לאחר יום המנוחה בהייל זינקו ניצולי הדקאר למחצית השנייה של הראלי הקשוח ביותר בעולם. בשלב זה כבר היה ברור שמנצח קטגוריית המכוניות יגיע מתוך השילוש הקדוש של פטרהאנסל-סיינז-עטייה, וכי פודיום המשאיות יהיה צבוע בכחול-קמאז; קל לכתוב "היה ברור" אבל בדקאר שום דבר אינו ברור; "כדי להשלים דקאר אתה צריך לעבור 8,000 קילומטרים, אבל מספיקים עשרים מטרים כדי לחסל אותך", אמר אחד מפרשי המדבר.
והסיכון היה ממשי מאוד, גם השנה גבה הראלי קורבנות בנפש, הפעם היה זה רוכב אופנוע אחד שקיפח את חייו השנה במירוץ. אבל הסיכון היה גם טכני כפי שלמדו 93 צוותים שנאלצו לפרוש מהמירוץ (מתוך 286 שזינקו לדרך). עשרות פרשו בגלל תקלות טכניות, טובי האופנוענים ריסקו את תקוותיהם על סלעי המדבר, טרקטורונים עלו בלהבות. עם 8,000 קילומטרים מזינוק לסיום, דקאר 2021 לא היה מהארוכים ביותר, אבל חלק מהסטייג'ים היו מהקשים ביותר אי פעם, טובלים בהררי דיונות טובעניות. בחלקו האחרון נצמד המסלול אל החוף המזרחי של מפרץ אילת, עם נופי ים ומדבר שהזכירו לנו את ימי סיני העליזים.
מכוניות
44:28:11 שעות לאחר שזינק לקטע הדירוג הראשון של דקאר 2021, דומם סטפן פטרהאנסל את מנוע המיני X-RAID הכבירה. שקט מוזר השתרר בתוך הקסדה המיוזעת ו'מר דקאר' היה יכול לומר לעצמו: "זהו, עשיתי את זה, עוד פעם. זה הניצחון ה-14 שלי ב-דקאר אבל בחיי, הוא לא פחות מתוק מהניצחון הראשון" (לפני שלושים שנה, עם אופנוע ימאהה).
הלחץ הבלתי פוסק של של נאסר אל-עטייה על פטרהאנסל היה רצוף וכביר, אבל הצרפתי ידע שיש לו כל כך הרבה להפסיד, מכל טעות שעלולה להתרחש; הוא לא התפתה להיכנס לקרבות רגעיים, ושימר בבטחה את פער 17 הדקות שצבר לטובתו. בקטע הדירוג האחרון ניצח קארלוס סיינז 'המטאדור', ולמקום השני נדחק אל-עטייה עם הטויוטה 'גאזו'. אל-עטייה ניצח השנה בשישה קטעי דירוג, קרלוס זכה בשלושה, אבל כל אלה ייכנסו למעמקי הסטטיסטיקות הנשכחות. פטרהאנסל ניצח במרוץ בגלל היציבות וקור הרוח שלו, שמירת קצב מהיר וצמצום סיכונים, תוך עבודת צוות מצוינת עם הנווט החדש אדוארד בולאנג'ה.
אל-עטייה התגלה שוב כשועל הדיונות מיומן ביותר; הוא נהג מהר ותחרותי אבל סבל מלא פחות מ-16 תקרים במהלך המרוץ. החלפת 16 גלגלים גזלה לנאסר כ-25 דקות במצטבר, אלו הדקות שדחקו אותו אל המקום השני על דוכן המנצחים, 14 דקות אחרי פטרהאנסל. גם סיינז היה מהיר אבל הוא שילם מחיר כבד על טעויות ניווט בסטייג'ים הראשונים, ותקלות טכניות בהמשך. חלק חשוב באסטרטגיה של פטרהאנסל היה לשמור על הצמיגים ועל מכלולי הרכב אבל כך או כך, אין ספק שספטן פטרהאנסל היה ונשאר מלך הדקאר - במכונית או באופנוע, באפריקה, דרום אמריקה או אסיה.
