מבחן דרך: ב.מ.וו R18. רטרו גרמני במבטא אמריקני

ב.מ.וו חוגגת את המסורת המפוארת שלה בבניית אופנועים עם יצירה יחידה במינה, לא הגיונית, לא כלכלית, לא ממש מובנת ברגע הראשון, אבל כזו שאי אפשר שלא להעריך על האומץ והמקוריות

הכיוון הוא ארצות הברית, ארץ האופנועים הבלתי אפשריים (צילום: קינן כהן, טל רייר)

תסתכלו על האופנוע הזה, תסתכלו היטב, כמעט כל חלק באופנוע הזה ניתן להחלפה, לשינוי, להמרה, לעיצוב מחדש, לשדרוג - לקאסטומיזציה וזה חשוב. הכנף הקדמית? תעיפו אותה, אפשר לשים אחרת, המזלג הקדמי? גם הוא ניתן להחלפה, הכידון, רוצים אותו רחב? משוך אחורה? גבוה? דברו, אפשר הכל. הלאה, פנס, מיכל דלק, מושב, כנף אחורית, מראות, מאותתים, פנס בלימה, סעפות אגזוז, כיסוי ראשי הצילינדרים, רגליות כל אלו ועוד רבים אחרים ועוד לא אמרנו מילה על אבזור, בקיצור, הכל אפשרי חוץ משני דברים - המנוע והשלדה שלו. כי בסיפור שהאופנוע הזה בא לספר, המנוע הזה והשלדה שבה הוא יושב הם "החומה ומגדל" של ייצור האופנועים בב.מ.וו, הם אלו שלוקחים אותנו אחורה בזמן ל-R5 של 1936.

עוד בוואלה!

ב.מ.וו R18: הסופר קרוזר בדרך אלינו. המחיר: החל מ-199 אלף שקלים

לכתבה המלאה
מימין ה-R5, משורשי האופנועים של ב.מ.וו (צילום: אתר יצרן, יצרן)

יש שם רגע לפני היציאה לדרך שבה הקוטר הדקיק של שלדת הצינורות גורם לך להסס אם אתה באמת הולך להרביץ עכשיו כמה מאות קילומטרים על הדבר הזה. האופן בו ב.מ.וו הצליחה להעלים לחלוטין את קיומו של הבולם בזרוע האחורית שעוטפת את כל הציר האחורי. יש בה מזיגה של מודרניות, של קלאסיות, של תחכום ומינימליזם, פשטות שברור לך שהושקעה בה המון מחשבה.

ויש את המנוע, אלוהים שישמור, גוש ברזל אדיר, מפוסל לתלפיות, מבהיק, ששולח את שני ראשי הצילינדרים שלו הרחק לצדדים. וזה לא הנפח הזה של 1,800 סמ"ק, הבוקסר הגדול ביותר של ב.מ.וו אי פעם, אלו גם לא מוטות הדחיף הגדולים שמציצים מהצילינדרים, זו גם לא התצורה של סעפות היניקה/פליטה בסידור האופקי ה"קלאסי" זו האמירה המקופלת בגוש המתכת המבריק-מט הזה - אנחנו Bayerische Motoren Werke - מפעל המנועים הבווארי, רוצה לומר - מנועים זה העסק שלנו.

כשלחברה קוראים "מפעל המנועים הבווארי" קשה שלא להשוויץ בגוש הענקי הזה (צילום: קינן כהן)

ב.מ.וו בהגדרה מכוונת את המכונה הזו לשוק האמריקני, שם קרוזרים הם עדיין עסק גדול. אבל לא רק, קרוזרים הם גם פלח אופנועים שקל מאוד לבקש עליו פרמיה לא מבוטלת, שקונים אותו לקוחות מבוססים, שאוהבים לשנות, להתאים ולאבזר את האופנועים שלהם, שהיצרנית מרוויחה עליהם פעם באולם תצוגה בקנייה של האופנוע ופעם בקטלוג האביזרים. ההנחה הבסיסית היא שהאופנוע הזה כמוצר נועד להתחרות בהארלי דיווידסון, אני לא בטוח כמה אני מסכים עם ההגדרה הזו. הלקוחות של היצרנית ממילווקי קונים הארלי דיווידסון לא כי הוא המוצר הכי טוב בקבוצה שלו - אלא כי זה הארלי דיווידסון. אבל עזבו, אתה לא מתחרה בהארלי עם מנוע בוקסר, אתה פשוט לא. בדיוק כמו שאתה לא עושה את זה עם V טווין אורכי כמו מוטוגוצי, בדיוק כמו שאתה לא עושה את זה עם טווין מקביל, טריפל או חלילה סינגל (קאסטום סינגל, אויש, הקאתי בפה, אבל הכל בסדר). אבל במקרה של ב.מ.וו אתה מבין את הסיפור הזה בשנייה שאתה יושב עליו - זה קצת קשה לייצר קרוזר כהלכתו כשאתה לא יכול לשלוח את הרגליים קדימה, אתה לא יכול לשלוח את הרגליים קדימה כשיש לך שם שני גושי מתכת ענקיים.

כל מה שאתם רואים פה ניתן להתאמה, החלפה או שינוי (צילום: קינן כהן)

אז הרגליים שלי לא שלוחות קדימה, הן דווקא בתנוחה סבירה לגמרי, מאפשרות חביקה קלה של הגוף בואך מיכל הדלק. ובאופנוע עם תנוחת ישיבה כזו, אתה רוצה לחבוק כל דבר שאתה יכול כדי להישאר במקום. הידיים נשלחות קדימה לכידון, מגששות בקלות אחר הפקדים השונים, הכל מהונדס היטב, בנוי באיכות ורמת גימור מצוינים ונמצא בדיוק במקום שבו תחפשו אותם. המפתח יכול להישאר בכיס ומספיקה נגיעה קלה במתג ההנעה כדי להעיר לחיים את ערימת הברזל שמתחתי. וכשהבוכנות הענקיות האלו מתחילות לזוז, הן עושות את זה בתנופה אדירה. תבינו, כשקדח הצילינדר הוא 107.1 מ"מ והמהלך הוא 100 מ"מ וכאשר גל הארכובה מוצב לאורך האופנוע אתם ממש יכולים להרגיש איך העוצמה הזו עוברת מהניצוץ הקטן בפלאג, דרך תא השריפה, הבוכנה שנלחצת מטה, הטלטל שדוחף את המיסב וכל זה מניף את גל הארכובה העצום שלו. וכל העוצמה הזו פשוט מנערת את האופנוע בכל הנעה ברמה שצריך להיות מוכנים לזה, אני לא העזתי להניע אותו כשאני לא עליו בגלל החשש שהוא פשוט ייפול מהרעידה הזו. בכלל, למנוע הזה יש אופי די גס ומחוספס, אני יכול לחשוב למה עשו את זה ככה, קוראים לזה "אופי", אבל יכול להיות שהם הגזימו עם זה קצת.

הוא עוצר אנשים להביט ולבהות כמו שמעט מאוד אופנועים עושים (צילום: קינן כהן)

למרות המראה המאסיבי של רגלית ההילוכים וידית המצמד, הן עובדות ברכות ובצורה חלקה מאוד. שילוב ההילוכים נקודתי, יש "קליק" ברור בכל מהלך של הרגלית, המצמד קל והדחיפה קדימה של כל הגודל הזה באדיבות ערימות המומנט של המנוע מתחילה מאוד מוקדם ומאוד למטה. בכלל, בכל מה שקשור לתחילת תנועה, בואו נגיד את זה כך - כדאי מאוד שהמטרים הראשונים לפניכם יהיו פנויים. זה לא אופנוע לתמרונים צפופים, לא בזווית המזלג, לא בצידוד שלו, ולא בכידון הרחב שאם אין לכם מוטת ידיים רצינית קשה להגיע להפנייה מלאה ואם רוצים לעשות את זה לצד שמאל ותוך כדי לשמור על גז קבוע, בכלל בעיה (יש לה פתרון, והוא נמצא בקטלוג החלקים של היצרנית).

תנו לו את השיוטים הארוכים והרגועים (צילום: קינן כהן)

סביר להניח שבב.מ.וו היו מודעים היטב לכל דבר שהפריע לי באופנוע הזה, אם זה ברמת העיצוב כמו המאותתים המודרניים מדי למראה או הרגליות הפשוטות. או ברמת הנוחות כמו הכידון והמושב. ברמת המחסור באבזור (באמת? אין מד דלק? באופנוע של 200 פאקינג אלף שקלים?) ואפילו ברמת הצליל מהמנוע - כולם כאלו וכולם ככה מסיבה פשוטה מאוד - האופנוע הזה, בצורה הבסיסית שלו הוא רק נקודת הפתיחה של הצעת ההגשה פה. בב.מ.וו לא רוצים שפשוט תרכב מאולם התצוגה אל עבר השקיעה עם הכלי הזה, אלא שתוסיף עוד רבע מהמחיר שלו וגם יותר מזה באבזור והתאמה שלו ואי אפשר לשים למשל מד דלק אם היצרן לא יודע איזה מיכל דלק תבחר לשים.

הנדסת האנוש מצוינת, התפעול קל ונוח, אבל למה אין מד דלק? (צילום: קינן כהן)

אפרופו רכיבה אל השקיעה. הדבר הראשון שאתם צריכים לדאוג זה שהכביש לשם יהיה סלול היטב. כי בעוד המזלג הקדמי עושה עבודה טובה בשיכוך ותמיכה במאסה שלו, זה האחורי, שהם התאמצו להחביא כל כך טוב - לא עושה הרבה. הוא מכניס לך את כל השיבושים ישר לעצם הזנב עד כדי ריצוד מאוד לא נעים אם לרוע מזלכם פגשתם מהמורה באמצע הטיה. למרבה ההפתעה, גם עם כל הפוזה הקרוזרית שלו, האופנוע הזה יודע להתמודד לא רע עם פניות ושינויי כיוון. נכון, לא מדובר במכונת פיתולים ומרווח ההטייה שלו מגוחך לגמרי אבל הרגליות ייגעו באספלט ויתריעו בפניך שאתה והוא לא באותו ראש הרבה לפני שיהיו לך בעיות עם יכולות השלדה. וזה מדהים כשזוכרים כמה הוא גדול, כמה הדרישות והציפיות של הרוכשים בקטגוריה הזו נמוכים וכמה המכונה הזו כבדה. 350 ק"ג, הדבר הזה כבד יותר מהארלי דיווידסון "פאט בוי" וזה אופנוע שאשכרה פשוט קוראים לו "ילד שמן".

אתם רוצים כביש מפולס מאוד, הבולם האחורי לא ממש במיטבו (צילום: קינן כהן)

בין פנייה לפנייה או סתם בשיוט אתם בעיקר תפגשו את המנוע האדיר הזה על הדברים שהוא יודע לעשות הכי טוב, לפמפם תועפות של מומנט ודחף בכל סיבוב של המצערת. והדגש פה הוא בהחלט על מומנט עם 16.1 קג"מ יותר מאשר על כוח עם 91 סוסים בלבד. בשני מצבי ניהול המנוע בהם רכבנו רוב היום, roll הרגוע ו-rock החזק יותר (ודוז פואה על בחירת השמות) הראשון היה בדיוק מה שמצפים מאופי של קוזר, הכל לניארי ומתון. השני כאילו משחרר אמפולת טבסקו למזרקי הדלק ומפלפל את תגובות המנוע ואז כל שינוי בזווית המצערת בועט את ה-R18 קדימה ברעם אגזוזים. ועם כל כך הרבה דחף ויכולת לפתח מהירות, את הקצב מגבילה בעיקר היכולת של הגוף שלכם לספוג רוח לתוך הפנים במהירות של יותר מ-120 קמ"ש.

מרווח ההטייה מגוחך, ומגיע הרבה לפני מגבלות האופנוע (צילום: קינן כהן)

ב.מ.וו R18 הוא אופנוע מיוחד, וכמו דברים מיוחדים הוא ממש לא לכל אחד. 200 אלף שקלים לגרסת ה"פיור" שהיא גרסת הכניסה עליה רכבנו קונה לכם כל אופנוע מעולה אחר שיהיה שימושי, נכון, הגיוני, מעשי וכלכלי יותר. R18 בכלל לא משחק במגרש שבו מופיעות המילים האלו, הוא יהיה כלי שני או אולי שלישי או אולי בכלל אופנוע לצד שתי מכוניות שמשמשות ביום יום. הוא ייסע לאט ומעט. הוא בטח לא האופנוע הכי טוב של ב.מ.וו מהרבה מאוד בחינות, אבל ככלי שהוא יותר פילוסופיה, מחווה שעושה המון כבוד למסורת ועל הדרך מראה לאמריקנים שגם גרמנים יודעים לבנות קרוזר, das ist wunderbar.

האגזוזים המקוריים נראים פנטסטי, הצליל פחות מגרה ומעודד הרכבת אחד משלל התחליפיים (צילום: קינן כהן)

על הצד הטכני: ב.מ.וו R18 "פיור"

מנוע: בוקסר
קירור: אוויר-שמן
הספק: 91 כ"ס/4,750 סל"ד
מומנט: 16.1 קג"מ/3,000 סל"ד
תיבה ומצמד: 6 הילוכים, דיסק בודד, יבש
שלדה: צינורות, עריסה כפולה
מזלג קדמי/ מהלך: טלסקופי/ 120 מ"מ
זווית היגוי: 57.3
בולם אחורי/ מהלך: מונושוק/90 מ"מ
בלם קדמי/אחורי: 300 מ"מ כפול/ 300 מ"מ בודד

מידות:
בסיס גלגלים: 1,731 מ"מ
מיכל דלק: 16 ליטרים
גובה מושב: 690 מ"מ
משקל יבש: 345 ק"ג

מחיר: 200,000 שקלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully