פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מאחורי יוזמת מספרי הרישוי לקורקינטים

      הכלים השיתופיים שנכנסו לחיינו בשנים האחרונות משנים את הסדר הקיים, אבל מי אמר שזה בהכרח דבר רע? הדרך להביא לצמצום מספר המכוניות וליישום המעבר מבעלות לשירות, עוברת בהסדרת האלטרנטיבה

      קורקינט אינוקים (מערכת וואלה! NEWS , מייקי לוי)
      קורקינט חשמלי, בקרוב עם מספר רישוי (צילום: מייקי לוי)

      הכלים החשמליים השיתופיים, בעיקר הקורקינטים שהפכו ללהיט, משמשים רבים בתל אביב-יפו באופן יומיומי. אלפי הכלים הפזורים ברחבי העיר מהווים פתרון מעולה לנסיעות קצרות בתוך העיר, לנסיעות "הקילומטר האחרון" עבור מי שמגיעים לעיר בתחבורה ציבורית, ומאפשרים התניידות 24/7 גם כאשר התחבורה הציבורית מושבתת. בנוסף, אופניים וקורקינטים נהנים מכל היתרונות הברורים של כלי רכב קלים - הם זריזים, שקטים, לא מזהמים ויש בהם כדי לסייע באופן ניכר להפחתת מספר נסיעות כלי הרכב בתוך העיר.

      החזון של תל אביב-יפו להגיע ל-25% נסועה ברכיבה עד שנת 2025 מחייב התייחסות לכלים הזעירים ככלי רכב לכל דבר ועניין - רישוי של ממש (גם לכלי וגם לרוכב), בדיקת תקינות תקופתית, כיסוי ביטוחי ותשתיות מותאמות ונפרדות. בתוך כך, הכלים השיתופיים הם חלק ממהפכה נוספת שאנו נמצאים בתחילתה - המעבר מבעלות לשירות. ככל שנושא התחבורה השיתופית יתפתח, אנחנו נזדקק פחות ופחות לרכב בבעלותנו, והקורקינטים והאופניים הם מקום מצוין להתחיל איתו.

      מחסני קורקינטים חשמליים שיתופיים (יח"צ , עיריית תל אביב)
      מחסן קורקינטים שיתופיים (צילום: עיריית תל אביב)

      הכלים השיתופיים הם חלק מהפתרון התחבורתי ההוליסטי, ואם אנחנו מתייחסים אליהם ככלי רכב (כפי שהחוק מגדיר אותם) הצעד הבא חייב להיות זיהוי ורישוי של הכלים, בשלב ראשון של השיתופיים. כמו בעוד הרבה תחומים, גם כאן המציאות מקדימה את הרגולציה, ובהעדר ממשלה, עלינו להסדיר פעילותם ולא להמתין.

      כל מי שהולך על מדרכות תל אביב-יפו בשנים האחרונות מכיר את המציאות שבה מתערבבים הולכי רגל, רוכבי אופניים וקורקינטים, עם מודעות לא מספיק גבוהה זה לזה וגרוע מכך - התעלמות מרגיזה מחוקים וחוקי העזר שנועדו להסדיר את הרכיבה. למרות שיש רחובות שבהם עדיין אין שבילים ייעודיים ורכיבה על הכביש עלולה להיות מסוכנת בשל ריבוי כלי הרכב, הפתרון לכך בשום מצב אינו יכול להיות סיכון הולכי הרגל על המדרכות ורכיבה בניגוד לכל החוקים. כדי להגיע לנקודת איזון שבה כולם רואים את כולם נדרשת הסדרה כללית של התחום.

      בעוד שחלק מהנושאים דורשים חקיקה ארצית, דוגמת חובת חבישת קסדה, גיל מינימום ומבחן תיאוריה שכבר נכנסו לתוקף ומיושמים בפועל - יש דברים שבידנו לבצע במסגרת היתרי ההפעלה שניתנים לחברות השכרת הקורקינטים הפועלות בעיר. מהלך כזה כלל למשל הסדרת מקומות חניה ייעודיים לכלים השיתופיים, על מנת שלא יחסמו את המדרכות. המציאות מוכיחה שכאשר יש היגיון בחוק ובתקנות, הציבור אכן מציית: כיום רוב הכלים חונים במקומות המוסדרים ו-9 מכל 10 רוכבים חובש קסדה. אפשר לומר שהשינויים מוטמעים ובכל מקרה אנו נדרשים להתקדם במקביל.

      כאוס על שניים (קינן כהן , ראובן סביו)
      אפשרות לדווח ולהגיע למבצעי עבירות על גבי כלים חשמליים שיתופיים (צילום: ראובן סביו)

      היוזמה החדשה שאנו מקדמים היא חובת הצמדת לוחית זיהוי לכלים השיתופיים, שתכיל מספר או צירוף מזהה באמצעותו אפשר יהיה לתת "שם" לכלי, תקל מאוד על מלאכת האכיפה ותסייע להגביר את הבטיחות באמצעות פיקוח על רכיבה לפי חוקי התנועה, הן מול החברות המפעילות והן מול הרוכבים עצמם. המחשבה להתחיל דווקא עם השיתופיים נובעת מכך שאזור ההפעלה שלהם תחום בגבולות העיר ופעילותן כפופה להיתר הפעלה מהעירייה שמכתיבה את התנאים וזאת, בשונה מהקורקינט הפרטי שיכול לצאת מגבולות העיר וכדי שבשתי הערים יוחל עליו אותו החוק, נדרשת חקיקה ראשית. בנוסף, זוהי דרך מצוינת להטמיע ולאכוף את הכללים בעיקר בקרב רוכבים מזדמנים שאינם מודעים תמיד לתקנות ולתרבות הרכיבה שמתפתחת בתל אביב-יפו.

      מובן שחקיקה ארצית, שתחייב את כלל האופניים והקורקינטים, פרטיים ומסחריים כאחד, בהתקנת מספר רישוי, היא הליך ארוך בהרבה מהרצוי, משום שהוא תלוי במספר גורמים שלא תמיד מסונכרנים זה עם זה. אבל ככל שהדבר בידינו - אנחנו מוכנים למהפכה כבר אתמול ופועלים כדי להביא אותה בהקדם.

      • הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה