החיים שלכם בתחתית סולם העדיפויות של הממשלה

נדמה לאחרונה כי האויבת הגרועה יותר ממכת תאונות הדרכים - היא האדישות כלפיה.
המספרים בלתי נתפסים: תמונת המצב הסטטיסטית נכון להיום היא כי מתחילת השנה נהרגו למעלה מ -270 בני אדם, עלייה של 14% לעומת התקופה המקבילה. המחשבה כי מדובר "בגזירת גורל" וכי "לגיטימי" לשמוע על עוד ילדים קטנים נהרגים בתאונות מחרידות לא רק שהינה מוטעית, אלא אף מזמינה את התאונות הבאות. אנחנו נוטים להטיל את מירב האחריות על הנהגים אבל הממשלה היא זו בעלת היכולת לפתור את המשבר.

הגיע הזמן שנבחרי הציבור שלנו בממשלה ובכנסת ישימו בצד את תוכניות העבודה הסטנדרטיות, ויגבשו בדחיפות תוכנית חירום לאומית מתוקצבת בהתאם, בשורה נרחבת של אופנים. בתחום התשתיות, האכיפה, החינוך וטיפול בסוגיית האופניים החשמליים.

חלק לא מבוטל מתאונות הדרכים מתבררות לאחר מעשה שנגרמו כתוצאה ממערכת תשתיות לקויה ביותר.
האמת צריכה להיאמר, למרות התקדמות בעשור האחרון, ככלל, מערכת התחבורה וכבישי ישראל הינם מהגרועות בעולם המערבי, ומובילה לתוצאות הרות אסון. יש צורך בתוכנית חירום לאומית באמצעות הקצאת משאבים מתאימים, הכוללת העברת תקציב חירום מיידית להרחבת כבישים, שיקום תשתיות רעועות טיפול בצמתים מסוכנים ובנית הפרדה בנתיבי דמים.

למרות מספר ההרוגים ההולך וגובר, ההרתעה נמצאת בשפל. נהגים ממשיכים לנהוג תוך התעסקות בנייד, בשכרות, בפסילה, ללא רישיון, בחציית פסי הפרדה וביצוע שלל עבירות תנועה.

הפתרון פשוט- הגברה מסיבית של מערכת האכיפה. מתי נתקלתם לאחרונה בביקורת ניידות ובהגשת כתבי אישום חריפים? במקום שמשטרת ישראל תשקיע משאבים בגביית קנסות באמצעות מצלמות מהירות שאמינותן לא ברורה, עליה להקצותם, יחד עם תקצוב מתאים מהמשרד לביטחון פנים, בניידות חדשות ובמבצעי אכיפה נרחבים שיובילו להגברת ההרתעה. גם על מערכת המשפט לנקוט ביד קשה יותר כלפי עברייני תנועה להגברת ההרתעה ולא לפטור בעונשים קלים שאינם בעלי אפקט הרתעה כלל.

כאן נדרשת מהפכה של ממש בכל תחום מודעות לתאונות הדרכים. נראה כי נהגים צעירים לא מכבדים את התקופה בה הם נדרשים לליווי של נהג מבוגר ורבים מהם נכנסים לרכב ללא המלווה או לא נוהגים כלל בתקופה זו ושוכחים את מה שלמדו בשיעורי הנהיגה. נדרשת אכיפה וצעדי הרתעה מחמירים ביותר למול הנהגים הצעירים. בגילאים צעירים יותר, דרושה תוכנית מקיפה במערכת החינוך- כבר מגילאי הגן, שיעורים בבית הספר על בטיחות בדרכים, הסברה והדרכה על הוראות חוק ובפרט לאופניים חשמליים הנפוצים לגילאי הנוער.

אין די בתשדירי רדיו או במשמרות זה"ב וכדומה. אנו נמצאים כיום במצב בו אנשים מן היישוב אינם מודעים כלל להוראות חוק פשוטות. תרבות הנהיגה בישראל (אם יש כלל דבר כזה) קשה ביותר, ובאזורים מסוימים בארץ נראה כי אין דין ואין דיין.

אם לא די בתשתיות רעועות והעדר אכיפה, "מכה" נוספת נכנסה לארצנו בשנים האחרונות, הלוא הם האופניים החשמליים הגובים בקצב תלול מדי שנה עשרות הרוגים ופצועים. נכון להיום נהרגו 13 בני אדם רוכבי אופניים חשמליים.

גם כאן למרבה הצער כל שנעשה עד כה הוא טיפה בים, מעט מדי ומאוחר מדי. כיום אנו נמצאים בסיטואציה של פסיקות סותרות ביחס למעמדם של האופניים. אם לא די בכך, לאחרונה אף ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי המכיר באופניים ככלי רכב מנועי, בעוד שלמרבה האבסורד לא קיימת אפשרות הסדרה מעשית שכזו לרוכב האופניים לרכוש ביטוח. למעשה, המצב השורר הוא למעשה "תוהו ובוהו" מוחלט.

בהעדר הסדרה חוקית נדרשת רביזיה מקיפה כוללת הסדרת הכיסוי ביטוחי , הגברת אכיפה בצורה משמעותית, הגשת כתבי אישום, חלוקת דו"חות באופן גורף והסברה מתאמת.

רק תוכנית חירום לאומית- בין משרדית ומתוקצבת בהתאם, תוכל לתת מענה למכת מדינה זו. במידה ומקבלי ההחלטות לא יתעשתו בדחיפות- לצערי מספר ההרוגים והנפגעים ימשיך לזנק.

הכותבים: עו"ד עמיקם חרל"פ ונחשון אגמון ממשרד עמיקם חרל"פ ושות', המתמחה בתביעות נזיקין, תאונות דרכים וביטוח