להרוג, זה נורמטיבי

שוב פעם "נהג נורמטיבי" נטל חיים. גם בתאונה האחרונה במסגרתה קופחו חייהם של שני רוכבים אופניים, הזדרז עורך הדין והבהיר כי: "מדובר בנהג נורמטיבי שמשתתף באבלן הכבד של המשפחות. הוא נמצא במצב נפשי לא פשוט, אנחנו מצפים שהמשטרה תמצה את החקירה ואז נוכל להגיב לגופם של דברים". אתם מבינים? אין מדובר על עבריין תנועה, אלא על בחור מן הישוב. למעשה, שכיחות התאונות הקטלניות שלאחריהן נטען לנורמטיביות של הנהג, גבוהה מאוד. עורכי הדין מקווים כי המיתוג החיובי יסיט את דעת הקהל, יוריד את גובה הלהבות, יחדור את ביצורי שיקול הדעת של בית המשפט ויטה את הכף לטובת ענישה מקילה.

נדמה כי הסנגורים כבר חדלו מלייעץ ללקוחותיהם לחבוש כיפה במהלך הדיון אך לצערנו, הזלזול באינטליגנציה שלנו עודו נמשך. כעת הוא מגיע בצורת הטיעון לנורמטיביות. לא אחת, האס נשלף עוד בטרם בא כוחו של הנהג נחשף לגיליון התעבורתי. וכך, נוצר מצב בו אצל רפי רשף מסביר עורך הדין שהבחור "נורמטיבי" (ר"ל הגון, ישר כמוני כמוך), ואילו כעבור מספר שעות, במהדורה המרכזית מתברר כי עסקינן בעבריין שיטתי, סדרתי, שהפך לקטלני
.
אין מנוס אלא לתהות בקול רם - האם אותם סניגורים סבורים שכולנו מטומטמים?

בואו ננסה להבין מיהו ומהו אותו אדם/ נהג "נורמטיבי" ואם מי שלדוגמה נהג תחת השפעת סמים קשים מוגדר כנורמטיבי, אז איך מגדירים את האדם הסוטה? האם ההצהרה מתבססת על חישוב מספר העבירות שצבר בזמן נתון? על חומרתן? על היחס בין השניים? למעשה אין לכך נוסחה קבועה. אמנם במרוצת השנים אימצו חלק משופטי התעבורה נוסחה על פיה מספר העבירות של נהג אינו יכול לעלות על מספר שנות נהיגתו, אולם כל שופט כישר בעיניו יחליט. המכנה המשותף הוא הציפייה של עורך הדין להקלה בעונש - במיוחד אם הוא הצליח להשריש בתודעה הציבורית שמדובר באדם נורמטיבי.

וכיצד יש להתייחס לנהג עם עבר תעבורתי "קליל", שהורשע באלימות כלפי אשתו? האם יש מקום לנתק בין גיליון העבירות על הכביש לבין אלו שבוצעו מרחבים אחרים? לשיטת עורכי הדין, שמקבלת אוזן קשבת בקרב חלק מהשופטים - כן. באותה נשימה, אפשר גם לשאול מה הקשר בין תרומה למדינה לבין רמת הסיכון והענישה שיש להטיל על נהג?

הסוגיה מורכבת אף יותר כשמדובר על בחור ללא רבב בעברו, שקיבל החלטה אומללה לנהוג לאחר שהריץ שורות של קוקאין וגרם לתאונה? או לדוגמה, נהג שנמלט משוטרים, תוך כדי פגיעה ברכבים אחרים. האם ניתן לכנות נהג כזה כנורמטיבי? המציאות המשפטית-תעבורתית מוכיחה שכן.

התשובות לשאלות אלו מורכבות וחוצות דספלינות בתחום המשפט והפילוסופיה של המוסר, אך דבר אחד ברור: עצם ההתחשבות בעברו של הנאשם בגזירת עונשו, פוגעת אנושות בניסיון להקטין את סטטיסטיקת תאונות הדרכים. מצופה מכל אזרח לנהל אורח חיים נורמטיבי ואין מקום לתגמלו רק כי הקפיד על כך. ההקלה שולחת מסר בגדר "כל הכבוד שהצלחת לרסן את עצמך ולא נהגת כמו חוליגן עד כה. אנו מעריכים את זה וכאות הוקרה - תקבל פרס".

העבריינות היא תופעה נלמדת והקלה בענישה נתפסת כעידוד לאי ציות לחוק. גם ההטייה השיפוטית והתחשבות במידת תרומתו של הנאשם למדינה אינה רלוונטית לקביעת פרופיל המסוכנות שלו על הכביש ולענישה הראויה. האם בהיבט של רמת המסוכנות לסביבה, קצין מעוטר במיל' שונה מבן מיעוטים עוצמת הפגיעה של הראשון במכונית משפחתית מכיוון שלא עצר באדום פחותה?

מידי שנה מוצאים את מותם עשרות רבות מעורבים בתאונות שנגרמו ע"י נהגים נורמטיביים והגיעה השעה להפסיק להקל בעונשם. לא יתכן כי בחור שנהג בשכרות והרג בן אדם ישתחרר ממאסר תוך זמן יחסית קצר, בגלל שירות צבאי קרבי, וצבר לרעתו "רק" 20 עבירות תנועה. אין שום דבר נורמטיבי בביצוע עבירות תנועה חמורות ואין מקום להתייחס באופן שונה לנהג שקיבל לראשונה החלטה אומללה על הכביש.

בית המשפט צריך לשלוח מסר חד וברור: ידע כל נהג כי לביצוע עבירת תנועה חמורה, כל שכן שגרמה לתאונה, יש תג מחיר גבוה, שבהכרח יגבה ממנו. ושום טיעון לגופו של נהג ולא לגופו של עניין, יחלצו ממתלתעות הענישה לחומרה.

ובאשר לעורכי הדין, דעו כי השימוש התכוף במילה נורמטיבי יוצרת זילות שפוגעת בכם. במקום שתפעלו להגברת האמון בינכם ובין הציבור, אתם ממשיכים להוליך אותו שולל ולהעמיק את הקרע עם אמירות בעלמא. במאמר מכונן של ד"ר לימור זר גוטמן, מומחית בתחום האתיקה והאחריות המקצועית של עורכי דין ושופטים, נכתב כי חובת הנאמנות ללקוח אינה סותרת את חובתם של עורכי הדין כלפי החברה. להבנתי, פרקטיקה של אמירת דברי כזב מדרדרת עוד יותר את התדמית של המקצוע.

הכותב הוא יועץ תקשורת , רוכב על אופנוע ומידי יום כמעט מוצא את מותו על הכביש בגלל נהגים נורמטיביים