הדודג' וייפר של לי אייאקוקה נמכרה תמורת כמעט מיליון שקלים

כחצי שנה לאחר שהלך לעולמו, העמיד בית המכירות האמריקני בוהמ'ס את אחת מהמכוניות באוסף של לי אייאקוקה - הדודג' וייפר מספר שלדה 1B3BR65E5NV100001 הוייפר הראשונה שנבנתה ונקנתה על ידי אייקוקה, אז נשיא קרייזלר והאיש שיחד עם אגדה מוטורית אמריקנית אחרת - קרול שלבי עמד מאחורי נחש הצפע המטורף.

ה"רומן" בין שלבי לאייקוקה החל עשרות שנים לפני שהוצגה מכונית הספורט הקיצונית הזו במחצית השנייה של שנות ה-60, כאשר אייקוקה, אז מנהל בכיר במחלקת השיווק של פורד שהגה את רעיון המוסטאנג, מציב את שלבי כאחראי למיזם השאפתני של השתתפות פורד במירוץ 24 השעות של לה מאן. לאחר שיחסיו עם הנרי פורד ה-2 עלו על שרטון בסוף שנות ה-70 הוא עובר לקרייזלר. תוך מספר שנים הוא מצליח להביא את החברה שהייתה על סף פשיטת רגל להישגים אדירים כאשר בדרך הוא מציג את אבי המיניוואנים הדודג' קראוון/קרייזלר וויאג'ר.

אבל החיידק של מכוניות ספורט לא עזב אותו מעולם. בעוד ההיצע של קרייזלר נע בעיקר בין מכוניות קומפקטיות עם הנעה קדמית ומיניוואנים, בשנת 1991 הוא מציג את המכונית האחרונה שלו תחת תפקידו כמנכ"ל קרייזלר - הוייפר. מכונית הספורט הקיצונית הזו, עם מנוע V10 בנפח 8.0 ליטרים שהגיע במקור מהפיק-אפים הגדולים של החברה והוסב לתפקידו החדש בסיוע למבורגיני, שאז הייתה בבעלות קרייזלר. למכונית הזו, עם העיצוב הכוחני הייתה מטרה אחת, לייצר מפלצת שתיקח את מורשת שמות הנחשים של שלבי (אבי ה"קוברה") לשלב הבא. לא היה לה גג קשיח, לא היה לה מזגן, אבל היו לה 400 כ"ס תאוצה של 4.2 שניות, מהירות מירבית של 266 קמ"ש והתנהגות ידועה לשמצה על המגבלות.

עם הצגת הוייפר, סיפר אייאקוקה, כי כאשר הציג שלבי את הקוברה ההיא, הוא הציע לו במתנה את המכונית השנייה שבנה, אך אייאקוקה סירב לקבל אותה מכיוון שחשש ממכונית ידנית בתנועה הצפופה, "אני לא עושה את אותה טעות פעמיים", אמר והפך לבעלים של הוייפר הראשונה שיוצרה.
המכונית שהוצעה למכירה על ידי בית המכירות, מגיעה מהאוסף הפרטי של אייאקוקה, ועל פי נתוני בית המכירות יש לה קצת פחות מ-6,500 מיילים על מד המרחק (כ-10,000 ק"מ). במכירה הפומבית נמכרה המכונית תמורת 285,500 דולר (כ-986,200 שקלים).