני פליירים וחלוקת הוראות לכינוסי פעילים, הוא יורה בקצב מסחרר את תפיסת העולם שלו בתחום התחבורה. אחרי שנים בהן היה פעיל בתחום הבטיחות בדרכים במסגרות פרלמנטריות, הוא נחוש לקדם בכל דרך אפשרית את רעיון המכונית האוטונומית. "זה קורה כבר עכשיו, אני הייתי ברכב כזה, אני ישבתי וראיתי אותו נוסע בתנועה בתל אביב". טופורובסקי מדבר על ההתנסות במכונית האוטונומית של יאנדקס שביצעה נסיעות ניסוי בתל אביב בשבועות האחרונים. "ליאנדקס יש עיר שלמה של מוניות אוטונומיות ברוסיה".
אתה יודע שזו בסופו של דבר חברת ענק שכוללת מנוע חיפוש, מפות ועוד, זו "גוגל הרוסית", כאשר חברה כזו עומדת מאחורי מיזם, היא לא צריכה להרבה עזרה מבחוץ.
"חברות הטכנולוגיה האלו בכלל לא רוצות כסף מהמדינה, הן מוכנות להשקיע פה, השקעות ענק, רק שלא יפריעו להן"
שים לב, אלו בסוף חברות טכנולוגיה. הן מוכרות בעיקר טכנולוגיה, בלי יצרנית רכב שתטמיע בפועל את המערכות האלו במכונית מתוצרתה, הן יישארו בגדר טכנולוגיה, אבל ללא יישום.
"אם מדינת ישראל מתחייבת להסבה של צי בן עשרות אלפי כלי רכב לגרסאות אוטונומית, אני מעריך שיצרניות רכב כן ירצו להיכנס פנימה. גם אם לא, אנחנו רואים כבר עכשיו הסבה של מכונית קיימת לכזו אוטונומית אולי לא צריך את יצרניות הרכב בשלבים הראשונים".
בנקודה זו חשוב לדעת שעל אף שהנושא לא נבדק עד היום בפועל, ליצרניות הרכב עלולה וצריכה להיות התנגדות עזה לשימוש בכלי הרכב שלהם כפלטפורמה מוסבת לנהיגה אוטונומית שלא מתוצרתה. זאת כמובן בשל הסיכוי הקטן ביותר לפגיעה תדמיתית, שדוגמה לכך קיבלנו לא לפני הרבה זמן כאשר מכונית מתוצרת וולוו שהוסבה למכונית אוטונומית על ידי אובר פגעה והרגה רוכבת אופנים בארצות הברית.
הטכנולוגיה האוטונומית קיימת כיום ברמת המכונית הבודדת פה ושם, היא עדיין רחוקה מהיכולת ליישם אותה בהיקף האדיר שנדרש למאות אלפי כלי רכב שנעים במדינה. אפילו על קווי הבסיס של פרוטוקול התקשורת בין כלי הרכב לבין התשתיות אין הסכמה. לחברות הטכנולוגיה לא אכפת, אבל יצרניות הרכב מאוד מודאגות מההיבט המשפטי של מכונית אוטונומית שמקבלת החלטה לפגוע ולהרוג ילד בן שבע כדי למנוע פציעה של משפחה במכונית אחרת.
"זו גם חלק מהבעיה, משרד התקשורת לא מדבר עם משרד התחבורה, שלא מדבר עם משרד המשפטים. ועדה בין משרדית שמונחית לקדם את הפתרון הזה יכולה תוך שנה לפתור את כל הקשיים בהיבט הרגולציה".
ועדיין, יצרניות הרכב הן אלו שבונות את הפלטפורמה למכוניות האוטונומיות, והן עצמן אומרות שהצפי שלהן למכוניות האוטונומיות כבר אינו שלוש או חמש שנים קדימה, אלא דחיה של עשרות שנים.
"בשנת 1961, הנשיא האמריקני קנדי נושא את נאום החלל שלו, בו הוא קובע יעד של להנחית אדם על הירח עד סוף אותו עשור. היעד הזה היה שאפתני ואדיר, לשים בן אדם על הירח ולהחזיר אותו בחזרה הם הצליחו, כאשר מדינה מציבה אתגר כיעד לאומי ומוכנה להשקיע בו - זה יקרה".
גם כאן, למרות הלהט והחזון מרחיק הראות של בועז, המציאות מורכבת בהרבה. להשוות מכונית אחת, בניסוי בעיר אחת - דומה להכרזה על עפיפון קשור לחוט כפריצת הדרך שממנה הדרך למסע בחלל הוא עניין של זמן.
יקרה כן, ללא ספק, אני בעד מכוניות אוטונומיות, הדיון פה הוא בנוגע ללוחות הזמנים. המכונית האוטונומית עדיין לא בשלה. אתה תופתע שפוליטיקאי לא ישקיע בפרויקט שאת הפירות שלו בעוד שנים מישהו אחר יקטוף?
