שוק הרכב הישראלי הוא חלומו של כל גובה מסים בעולם ואנחנו לא מדברים רק על גובה המס המצטבר על רכישת רכב חדש (מס קנייה, מע"מ, מכס) ועל השימוש ברכב (אגרות, שווי שימוש דלק ועוד למשל), שהוא בין שלושת הגבוהים בעולם.
"היתרון" האמיתי של שוק הרכב הישראל מנקודת המבט של הכנסות המיסוי, הוא השליטה הטוטאלית והממוקדת של המדינה בביקוש לרכב באמצעות מנגנון המס. לשליטה הזו יש שני צדדים. הראשון הוא כמובן מניעת אלטרנטיבות זמינות ואיכותיות של תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע. בהיעדר אלטרנטיבות כאלה הופך הביקוש לרכב לקשיח יחסית - וזו תמיד בשורה טובה לצד ההכנסות.
מעגל השליטה השני הוא "המס הירוק", שבאמצעותו יכולה המדינה לשלוט בביקוש ולהחליט מתי היא רוצה להגביר אותו בצורה מלאכותית. המס הירוק הוא למעשה זיכוי מס, שקובע את גובה מס הקנייה הריאלי של כל רכב חדש, והוא מבוסס על נוסחה מורכבת, שאינה ברורה לקהל הרחב (גם לא ליצרני הרכב, אבל זה כבר סיפור אחר). לפיכך, האוצר יכול לבצע בנוסחה מניפולציות כרצונו בנימוק של "תרומה לאיכות הסביבה".
יש בור בתקציב? אין בעיה. נשנה את הנוסחה בצורה שרירותית על פי יעד הגבייה, נקטין את הטבת המס הירוק, נגדיל את מס הקנייה הריאלי בצורה "סמויה" ונרוויח פעמיים: פעם אחת ממיסי קנייה גבוהים יותר בעתיד ולאורך זמן ופעם שנייה בטווח הקצר בזכות יצירת היסטריה נקודתית של לקוחות, שירוצו לרכוש כלי רכב בטרם תחול אותה התייקרות המלאכותית.
"שיטת ההיסטריה", שמלווה כמובן בהתרעה מוקדמת מראש, גורמת ליבואנים להקדים ולייבא מלאי ענק של כלי הרכב שעתידים להתייקר, להקדים את שחרורם מהמכס ולפיכך גם ליצור הקדמה בגביית מסים בהיקף של מאות מיליוני שקל, לעתים מיליארדים.
השיטה הזו כה יעילה, שהשנה היא הופעלה פעמיים. בתחילת השנה היה זה עדכון "תקופתי" של המס הירוק, שהביא להקדמת יבוא ולגביית מס עודפת של כ-2 מיליארד שקל, ואילו הקיץ הודיע האוצר כי תקטן משמעותית הטבת המס על כלי רכב היברידיים ופלאג-אין, שמהווים כמעט 20% מהמכירות בשוק. התוצאה: עד סוף השנה תגיע לכאן "שייטת" של עשרות אלפי מכוניות היברידיות וההכנסות כולן ייזקפו לשנת 2019, מה שכמובן יביא לשיפור נתוני הגירעון.
ומה יהיה ב-2019 כאשר הקדמת הביקוש והגבייה תסתיים בביקוש דועך ובירידה חדה בהכנסות? אל דאגה. אנחנו בטוחים שאיזה מוח יצירתי באוצר כבר יחשוב על משהו.