מבחן דרך: שברולט בלייזר 2.0 ליטר RS

לפעמים הנאה משיר או סרט מצוין היא פשוט עניין של הקשר. אתם יכולים לצפות בפורסט גאמפ, אבל אם אתם לא מבינים את התהפוכות של אמריקה במחצית השנייה של המאה ה-20, זה סתם יהיה סרט נחמד. אותו הדבר נוגע לשירים של ג'וני קאש, מוזיקה מעולה, אבל אם לא מכירים את כלא פולסום והמשמעות ההיסטורית וההקשר התרבותי שלו לאמריקה - ההנאה לא ממש שלמה.

אני אומר את זה כי כאשר פוגשים בשברולט בלייזר החדש קל מאוד לשפוט אותו לכף חובה. איך לקחו את אחד מהשמות הגדולים של רכבי השטח הקשוחים של ג'נרל מוטורס משנות השישים ואילך והפכו אותו לקרוסאובר גדול ורך. כי מרשים ככל שיהיה העיצוב שלו, במיוחד בגרסת ה-RS ועוד יותר בגימור שחור על שחור על שחור שלו - אם לא מבינים את ההקשר של העיצוב החיצוני לקמארו, כאשר היא לא עומדת לידו באולם התצוגה, אם לא גדלתם בארצות הברית והייתה לכם קמארו בקולג' - אז לא תמיד מבינים אותו עד הסוף.

שברולט בלייזר רוצה להיות ההרחבה של הקמארו לשימוש משפחתי בצו האופנה. ולשברולט בלייזר יש באמת כל מה שמכונית משפחתית צריכה. הוא גדול מאוד, האמריקנים קוראים לו בינוני, אבל כמו בכל תרגום של מידות בין אמריקה לישראל, זה אומר הרבה יותר מהמימדים שאתם מכירים מקרוסאוברים בינוניים. וזה בסדר, כי הוא ממש לא מתחרה במי שאנחנו מכנים בישראל קרוסאובר בינוני כמו קיה ספורטאז' או יונדאי טוסון. בהיצע של שברולט הוא יושב בין אקווינוקס לבין הטראוורס. אבל בניגוד לכלים כמו יונדאי סנטה פה או קיה סורנטו - על אף הגודל הזה הוא לא מציע שורת מושבים שלישית.

הועבדה שהוא לא צריך לדחוס שורת מושבים שלישית משאירה כאן מושב אחורי מאוד מאוד מרווח, נוח, עם יציאות חשמל ומיזוג ומאחוריו תא מטען אדיר נפח של 864 ליטרים, רב שימושים ופתרונות מטען שמכוונים ופוגעים בול בפוני ללקוחות בעלי צרכי פנאי או כאלו שמרבים לטייל ויעריכו את משטח הטעינה הרחב שלו, את מחיצת המטען שמונעת מחיצה של מטען רגיש ועוד. הפתיחה החשמלית של דלת תא המטען באמצעות הרגל עושה שימוש בפיצ'ר שראוי לאימוץ על ידי כלל היצרנים שמציעים את האפשרות הזו - הקרנת לוגו הסמל של החברה בנקודה המדויקת בה צריך לנופף ברגל כדי לפתוח אותו.

סביבת הנהג נאה, משופעת בעור ועיצוב שזורק אזכורים לקמארו. לא כל החומרים הם כאלו שתצפו במכונית הנושקת ל-300 אלף שקלים אבל הוא מפצה על כך ברשימת אבזור כל כך ארוכה שבאמת חבל על פירוט שלה. יש הכל בסדר? פשוט הכל ברמה שתשלח מכוניות ממותגי פרימיום "נחשבים" לעמוד בצד ולהתבייש בעצמן. זה כולל גם את מערכות הבטיחות המקיפות שלו. איפה שני אלו נפגשים? קחו למשל את מושבי העור (חשמליים, מחוממים מאווררים), שבסטייה מנתיב מרעידים את הכיסא בצד אליו סוטה המכונית.

שאר תא הנוסעים ובמיוחד סביבת הנהג מלאים בכפתורים ופיצ'רים קטנים, לא כולם מהונדסים היטב כמו כפתורי מיזוג האוויר הקטנים או כפתור פתיחת תא הכפפות שנמצא ליד ביטול בקרת היציבות משום מה. אבל למרות רתיעה ראשונית משלל הכפתורים - זה עובד ממש טוב. אתם יכולים לצלול לשלל התפריטים והמערכות ולהוציא דוקטורט בתפעול שלהם, ואפשר פשוט להשתמש בו ביום יום באופן שטחי ונוח.

הראות לפנים טובה מאוד מה שדי הפתיע אותי לאור העיצוב, תנוחת הישיבה גבוהה כמו שאוהבים הלקוחות שלו, על הראות הפחות מוצלחת לאחור הוא מחפה בשלל מצלמות בכמות של אולפן חדשות גדול. אלו יראו לכם כמעט כל זווית אפשרית של הנעשה סביב המכונית וזו המרכזי הופכת למסך המקרין את מה שמתרחש מאחורה בזווית רחבה מזו של המראה המקורית. זה גם התגלה כיעיל מאוד כאשר העמסתי ציוד עד מעל לגובה המושבים האחוריים באופן שחסם את שדה הראיה.

