שביל הבריחה: מסע חוצה ישראל 2021

"חוצה-ישראל 2021" חלף בין אתרי שטח קלאסיים מהצפון הירוק והפורח, אל הדרום הצהוב והצחיח. ג'וי בירן גיבש קבוצה עליזה לארבעה ימים של נהיגה, קולינריה, וטבע

כתב: רמי גלבוע. צילום: רמי גלבוע, דורית פלד, ליאור אגסי
חוצה שיראל 2016 (עריכת וידאו: רן צימט)

תריסר הג'יפים שהיטלטלו בשביל המשובש אל מאגורות 'נחש צמא', היו לאחר שלושה ימי שטח ומאות קילומטרים של נהיגה מאתגרת. התחלנו את המסלול כקבוצה אקראית; חלקנו ג'יפאים ותיקים, אחרים חדשים בקבוצה, זוגות צעירים עשו את צעדיהם הראשונים בעולם השטח. בחלוף הימים והלילות, עם הפסקות בוהוריים וחניוני לילה עתירי בישולים, התגבשה הקבוצה לכדי מקשה אחת.

לאחר שהתאקלמנו לקור ולרוח הנושבת ברחבה הצופה על בקעת צין, התארגנו לחניון לילה אחרון. הקרשים והענפים נפרקו להדלקת מדורת השבט, כל צוות (ג'יפ או שניים) בישל וחיסל את השאריות במקררים, החבר'ה עברו וטעמו מהתבשילים. היה זה ערב שבת וזקן השבט, שלמה אגסי 'בן 82 בלבד', קידש על היין. זמירת שבת קצרה חתמה את הטקס לקראת לילה ארוך של חברותא וצ'יזבאטים, עד כלות המדורה והסטייקים.

עוד בוואלה!

מבחן דרך: דיפנדר 90 S200

לכתבה המלאה
הבעיה היחידה עם מעברי המים הפסטורליים, היא בולדרים קשוחים המתחבאים מתחת למים (צילום: רמי גלבוע)

מה זה "חוצה ישראל"?

את 'חוצה ישראל' הראשון הוביל ג'וי כבר בשנת 2000, ומאז השתרש השם בקהיליית הג'יפאים. מכורי אדרנלין מסוגלים לעבור את המרחק ביום אחד אבל רוב המסעות רגועים יותר, מיועדים למשפחות, מבוגרים, גבירות ענוגות, מיטיבי לסת, גרוטאות, אופנועים או רייזרים. ה'חוצים' של ג'וי כבר מזמן אינם מתעקשים לנעוץ דגל באילת. נסיעת שטח רצופה מהחרמון לאילת דורשת זמן רב, ונהיגה רצופה ללא רגע לנשום. אנחנו מעדיפים לוותר על קטעים משעממים וצפופים (בעיקר באיזור המרכז), ולא מותחים את החבל; לפעמים מוביל ג'וי 'סובב נגב', הפעם בחר להוביל אותנו מבית ספר שדה 'שניר' שבצפון, עד לשמורת הצינים החובקת את מכתש רמון.

ה'חוצה' נמשך ארבעה ימים ושלושה לילות, כ-465 קילומטרים של נהיגת שטח וכביש, בישולים ולינת בר. היינו גרעין של 13 ג'יפים (היום ארשה לעצמי לקרוא לכל רכב בכינוי "ג'יפ", אפילו אם הוא לא Jeep) אבל השיירה התרחבה לפרקים עד 21 ג'יפים, עם אורחים שבאו לעשות איתנו יום או יומיים. מי ששרד את כל המסלול זכה לחוות תאי שטח שונים מגוונים ביותר, חוויה נפלאה ומצטברת.

נהנינו להפליא מצליחת הדיונות הבתוליות של שונרה, בסמוך לגבול המצרי (צילום: רמי גלבוע)

בין הרים ונחלים

הקילומטרים הראשונים היו לאורך "ציר המוסכים" שברמת הגולן, הידוע לשמצה בכך שהוא מרסק מכוניות ואנשים. הנסיעה קשה אבל הנוף ברמה מדהים כל כך, שהמראות מצדיקים את הטלטולים. בימים אלה הרמה ירוקה ומבושמת, שדות ירוקים וצהובים המנוקדים במרבדי תורמוסים כחולים, כלניות וחרציות, אין גבול ליופי הזה. בדרכנו צלחנו שלוליות רציניות, שקישטו את הג'יפים בגרפיטי בוץ אומנותי. עצרנו לחניה קצרה בעין מיימון הפסטורלי, והמשכנו אל הירדן ההררי.

