גם השופטת בבית משפט השלום לתעבורה היתה בהלם - מדובר על נהג חצוף במיוחד: כחודש לאחר שנתפס בפעם ה-18 כשהוא נוהג ללא רישיון בתוקף, הוא נצפה נוהג שוב ואף משוחח בטלפון תוך כדי. איך יתכן כי עבריין תנועה שיטתי שהוגדר ע"י השופטת כסיכון מיידי וממשי למשתמשי הדרך לא ישב אף לא יום אחד במאסר?
שוטרי סיירת התנועה הארצית שפשפו את העיניים כאשר נתוניו של הנהג בן ה-65 שנעצר לביקורת הופיעו במסוף: לחובתו נרשמו 74 הרשעות קודמות, מהן 16 לאחר מועד פקיעת רישיונו, מתוכן 12 עבירות של נהיגה ללא רישיון תקף. בעברו הרחוק יותר, הוא נתפס עוד 5 פעמים נוהג ללא רישיון, לרבות 5 פעמים שצולם חוצה צומת באור אדום ו-5 פעמים שנתפס מדבר בטלפון במהלך הנהיגה.
כנגד הנהג הוגש כתב אישום והמדינה ביקשה כמובן שיוטל עליו מאסר בפועל. הבחור הרי מסרב להפנים את ההכרח לנהוג עם רישיון בתוקף ועל כן, בנוסף, התבקש בית המשפט להשית עליו עונש מאסר על תנאי למשך 9 חודשים ולפסול את רישיון נהיגתו ל-3 שנים והטלת פסילה על תנאי. יצא בזול - אנחנו היינו מבקשים לשלול את רישיונו לצמיתות ולהושיבו מאחורי סורג ובריח למשך כמה שנים טובות.
גם כב' השופטת לאה שליזנגר מבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, התקשתה לעבור לסדר היום על דפוס ההתנהלות העברייני של הבחור, עד כדי כך שהגדילה וכתבה בפסק דינה 3 סימני קריאה בתום המשפט שמציין כי העבירה בוצעה בפעם השמונה עשרה. מבחינתה, הזלזול ברשויות החוק הגיע לשיא לאחר שכחודש מהמועד בו נתפס נוהג ללא רישיון, הוא נעצר פעם נוספת לאחר שנצפה מבצע עבירה של נהיגה בטלפון ללא דיבורית.
אי לכך, זו ציינה, כי יש להחמיר עימו ולהטיל עליו עונש שיש בו כדי להביע את סלידת החברה מהתנהגותו החמורה: "רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימים ואל שאר המשתמשים בדרך". לדבריה, נראה כי אין דרך להרחיק את הנאשם מהכביש ולמנוע ממנו להמשיך ולנהוג אלא בדרך של מאסר. השופטת אף התייחסה לעבירה נוספת שנגזרת מנהיגה ללא רישיון בתוקף - היעדר ביטוח חובה והקושי שיוצר בפני הנפגע לקבל פיצוי בנסיבות כאלו. בנוסף, היא הוסיפה כי אין מדובר רק בדופי פלילי שקיים בנהיגה בנסיבות כאלו, אלא גם על פגם מוסרי כפול.
בבואה לגזור את עונשו, ציינה השופטת כי בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, מתחם הענישה ההולם למעשיו של הנאשם בתיק נע בין 3 ל-12 חודשי מאסר בפועל, כאשר בקביעה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות שקשורות בביצוע העבירה.
הנאשם, טען כי הוא סובל מבעיות רפואיות רבות, ולפיכך יש מקום להקל בעונשו, אך השופטת כתבה כי אותן בעיות לא מנעו ממנו לבצע את העבירות בהן הורשע. יחד עם זאת, בסופו של יום, לאור מצבו הרפואי, החליטה השופטת לדון אותו למאסר בפועל של 6 חודשים בלבד, לרבות מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, פסילת רישיון ל-3 שנים ופסילה נוספת על תנאי.
אלא שבא כוחו, עו"ד אלירן בלוטמן, מומחה לדיני תעבורה הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו ביקש ראשית כל מבית המשפט כי ישלח את הנאשם לתסקיר אצל שירות מבחן. לדבריו, מדובר על שבר כלי שעבר התעללות מאחיו ופנה לקבלת דיור מוגן. מנגד, המדינה התנגדה בטענה כי לאור רמת המסוכנות הגבוהה שלו, הכתובת היחידה אליה הוא צריך להגיע היא בית הכלא.
כב' השופט נאווה בכור הורתה על שליחת המערער לתסקיר, אך ציינה כי אין מקום לפתח ציפיות כלשהם בנוגע להכרעה הסופית בעניינו. גם לנאשם היה ברור שהוא ישב בכלא, אולם כאמור, הסיפור הסתיים אחרת. הנאשם הביע רצון להתאבד ועל כן נבדק בבית החולים גהה, ששלל צורך באשפוז. לאחר שהתגלגל בעוד מספר מוסדות רפואיים, הגיע לבית חולים שיקומי שם אושפז במחלקה לתשושי נפש. כעבור כחודש וחצי, נרשם שיפור משמעותי במצבו, אך הובהר כי הוא זקוק למעקב וסביבה טיפולית תומכת. אי לכך, המלצת שירות המבחן היתה כי יש לשלבו בבית החולים שמהווה גורם ממתן ומפחית סיכון להישנות עבירות. ההתרשמות הייתה כי ענישה בדרך של מאסר בפועל, יש בה סיכון ממשי לפגיעה במצבו ובתפקודו ולהביא לרגרסיה בכל מישוריי חייו. התיק הועבר לדיון אצל שופט נוסף שפסק כי בהמלצת שירות המבחן, יש משום עשיית צדק עימו ובו בעת, גם שמירה על האינטרס הציבורי. לדבריו, בפעם הראשונה בחייו של המערער קיים סיכוי כלשהוא לשיקומו , לפחות חלקי.
האם צדק השופט כאשר העדיף במקרה הזה את האינטרס השיקומי על פני ההיבט העונשי? ימים יגידו. בינתיים, אומר עו"ד בלוטמן כי "מדובר על מקרה מובהק בו בית הכלא לא היה תורם מאום מלבד קיבוע והעמקת ההתנהגות העבריינית של הנהג. מנגד, הסבירות שיחזור על מעשיו לאחר השיקום קטנה באופן משמעותי. כל הצדדים הרוויחו". בשורה התחתונה, מהנהג הזה כבר לא נצפה לכלום, גם לא ממערכת המשפט, מה שבטוח, עו"ד בלוטמן בהחלט היה שווה כל שקל...