האם פוליסות ביטוח מקיף יתייקרו השנה במאות אחוזים?

לפני מספר ימים פסק בית משפט השלום בתל אביב כי חברת הביטוח מחויבת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח, אף שבפועל, מי שנהג ברכב אינו מורשה לכך על פי תנאי הפוליסה. ההחלטה נשענת על פסק דין מכונן של בית המשפט העליון שניתן לפני חצי שנה שקבע כי אי עמידה במגבלת גיל לא תוביל לשלילת הכיסוי. היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי הפסיקה תוביל להתייקרות תעריפי הביטוח עבור רוב המבוטחים.

העיקרון הבסיסי בקביעת גובה הפרמיה שכולנו משלמים בביטוח המקיף לרכב שלנו הוא שהמחיר אמור לשקף הסיכון שגלום בכל מבוטח ומבוטח, בהתאם לנתוניו, ובכלל זה וותק נהיגתו, הגיל של הנהג הצעיר ביותר וכמובן מספר הרשאים לנהוג ברכב. ביטוח הוא במהותו מכשיר להקצאת סיכונים ופיזורם. באמצעות מכשיר זה ניתנת למבוטח האפשרות להסיר מעליו סיכון שהוא אינו חפץ בו, ולהעבירו אל כתפי המבטחת. זו, בתורה, סופגת את הסיכון ומפזרת אותו על פני קבוצה גדולה יותר של פרטים מבוטחים, והכל כנגד תשלום דמי ביטוח מצד כל מבוטח ומבוטח. הכלל באופן עקרוני די פשוט - ככל שהסיכון גדול יותר , כך גם גובה הפרמיה. כמובן שלתוך המשוואה מכניסה חברת הביטוח נתונים נוספים כגון שכיחות גניבות הרכב, מספר התאונות וכו', אולם כעיקרון , הבסיס החישובי זהה אצל כל המבטחות. וכך, במשך שנים קבעו האקטוארים בחברות את הפרמיה על בסיס מכלול נתונים אלו, בלא שנרשמו שינויים מהותיים בשיטת החישוב. ומה היה הדין במקרה בו התאונה ארעה והתברר כי המבוטח לא עמד בתנאי הפוליסה? התביעה נדחתה ע"י המבטחת ובמרבית המקרים בהם התיק היה מתגלגל לבית המשפט, השופט צידד בעמדת המבטחת ושלח את המבוטח לביתו ללא כלום.

אלא שלפני חצי שנה הטיל בית המשפט העליון פצצה שערערה את הסדר הבסיסי של עולם הביטוח: בדעת רוב נקבע כי אי עמידה במגבלת הגיל לעניין ביטוח מקיף או צד ג' - הכולל מגבלת גיל - לא תביא לשלילת הכיסוי אלא להפחתתו. פסק הדין עסק בערעור של נהג שרכש פוליסת ביטוח מקיף שכללה החרגה מפורשת המגבילה את השימוש ברכב לנהג שמלאו לו 30 שנים ומעלה. חרף זאת, בנו בן ה-23 היה מעורב בתאונה. בסופו של יום, בניגוד לפסיקת בית המשפט השלום והמחוזי - תביעתו התקבלה ונקבע כי הוא זכאי לפיצוי יחסי.


הסוגייה שנדונה בבית המשפט העליון היתה כה מהותית ובעלת השלכה ישירה על כלל המבוטחים, עד שגם היועץ המשפטי לממשלה התערב בהליך והעביר לבית המשפט נתונים והערכות של רשות שוק ההון הביטוח והחיסכון על פיהם, החלת הפסיקה באופן רוחבי תוביל להתייקרות תעריפי הביטוח עבור רוב ציבור המבוטחים.

אלא שהבעיה מבחינת חברות הביטוח גדולה הרבה יותר: לפני מספר ימים פסק בית משפט השלום כי גם אי עמידה במגבלה של נהגים נקובים אינה מהווה עילה לדחיית התביעה. בא כוחה של התובעת, עו"ד אליאס פאנוס ביקש להחיל על המקרה את פסיקת בית המשפט העליון, אף שזו מתייחסת לסוגיה אחרת של מגבלת גיל.


אביגיל פרי, הרשמת הבכירה מבית משפט השלום ברמלה קבלה את טענתו של עו"ד אליאס וקבעה כי לטעמה יש מקום להחיל את הלכת בית המשפט העליון על המקרה ויש לגזור גזירה שווה ביחס לחובתה של המבטחת להעניק כיסוי ביטוחי, גם במקרה בו הפוליסה נקובה בנהג מסוים, לו יש קשר משפחתי ברור לבעלת הפוליסה. לדבריה, הנתבעת לא הצביעה על נימוק המצדיק סטיה מן הקו המנחה שאימצה דעת הרוב בפסק הדין ואין כל אבחנה בין התניית גיל הנהג לבין התניית נהג נקוב. עוד היא כתבה כי למרות שישנו מצב חריג לחובת התשלום, הנובע מטענת מרמה אם יוכח כי השימוש ברכב ע"י נהג שלא עמד במסגלת הגיל שנקבעה בפוליסה היתה דבר שבשגרה ובשל הכוונה להפחית את תשלומי פרמיית הביטוח - לא בוטחה נהיגתו. אלא שבמקרה הנדון הנתבעת לא הציגה ראיות מהן ניתן ללמוד על כוונת מרמה מצד המבוטחת. לפיכך, זו קבעה כי חברת הביטוח תשלם את מלוא הנזקים של התובעת בגין התאונה, כאשר היא רשאית לדרוש מהמבוטחת לשלם לה השתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.


אבל אין מקום לתמימות, כל שכן שהיועץ המשפטי מבהיר כי את המחיר של פסיקות אלו - כלל המבוטחים ישלמו. כצעד מונע, הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לקיום דיון נוסף, בה כתב מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה וסגניתו הבכירה כי "עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היא כי בסוגיה שנידונה ונפסקה בדעת רוב מעוררת קשיים ניכרים משום שהיא חוטאת לעקרונות בסיסיים ביותר בדיני הביטוח ובדיני חוזים, ובשל השלכות הרוחב השליליות המשמעותיות הכרוכות בה על שוק הביטוח, שיפגעו בעיקר בציבור המבוטחים". נכון להיום, טרם הוגש ערעור על פסיקת בית משפט השלום.