שברולט בלייזר שווק עד כה בשתי רמות גימור, פרימייר ו-RS, כל אחת מהן לקחה את הדגם לכיוון אחר. הפרימייר ליוקרה וה-RS למראה ספורטיבי יותר. שתיהן עשו שימוש במנוע ה-3.6 ליטרים V6 עם 306 כ"ס. לאחרונה פיצלה היבואנית את הגרסאות, ובעוד רמת הגימור המהודרת ממשיכה עם מנוע ה-V6 את גרסת ה-RS היא משווקת עם מנוע 2.0 ליטרים, 4 צילינדרים.

אם התרגלנו לראות את האירופים מיטיבים לסחוט סוסים מנפחים קטנים, המנוע הזה מראה שגם האמריקנים יודעים איך לעבוד איתם וזה שכאן מפיק 230 כ"ס ו-35.7 קג"מ. כמו אחיו גדול הנפח הוא עושה שימוש בתיבת 9 הילוכים אוטומטית פלנטרית.

בפועל, על הכביש למרות שהבלייזר לא מעניק תחושה נחותה מרוב המכוניות מסביב בביצועים שלו. מנוע ה-V6 של גרסת הפרימייר הולם אותו הרבה יותר, פשוט כי יש ציפייה מסוימת ממכונית עם המראה הזה והגישה הזו. שוב שלא נטעה המנוע שלו בהחלט לא חלש, אבל לא מצאתי את המשיכה, הדחיפה והעוצמה של המנוע הגדול. לאלו מתווסף צליל מנוע מתכתי ולא נעים, רחוק מאוד מהנהמה של ה-V6.

החשש שעל חישוקי 21 אינץ' בחתך 45 הבלייזר יהיה נוקשה ברמה בלתי נסבלת לא היה מופרך. אכן על כבישים משובשים ובמהירות איטית, לא כל הרעידות נותרו מחוץ לתא הנוסעים. במהירות גבוהה יותר הנוחות כבר השתפרה ומי שמרשים היה בידוד הרעשים שגם במהירות שיוט גבוהה היה טוב מאוד.

העניין הוא שלכיול המתלים הזה אין איזו תמורה מסעירה בכביש המפותל הפער. הוא זז קצת יותר מדי עליהם ומחובר להגה רדום תחושה ומערכת בלמים עם משוב לא ברור לרמת הלחיצה. השלדה, מערכת ההנעה הכפולה ותיבת ההילוכים שלו, במיוחד במצב ספורט דווקא עובדים טוב מאוד שם, אבל זה לא מתחבר יחד. המסר של מנוע הטורבו וההופעה הספורטיבית, לא מתגבשים למשהו שגם נוסע כך.
בסיכום ימי המבחן צריכת הדלק הממוצעת עמדה על 8.7 ק"מ לליטר. בפרק הנהיגה המנהלתי הצלחתי להגיע גם ל-9.6 ק"מ לליטר.

שברולט בלייזר הוא בדיוק מה ששברולט הייתה צריכה - כלי שימנף את התדמית של הקמארו, עם שם מפואר מהעבר וכזה שמכוון ללקוחות אחת הקטגוריות המבוקשות בתעשייה. דברים כמו יכולות שטח מופלגות כמו הבלייזר ההוא, או התנהגות כביש של מכונית כמו קמארו - לא כל כך מעניינים לקוחות שלו - ההופעה המרהיבה, האבזור, המימדים, המרווח - בהחלט כן.

הבעיה נעוצה יותר בגרסה המסוימת הזו שלא באמת קולעת לכאן או לכאן. לתדמית הספורטיבית ומנוע הטורבו אין כיסוי בהתנהגות שלו, והחיסכון בדלק (שאני לא בטוח כמה הוא אקוטי ללקוחות הפוטנציאלים שלו) הוא לא כזה שמשנה סדרי עולם ביחס למנוע ה-3.6 ליטר שלפחות מעניק חווית נהיגה שמתאימה יותר למסר.

הוסיפו לכך את מחירה של גרסה זו העומד על 285 אלף שקלים לעומת 280 אלף שקלים של רמת הגימור פרמייר והבחירה לפחות מבחינתי קלה מאוד.

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, 4 צילינדרים, כפולה
נפח: 1,997 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,000/230
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,500/35.7
תיבת הילוכים: אוטומטית, 9 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 486
רוחב (ס"מ): 195
גובה (ס"מ): 170
בסיס גלגלים (ס"מ): 286
תא מטען (ליטרים): 864

ביצועים:
תאוצה 0-100: 8 שניות
מהירות מירבית: 209 קמ"ש

מתחרות:
פורד אדג'

מחיר:
285 אלף שקלים