"תוך כהונה אחת של שר תחבורה עם מחויבות, אפשר להכניס מכוניות אוטונומיות לשימוש, לפחות בהיקף מצומצם. בסוף זו מנהיגות. הכל מתחיל ונגמר במנהיגות. המנהיגות היום שמה דברים אחרים בעדיפות גבוהה. זה ממשיך במנגנונים בירוקרטיים שלא רוצים שינוי, לא רוצים שום דבר שמאיים עליהם. ואז יש לך פקידות שמאיימת על כל שר שירצה לעשות שינוי".
אני חושב שאתה מפריז ביכולת של שר לשנות מדיניות של דרג מקצועי במשרד שלו. אתה באמת רואה בשר התחבורה אחראי למצב כיום בכבישים?
"בהחלט, שר תחבורה שלא רואה את הקשר הישיר בינו לבין הרוג בכביש, כל הרוג בכביש חוטא לתפקידו. יותר מזה, איך שר התחבורה וראש הממשלה מעבירים עוד יום ועוד יום בו המשק מבזבז עשרות מיליוני שקלים על עמידה בפקקים ובנזקים הנלווים להם?"
ואת בועז שהיה יו"ר התאחדות הסטודנטים והוביל את שביתת הארוכה ביותר בישראל כנגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה, כנראה שקשה להפחיד עם עימותים וחיכוכים.
האם כרגע, נכון למצב היום לא צריך להשקיע בפתרונות תשתית ותחבורה שיש להם השפעה בטווח המיידי?
"גם כיום ברור שצריך להכריח ציוד כל מכונית חדשה במערכות בטיחות אקטיביות (ולא פסיביות - ק.כ) כתנאי סף לשיווק שלה. אבל זה העיסוק לעכשיו, זו לא הראיה ל-2030 והלאה. אנחנו נסתכל אחורה על מיליארדי השקלים שהמדינה השקיעה בכבישים, מנהרות, מסילות רכבת ולא נבין למה. 220 שקלים בשנה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואיפה התוצאות? אחרי מבצע צוק איתן ואסון הנגמש"ים הצבא רץ להצטייד בכלים ממוגנים יותר ובהשקעות ענק. אנחנו מאבדים מאות אנשים בשנה על הכבישים והנה יש כאן טכנולוגיה שתחסוך חיי אדם, שתחסוך כסף ואפילו תביא לכאן השקעות ענק."
בהיבט אחד של דבריו, טופורובסקי צודק לחלוטין, מומחי תחבורה מגובים במחקרים ארוכי שנים שנעשו בארצות הברית ובאירופה הוכיחו ללא ספק - הוספת נתיבים וכבישים לא רק שאינה משפרת את מצב התנועה, אלא אפילו מחריפה אותה בכך שהיא מעודדת יותר אנשים להעדיף את המכוניות הפרטית מאשר למצוא פתרונות חלופיים.
אתה רואה את עצמך בתפקיד שר תחבורה?
"אני רואה את עצמי בכל מקום שבו אפשר להשפיע על שיפור החיים של האזרח, זו מנהיגות כמו שאני מכיר אותה. לא משנה אם זה כשר או כחבר בכל ועדה או תת ועדה של הכנסת בכל נושא שקשור לזה, תחבורה, בטיחות, טכנולוגיה. אני רוצה לראות מנהיגות שמסתכלת קדימה רחוק לשנת 2030 ואומרת עד אז אנחנו רוצים להגיע למצב שלא נראה נהגים מאחורי ההגה".
קל להיסחף בלהט של בועז, להט שנובע מכך שקל גם להתבשם מאבקת הפיות שחברות הטכנולוגיה שפועלות בחזית האוטונומיה של כלי הרכב מפזרות סביבן. למי שאינו מעורה בהיבטים הטכניים שניצבים בפני המכוניות האלו, קל מאוד להעביר נסיעה במכונית כזו ולהתרשם שהנה, אוטוטו זה כאן. יצרניות הרכב כבר התעוררו מהאשליות האלו ומכוונות מחדש את לוחות הזמנים שלהן בנוגע להתגשמות החזון הזה.
אבל מעבר לקשיים הטכניים, למכשולים שכולם פתירים בסופו של דבר, למחלוקת שלי בנוגע לזמן הריאלי בו נראה מכוניות אוטונומיות בכבישים - הנכס האמיתי שיוצא מהפגישה הזו הוא שבפעם הראשונה ביותר מעשור של עיתונאות רכב אני פוגש פוליטיקאי שכל כך נחוש לגעת בתחום הזה, שרואה בו שליחות אמיתית. אם רק את זה נרוויח - אנחנו שיפרנו את המצב שלנו ללא היכר.