- "שומע אחי, אשתי רוצה ניסאן ג'וק", ככה מתחילה השיחה
- "עזוב את הג'וק" אני אומר לו, "הרכב צפוף, רועש, לא נוח והראות החוצה לא טובה".
- "הציעו לי אותו ב-60 אלף"
- "גם לא בחצי, אני אומר לך, הגיר הרציף שלו מרגיז" הניסיון שלי להוריד אותו מזה ממשיך.
- "זה הרמת גימור TEKNA הכי מפוארת"
- "יהיה לילדים צפוף מאחורה ותא המטען קטן", אני פונה לרגש שלו
- "זה שראיתי יפה חבל על הזמן"
- "קח ייטי, רנו קפצ'ור, תוסיף ותיקח CX-3", אני כבר מתחנן
- "הוא באפור עם צהוב"
- "תגיד, למה התקשרת?"
- "שתאמר לי איך האוטו"
- "פצצה, לך על זה, המכונית הכי טובה בעולם" נודניק
וזו שיחה שקיימתי לא פעם אחת ולא שלוש, ארבע או שמונה, זה תמיד היה אותו הדבר. ובכל פעם שהפכתי והפכתי בדבר הזה שגורם לאנשים לנהות אחר הרכב הזה, זה תמיד חזר לאותו מקום - העיצוב שלו.
צריך לזכור, כאשר הג'וק הגיע אי שם ב-2010 השוק הזה של הקרוסאוברים הקטנים היה אחר לגמרי. הרבה לפני הקיה סטוניק, יונדאי קונה, סיאט ארונה, סיטרואן קקטוס - לפני כל הקרוסאוברים המעוצבים האלו, היה פה די משעמם. סקודה ייטי השימושי והמצוין אבל עם מרכב רבוע כטנדרון, פיג'ו 2008 שלא החליט אם הוא סטיישן במרכב קרוסאובר או קרוסאובר במרכב סטיישן, פה ושם כמה דייהטסו טריוס עם עידון של צנצנת עם גולות - בקיצור הבנתם את המסר. ואז הגיע הג'וק שלא נראה כמו שום דבר אחר, אבל שום דבר אחר ומשם הכל היסטריה. אבל בשביל לדבר על עיצוב יש לנו פה את פרופ' אלכס פדואה - מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, שעבד כמעצב ביצרניות רכב כמו רנו, סיטרואן, טויוטה ועוד בטור מיוחד עבורכם.
הוא מכר פה 3,399 יחידות בשנה הראשונה המלאה שלו (2011), 3,247 בשניה, 3,337 בשלישית, 2,467 ברביעית וגם משם כאשר זה המשיך לרדת עד השנה האחרונה שלו - 2019 עם 669 יחידות, הוא עדיין מכר יפה מאוד בהתחשב בעובדה שמשנת 2015 ואילך השוק כבר התחיל להתמלא במתחרים, רנו קפצ'ור, שברולט טראקס, באירופה גם כלים כמו פורד אקוספורט רשימה חלקית. תבנית זהה לגרף המכירות שלו מופיעה באירופה עם כ-100 אלף יחידות בשנה עד 2015. צחוק הגורל - גם במכונית עם העיצוב הכי קיצוני הישראלי הכי שגרתי - הצבע הנמכר ביותר שלו היה לבן פנינה.
אז גם באירופה, הכלי הזה עשה חיל וגם בארצות הברית עם יותר מ-1.5 מיליון יחידות בסך הכל וגם שם זה היה העיצוב וניסאן ידעו את זה, ידעו מההתחלה. אלפונסו אלבייזה, היה סגן הנשיא של מחלקת העיצוב של ניסאן באירופה ב-2010, היום הוא סגן נשיא בכיר של העיצוב העולמי בניסאן והוא מספר: "זה היה חסר תקדים, כאשר הסתכלנו מחוץ לחלון לא הייתה לנו שום נקודת ייחוס לעבוד איתה... ידענו שאנחנו רוצים לעשות משהו אחר משמעותית, לא רק גרסה קטנה יותר של הקשקאי".
ולמרות שאצלנו הרוב המוחלט של הג'וקים היו חמושים במנוע 1.6 ליטר אטמוספרי 117 כ"ס ותיבת הילוכים רציפה, ניסאן דווקא הוציאה גרסאות חמות של הקטנצ'יק הזה. כמה יחידות מגרסת ה-NISMO, חטיבת הביצועים של ניסאן אפילו הסתובבו ועדיין מסתובבות כאן. המנוע היה מוגדש, עם 200 כ"ס וההנעה כפולה. במקום 11.5 שניות ל-100 קמ"ש בגרסה הרגילה, ה-NISMO עשתה את זה ב-8.2 שניות. אבל זו לא הייתה הגרסה הבאמת חמה, שיצאה בהמשך ונקרה ג'וק RS, עם 215 כ"ס, 7.8 שניות ל-100 קמ"ש והתנהגות משופרת.
אבל גם זו לא הייתה הבאמת באמת חמה, כי לזו שניסאן באמת נתנה לאכול הרבה תרד קראו ניסאן ג'וק R. אליו היא דחפה את המנוע של ה-GTR, שזה V6 בנפח 3.8 ליטרים שהפיק 485 כ"ס ובהמשך גם 545 כ"ס ושיגר אותו ל-100 קמ"ש ב-3 שניות ועד 275 קמ"ש מירביים. 21 חתיכות כאלו יוצרו וניסאן אפילו הציגה מעין דור שני שלו שהייה למעשה רכב תצוגה, אבל העלה את ההספק ל-600 כ"ס והוריד את התאוצה לסביבות 2.7 שניות. אפילו נהגנו בו לפני מספר שנים.