משאיות
הקמאז-מאסטר של דמיטרי סוטניקוב נזקקה ל-48:23:21 שעות כדי לכסות את תריסר קטעי הדירוג של ראלי דקאר. סוטניקוב שלט במירוץ ביד רמה והוביל אותו מהיום הראשון ועד האחרון. חצי שעה מאחוריו דהרו חבריו לקבוצה הרוסית, שיבלוב ומארדיב. שלושתם הציבו את משאיות הענק על הפודיום, רק מרטין מאקיק הצ'כי נראה איכשהו בטווח האגזוזים של הארמדה הרוסית.
אל המקום ה-18 והמכובד הגיע אחד משלנו, צוות CRV שכלל את אביב קדשאי, יזהר ערמוני ומעוז וילדר. כוחותינו ניהלו מרוץ מסודר ויציב יחסית, למרות התהפכות שהתרחשה ביומו השני של המרוץ. הצוות הישראלי הצליח להחזיר את המשאית על הגלגלים, והמשיך במרוץ כאילו לא היה כלום. ביום השמיני למרוץ העפיל הצוות למיקום 15 בדירוג הכללי ולרגע חשבנו, ש-DAF מספר 536 רק צריכה לשמור על קצב יציב עד לקו הסיום. אבל אין דקאר בלי הפתעות ובאחד הלילות, התגלו סדקים בשלדה - לא משהו שריתוך לילה לא יכול היה לפתור. מאות קילומטרים מאוחר יותר ויומיים לפני הסיום נשמעה קקפוניה מחליאה ממנוע ה-13 ליטר, בעל שישה צילינדרים. המשאית איבדה כוח ואך בקושי הצליחה להתגלגל אל חניון הלילה; ההרפתקה עלתה לצוות הישראלי בארבע שעות עונשין, אבל עוד נותרה תקווה.
כל הלילה עבד צוות הסיוע על המשאית, אך לשווא. חמש בוכנות רעמו בעוז אבל השישית, סרבה לתרום את חלקה ל-900 כוחות הסוס המקוריים. נותרו לצוות עוד יומיים קשים עד לסיום - למעלה מ-1,000 קילומטרים, חלקם בהררי דיונות הדורשים את מלוא עוצמת המנוע. למרות החשש מתקיעה באוקיינוס הדיונות, לא היה ספק שהצוות לא יוותר. אביב נהג עוד יותר חלק, יזהר הקפיד על ניווט רהוט, וילדר דאג להקל על המנוע על ידי התאמת לחץ האוויר לתנאי השטח המשתנים תדיר. ביום שישי בצהריים כיבה אביב את המנוע המתקתק בצליל מבשר רעות - הם הגיעו לסוף המרוץ, ויצאו ממנו בכבוד רב.
רכבי צד בצד
רכבי SBS תופסים חלק הולך וגדל במרוצי המדבר, מכיוון שהם מאפשרים השתתפות זולה יחסית במרוץ. קטגוריה זו מעניקה סיכוי לצוותים מאותגרי תקציב, אחד מהם נהג במאבריק My Heritage הכתום, מספר 434. דני פרל וצ'ארלי גוטליב יצאו לדקאר 2021 עם שאיפות צנועות: ליהנות מהמרוץ ככל האפשר, ולהגיע בחתיכה אחת אל קו הסיום. לצ'רלי יש ניסיון אדיר במרוצי דקאר, דני מתחרה מזה שנים רבות בארץ ובחו"ל. אלו לא צעירים חסרי מנוח אבל הם עקשנים גדולים, רגועים ונחושים ביותר.