ציר המוסכים נמתח בשיפולי רמת הגולן. עדרי הבקר הפסטורליים אינם יכולים להסוות את קשיחותו של השביל (צילום: רמי גלבוע)

רצינו לצלוח את בקעת בית צידה (מג'רסה) המוצפת מים גדולים אבל התעצבנו לגלות ששערי ברזל חוסמים את הכניסה - שערים של חקלאים, אנשי הרשות, מי אישר לכם לסגור שבילים מסומנים? כפיצוי הקמנו חניון על שפת המים ואת התארגנות הלילה ליוו קרקורי צפרדעים, ומקהלות תנים מייללים - אלה נשמעו ממש מעבר לעצים הסמוכים. לאוזניי הייתה זו מקהלה מקסימה, שליוותה אותנו עד אשמורת אחרונה. בבוקר חגו מעלינו להקות עגורים וברווזים, נשיונל ג'אוגרפיק במיטבו.

מסלול ה'חוצה' נמתח לאורך כ-500 קילומטרים, רובם המכריע בשבילים מסומנים (צילום: רמי גלבוע)

ג'וי הוביל אותנו לנחלי יבניאל ותבור, מעלה אלות ורמת סירין שהציעה לנו, לראשונה בטיול זה, שבילים מהירים ומענגים לנהיגה זורמת. לארוחת בוהוריים עצרנו בכוכב הירדן ולאחר מכן חצינו את הרי מנשה, בפינות חמד ש כאילו נלקחו מגלויה. בצומת ברקאי התפצלנו לתדלוק והשלמת הצטיידות, ולדילוג מהיר לשמורת פורה.

במעברים טכניים יוצא ג'וי לכוון את צאן מרעיתו, קצת ימינה, קצת שמאלה (צילום: רמי גלבוע)

בית קטן בערבה

האבולוציה הג'יפאית מתחילה בלינת לילה באוהל זוגי מצ'וקמק, ומתפתחת לאוהלים נרחבים המכילים 5-6 טיילים. המקביל הג'יפאי לוילה הוא אוהל גג - רגיל, צדפה או מג'ולינה. אוהלי הגג נפתחים בקלות והם מעניקים ליושביהם לינה גבוהה ומרוחקת מרמשים ואבק, עם הגנה מצויינת בפני גשם ורוח.

כבר מזמן רציתי לרכוש אוהל גג אבל מעשה שטן, הדיסקברי גבוה מכדי להיכנס עם אוהל גג לתוך החניון שלי. לפני כמה שבועות פירקתי מהאוטו את המושב האחורי, ניסרתי והתאמתי לוחות עץ וראה זה פלא, דורית ואני ישנים בחדר שינה מלכותי, בתוך הדיסקברי. התארגנות הלילה לוקחת עוד 5 דקות אבל מרחב הפנים גדול, עם הגנה מוחלטת בפני איתני הטבע. את התמורה לעמלנו קיבלנו בלילה השני לטיול; בסביבות 01:00 עלתה רוח גדולה, גשם החל לטפטף, והפך לזלעפות. "ואיזה מסכנים הטיילים, ששוכבים עכשיו בבוץ" המהמתי לעצמי בעודי סוגר את חלונות הדיסקו, כדי לשמור את הגשם בחוץ.

אוהלי גג מעניקים איכות שינה מצויינת, חלקם מכיל משפחה של חמישה (צילום: רמי גלבוע)

ים השיבולים שמסביב

שמש בוקר החזירה את החיוך לפני המטיילים, ואנו המשכנו דרומה בשבילים המקסימים של בתרונות רוחמה. זהו אסם התבואה של ישראל, גדוש עכשיו בחיטה גבוהה ובשרנית, עם שבילים מהודקים המאפשרים לזרום בקצב מהיר ואחיד. גם כאן מצאנו פריחה מלאה עם שרידי דרום-אדום, מעברי נחלים רטובים, ונופים טוסקניים לחלוטין. במצב כזה אין קורונה, אין בחירות, אין בעיות, העולם מחייך אלייך.

את הפסקות הצהריים עשינו בצילם של אילנות גדולים; כאן, חולות ניצנה (צילום: רמי גלבוע)

כל אותו זמן הצטרפו והתנתקו ג'יפאים מהשיירה: חלקם חזר הבייתה לסעודת שבת, אחרים נסעו לתקן תקלות - ציריות נשברו, צמיגים התקלפו, קצת בעיות חשמל, כרית אוויר מפוצצת, שום דבר דרמטי. המשכנו לנחל גרר ולחולות נחל סכר, הבשור, נחל חווה ומאגורות נחש צמא. בהגיענו ל'נחש צמא' חשכו אוזנינו - קבוצת צעירים התמקמה על הרחבה הגדולה, מתארגנת למסיבת טבע רעשנית. למזלנו המוסיקה לא הגיעה לעוצמה מוגזמת ואפילו הפלייליסט היה לא רע, ניו אייג'י כזה.