בין לבין הוסיפה ניסאן להוציא שלל גרסאות לג'וק, כאלו שאיפשרו שילובי צבעים מיוחדים, דגם לרגל יציאת הסרט "באטמן, עלייתו של האביר האפל" ב-2012, מהדורה בשיתוף מועדון הריקודים Ministry of Sound בלונדון. מתיחת פנים אחת ב-2014, גרסאות עם מערכות שמע של BOSE, רמות גימור גבוהות במהדורה מוגבלת וב-2015 אפילו דגם בגודל מלא עשוי מ-2,000 דפי נייר בקיפולי אוריגמי, עבודה שארכה 200 שעות. באותה שנה ממש נוסף עוד קונספט ה-RSnow עם זחלים במקום גלגלים לנסיעה בשלג. במהלך 2019 מפנה את מקומו הג'וק המקורי לדור השני שלו, שממשיך את תפיסת העיצוב, אבל מוקף בכל כך הרבה מתחרים שעלו על הטריק שלו וכבר פחות בולט כמו אז.
In a relationship with my car and it's complicated - פרופ' אלכס פדואה
ב-100 שנה האחרונות ומאז שהאנושות הפסיקה להשתמש בסוס רתום לכרכרה, תפקידה הרשמי של המכונית הוא להעביר בני אדם מנקודה לנקודה. ישנן פונקציות נוספות כמו ביטחון, נוחות והגנה מתנאי מזג האוויר, אך לבסוף ההגעה המהירה ממקום גיאוגרפי כזה לאחר היא המטרה העיקרית.
אם בוחנים את ההיסטוריה של ה"מכונית" מהאספקט העיצובי, נגלה תחום מתפתח, דינמי ומגוון, עם מנעד עיצובים רחב ומרשים בין אם מדובר במכונית ספורט או מכונית משפחתית, למרות שהעיצוב אינו משפיע כלל על הפונקציה הבסיסית של המכונית.
בכל שנה החברות הגדולות משיקות דגמים חדשים ושוק המכוניות מוכיח את עצמו כרווחי, אז למה למעשה עיצובן של המכוניות חייב להתפתח ולהתאים עצמו לצו השעה?
מבחינת העיצוב הבסיסי הן כולן דומות, ישנם אלמנטים קבועים שמופיעים בכל מכונית ובמיקום זהה. כיוון שהמכונית היא המוצר המורכב והיקר ביותר שהאדם הפרטי רוכש באופן תדיר, המשווק צריך להמציא את עצמו מחדש, כמו בכל תחום אופנתי. לצורך ההשוואה, מטוסים הנרכשים מידי שנה על ידי חברות גדולות ותאגידים, לא השתנו כלל וכלל מבחינה עיצובית ב-30 שנה האחרונות, מהסיבה הפשוטה - אין דרישה שיווקית לשנות אותם.
לאורך ההיסטוריה התפתחה מערכת יחסים מורכבת ואמוציונאלית בין האדם למכונית. המכונית הפכה להיות הרבה יותר מקופסא שמשנעת אותנו ממקום למקום וזה ברור לכולם. אנשים מתייחסים לכלי הרכב כאילו היו כרטיס הביקור שלהם וכסמל סטטוס, ובהקשר הגברי לעיתים אפילו תחליף פין. פסיכולוגים אולי יעידו שבחלק מהמקרים הקשר הוא תת הכרתי, ולא כל האנשים לגמרי מודעים לצורך אותו מספקת להם המכונית במישור החברתי והרגשי.
באקדמיה מחנכים את המעצבים החדשים בהתאם לערכים אלו, ברוח דוקטרינה הקובעת איך מכונית צריכה להיראות. על פי אותה דוקטרינה על העיצוב לשדר את תכונותיו של הכריש ולא של הדולפין: המכונית אמורה להעביר מסרים של ריגוש ,סקס ותחרותיות. תפקידו של המעצב ליצור מכל האלמנטים הללו אישיות אטרקטיבית שהלקוח יכול להזדהות איתה.
בתקופה הרומנטית של האנושות, דימוי הקאובוי רכוב על הסוס לעבר האופק, היה כמשל לדהירה אל החופש - הוא סימל מרד ואנטי ממסדיות. בימינו חווית הנהיגה מתיימרת להחליף את האשליה הזאת.
חברת ניסאן, מאופיינת במוניטין של יצרן אמין ואיכותי. לפני השקתו של הניסאן ג'וק, החברה דיברה במסרים ממסדיים-מסורתיים - בורגניים בעיצוב שלה. אך עם הופעת הניסאן ג'וק ועל רקע התקופה, הוא הדהד ונתפס כאמירה אמיצה של החברה. הדגם השיל מעליו את האסתטיקה הקלאסית, התנער ממנה והציע חלופה מרעננת ומפתיעה. וכשמסתכלים על המכונית יש תחושה שהיא יצור בעל אישיות שונה, והבעת פנים כמעט אנושית. זה היה עיצוב ייחודי שקרא תיגר על העיצוב הקלאסי, והמכונית הקטנה שידרה תחושה של רכב שטח כמעט מסוקס.
אלכס פדואה הוא מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, מעצב מכוניות ומוצרים, בעל תואר שני בעיצוב מכוניות מה-RCA הבריטי ובעל סטודיו עצמאי לעיצוב תעשייתי