רוב המרוץ עבר על צוות My Heritage בשלווה יחסית; הם בילו עשרות שעות במושב המיטלטל, הגיעו לחניוני הלילה בשעה 02:00, התגברו על תקלות והחליפו צמיגים מפונצ'רים. מבחנם הגדול הגיע בסטייג' מס' 11, כאשר קו הסיום כבר נראה בהישג גלגל. 150 קילומטרים מהסיום ובחשכת הלילה, הפתיעה אותם דיונה תלולה במיוחד... המאבריק הכתום התהפך מספר פעמים, תוך שהוא פורק שני צמיגים. דני וצ'ארלי לא נפגעו מההתהפכות, אבל לא היה מצב שיצליחו לחלץ את עצמם במעלה הדיונה.
למזלם הרב, רכב הסיוע של הקבוצה עוד היה בקרבת מקום. בעזרתו הצליחו להרכיב את הצמיגים הפגומים, ולהיחלץ מאמבטיית החול. המאבריק הכתום הגיע לחניון הלילה חבול וחבוט, אבל במצב נסיעה - למחרת היום השלימו את הסטייג' האחרון, ועלו על פודיום הסיום. צוותMy Heritage הפגין בדקאר 2021 מקצוענות ודבקות במשימה, ברמה הגבוהה ביותר.
קשה יותר על שני גלגלים
ביום השביעי למרוץ עוד נלחם טובי פרייס על הניצחון בקבוצת האופנועים; בעזרת צרור אזיקונים הוא אילתר תיקון לצמיג האחורי שלו, התרסק בדיונות והמשיך ברכיבה, דקה ו-6 שניות אחרי פלורימו הצ'יליאני. אבל למחרת היום התרסקו שני האופנוענים אל מחוץ למרוץ, משאירים את פודיום הניצחון לבנאווידס הארגנטינאי עם הונדה. KTM הצליחה להעלות רוכב אחד על הפודיום, סם סאנדרלנד הבריטי שהציל את כבודה המנופץ של הארמדה הכתומה. לרוכבי ימאהה לא היה זכר בחבורת החוד של אופנועני הדקאר.
רוחות המדבר עוד לא מחקו את הקוליסים מהדיונות האדירות, וכבר מתחילה העבודה על דקאר 2022; צוותים מקומיים מסמנים סטייג'ים חדשים, המתחרים מלקקים את פצעיהם, קבוצות רשמיות מתכננות את שדרוג רכבי המרוץ. כולם מדברים על דקאר ירוק ובמהלך הסטייג' התשיעי יכולנו לטעום מעט מהעתיד המצפה לנו בעוד שנים מעטות. האבטיפוס החשמלי e-Blast 1 הוא הסנונית הראשונה לרכבי מרוץ מחושמלים ומימניים, העתידים להחליף את מנועי הדיזל והבנזין הנוכחיים (למיני של פטרהאנסל יש דיזל V6 בהספק 340 כ"ס, לטויוטה של אל-עטייה מנוע בנזין אטמוספרי).
e-Blast 1 דפק הופעת בכורה מרשימה במהלך קטע הדירוג, בעזרת שני מנועים חשמלים בהספק 340 כ"ס ו-1000 קג"מ, המביאים אותו למהירות מרבית של 180 קמ"ש. טיסת המבחן עברה בהצלחה, כאשר e-Blast 1 מגיע למהירויות המקובלות בדקאר; זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בעובדה ששלדת הרכב החשמלי מתבססת על רכב מרוץ עדכני ותחרותי, שהשתתף בדקאר 2018. לא נמסר מה היה אורך הניסוי ולאיזה טווח מספיק המצבר בעל 150 קילוואט שעה, אבל הייתה זו הדגמה מוצלחת וירוקה לחלוטין. בשנה הבאה יחזור הדקאר לערב הסעודית, כל כך קרוב אלינו. עם קצת מזל ודיפלומטיה ועם פחות קורונה, יש סיכוי מצוין שנוכל לנסוע לשם ולחוות את הדקאר, שלא דרך מסכי המחשב והטלוויזיה; אינשאללה, בקרוב ובימינו.