בתרונות רוחמה מזכירים לנו את מרחבי טוסקנה; מתאימים גם לטיול קרוסאוברים (צילום: רמי גלבוע)

ביום הרביעי למסע ירדנו את מעלה זיק המיתולוגי. זהו אחד מאתגרי העבירות המפורסמים בישראל אבל לפני חודשים ספורים הוא עבר שיפוץ יסודי, והיום הוא פחות מאיים; לא הייתה שום בעיה להוריד בו שיירה של תריסר ג'יפים. בטרם ירידה נתן לנו ג'וי תדריך קצר, כיצד להתמודד עם מורד תלול וארוך. היכרותו המעמיקה של ג'וי עם עולם הג'יפאות התגלמה בעצה לא שגרתית, אותה יכול לתת רק בעל עשרות שנות ניסיון: "נהגי דיסקברי ודיפנדר דור 1, וודאו היטב שהילוך 'קצר' משולב עד הסוף, בשני שלבים". וידאתי היטב, זה לא המקום בו אתה רוצה להיקלע ל'ניוטרל כללי'...

עולים לרמת סירין, לנשום אוויר פסגות (צילום: רמי גלבוע)

מכאן אצה דרכנו לנהיגת דיונות מלהיבה, כשלושים קילומטרים בחולות שונרה לכיוון צאלים. זה לא המדבר המערבי, אבל אלו הדיונות הנרחבות והמזמינות ביותר בישראל. בלחץ אוויר 15-18 PSI לא התקשינו לזגזג בין העמקים ולטפס על הרכסים הצהובים, הנהיגה הייתה מענגת ומתגמלת עד מאוד. אין כמו מקצה דיונות זורם, כדי לסיים "חוצה ישראל" שלא טרח לחצות את ישראל.

תדרוך קצר לפני הירידה במעלה זיק (צילום: רמי גלבוע)

אנשים טובים באמצע השטח

בשיירתנו היו גברים נשים וטף, מגיל 8 ועד 82. ליאור ושלמה אגסי באו עם הדיפנדר הקשיש שלהם, מדלגים על הסלעים בחינניות של צוות מהסיירת. שלמה בן ה-82 הוא אחד מאותם גברים נטולי גיל, מלח הארץ בעל אנרגיה חיובית וחיוך תמידי. בעודנו מטיילים במדרונות רוחמה, נעלמו השניים מן השיירה; לרגע חשדנו כי נשבר או נזל משהו מהדיפנדר אבל מתברר שהם מצאו בדרך גור כלבים, 'שיצו' חמוד ומפונפן. הכלבלב הלך לאיבוד והשניים אספו אותו אל הווטרינר הקרוב, באופקים. הזוג אגסי חזר אלינו מאוחר יותר, והכלבלב מצא את משפחתו האוהבת... צער בעלי חיים, בלי צער.

מישהו נתקע, התבלבל או צנח לנקיק מפתיע? אין בעיה, ג'וי מגיע עם הפטרול, מחלץ וממשיכים בדרך (צילום: רמי גלבוע)

מסע של ארבעה ימים מייצר מפגשים מרתקים עם אנשים שבתחילת הדרך היו אלמונים בג'יפיהם. במהלך הקילומטרים הם הופכים לדמויות אנושיות, אנשי עסקים, זוגות צעירים, טיילים וחוקרים, אפילו שני רופאים היו בשיירה - לא היו אלה כירורגים או אורטופדים, אבל גם גניקולוגים יכולים להושיט עזרה לג'יפאי חבול. פגשנו גם טיילים אחרים - ג'יפאים, אופנוענים, מדוושים, צועדים ושביליסטים, בתי ספר ותנועות נוער. בנחל יבניאל פגשנו נערה תמירה וגבעולית, הצועדת יחפה בין המצוקים; מן הסתם, חזרה משעה של יוגה.

ארוחת בוקר בכוכב הירדן, ניחוח השקשוקות משתלט על החניון (צילום: רמי גלבוע)

המכונות והמוביל

מי שיוצא לטיול שטח של ארבעה ימים, לא בא לעשות פוזות. זה לא סיבוב אלגנטי במדרכה מול בית הקפה, זהו מסע מייגע לפרקים, הכולל התמודדות עם אבק, חום וקור, נהיגה מאתגרת, לינה בשטח, בישול עצמי. פה אין חרטא ובהתאם לכך, האנשים באו עם כלי רכב ראויים. מנעד המכוניות היה גדול מאוד; החל מדיסקברים 1 ו-2 העולים 25-30 אלף שקל ביום טוב, עבור דרך טרופר קשיש, טנדרים ולנד קרוזרים בעלי וותק, רנגלרים וגרנד צ'ירוקי, וכלה בשני דיפנדרים חדשים. ג'וי הוביל עם הפטרול המשודרג שלו, והמחלקה הבריטית נתנה את הטון עם שבע כרכרות עתירות כריזמה.

השבילים הטרשיים של הנגב לא הציבו בפנינו מכשול רציני (צילום: רמי גלבוע)

דורית ואני רגילים לטייל בשטח לבד, על סיפון הדיסקו הקשיש או עם רכבי מבחן מזדמנים. יש יתרונות עצומים בטיול עצמאי בשטח, אבל יש גם מגבלות - אתה עסוק בתכנונים ובניווט, צריך לקחת מקדמי ביטחון גדולים כדי להימנע מתקיעה או תקלה מבודדת, להיות אחראי ומודע בכל רגע. מכיוון שכך אני גם נהנה להצטרף לטיולים של ג'וי בירן. גילוי נאות - ג'וי הוא חבר אישי וקרוב מזה למעלה משלושים שנה, שותף בכיר למבחני השטח ב'וואלה'.

הניסן פטרול של ג'וי הוא ספינת מדבר אמיתית, מוכן לכל מסלול או חילוץ. גם הנהג בסדר (צילום: רמי גלבוע)

כאשר אני נוסע אחרי הפטרול של ג'וי אני פטור מאחריות - הוא מתכנן, מנווט, מאלתר, אחראי ומרגיע. הטיולים של ג'וי זורמים ונינוחים, ואין חשש לתקיעה. מישהו נתקע, נשבר משהו, נקרע משהו - מק'גייוור נחלץ לעזרה, רותם כננת או מוציא לדרמן, ומאפשר המשך תנועה. במעברים טכניים מכוון ג'וי את הנהגים, מעודד ומדריך תוך כדי תנועה. השנה היה לנו מינימום של תקלות טכניות וחילוצים, עדות לבשלותם של המשתתפים ולמסלול הלא קיצוני אותו התווה ג'וי.

השיירה יורדת דרומה (צילום: רמי גלבוע)

מאסטר שף על גחלים

מעבר למזרונים ולרצועות הגרירה, כל משתתף אחראי למזון ולמשקה. לעתים אנו מארגנים מטבח קבוצתי, הפעם התקבצנו לקבוצות קטנות המבשלות לעצמן. אנו עוצרים לבוהוריים בסביבות 11:00 ואז נשלפים נקניקים וגבינות, סלטים טריים ומחבתות שקשוקה ריחניות. בהמשך היום יש עצירות מנהליות או הפסקות קפה, אבל האקשן הקולינרי מתחיל בחניון הלילה.

על בטן מלאה מתכנסים סביב מדורת השבט. צ'יזבאטים, נשנושים, קצת משקה חריף (צילום: רמי גלבוע)

מוצרי מזון נשלפים מהמקררים והצידניות, שולחנות בישול מורכבים, וקול קיצוץ הירקות עולה באוויר. אבי קרויטרו הקפיץ שקדי עגל בלימון, על מצע ירקות טריים. בערב השני חימם זנב שור שהביא מהבית, וגם סטייקים מופלאים. יובל שיצר הפגיז עם אנטרקוטים משובחים אותם חלק עם שאר המשתתפים, אנחנו הקפצנו פרגיות על אורז, ג'וי בירן קלה חצילים על גחלים. נמרוד מויאל שלף כירת גז כפולה וטיגן עליה נתחי פילה ביין אדום ופטריות, למחרת הגיש לנו סלט אבוקדו ושווארמה ריחנית. כל אחד התהדר במיטב תבשיליו, כיבד וטעם מהמבחר שמסביב למדורת השבט.

השדות הפורחים של מרחבי הצפון, מרחיבים את הלב והנחיריים (צילום: רמי גלבוע)

שנת הקורונה עשתה טוב לטיילות השטח. באין טיולים בחו"ל, ישראלים רבים גילו את הנאות השטח של ארצנו הקטנטונת. הירידה מהאספלט מגדילה את המדינה פי כמה וכמה, יש אינספור שבילים, ובכל טיול אתה מגלה משהו חדש. לאחר נהיגת הדיונות ניפחנו צמיגים, נפלנו זה על כתפי זה ונפרדנו לשלום, עד ה'חוצה' הבא; בחזור הטיסות לחו"ל ייעלמו הטרמפיסטים המזדמנים, ושבילי המדבר יחזרו לאוהביו הנאמנים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully