כאשר רוצים להצביע על היעדר כל קשר בין שני דברים, אומרים "מה עניין שמיטה להר סיני?", אולם פסק הדין הזה מספק לנו מטבע לשון חדש: מה הקשר בין טסט לרכב והתפרצות של מחלת הסוכרת. ובכן, מסתבר שיש ולא סתם קשר אלא קשר סיבתי שהוכר על ידי בית המשפט. באופן חריג וייתכן מאוד שגם תקדימי, קבע בין הדין לעבודה כי בעל רכב שהגיע לטסט, במהלכו נשרף לו המנוע, לקה במחלת הסוכרת בעקבות כך.
הסיפור החריג שלפנינו ובו יוצג הנפגע על ידי עו"ד רונן גביש מהסיוע המשפטי, מתחיל כאשר בעליו של רכב מגיע עימו למכון רישוי לביצוע בדיקת כשירות שנתית. הוא יוצא מהרכב ומאפשר לבוחן להתחיל את הבדיקה. כעבור שניות ספורות, כך מתואר בפסק הדין, מתחיל הבוחן ללחוץ על הגז "בצורה לא נורמלית" ומגביר את סיבובי המנוע, עד לכדי כך שמתחיל לצאת עשן ממכסה המנוע. הבחור מתבונן בחרדה על הבוחן אך הוא ממשיך לסחוט בחוזקה את דוושת הגז תוך שעשן שחור מתחיל להיתמר מעל מכסה המנוע ,עד שבנקודה מסוימת האוטו נכבה.
הבוחן יוצא מהרכב ואומר לבחור שימתין מספר רגעים, אז מגיע מנהל המכון ומבשר שהמנוע נשרף. " איך הלך המנוע?" הוא משתומם, וזה בתגובה משיב לו שהרכב ייגרר למוסך רנו בראשון לציון, שם הוא מטופל.
בשלב הזה, אפשר להניח שמד הלחץ ירד בידיעה כי הרכב בידיים טובות של המוסך בו הוא רגיל לטפל בו, אך שלושה ימים עוברים, והרכב אפילו לא עולה על הליפט. למה? מנהל המוסך אסר על תיקון הרכב עד שתגיע הוראה מחברת הביטוח. שבוע נוסף עובר, אך הרכב לא מתוקן, ומפלס הדאגה של בעל הרכב, אותו הוא משמש לפרנסתו עולה לגבהים אחרים לגמרי. הוא מתקשר בעצבים למוסך, שם מסבירים לו שבלא ידיעתו, הגיע נציג של חברת הביטוח ולקח את המנוע למעבדה שמצאה כי הגורם לכל הסיפור היה פגם במנוע. במילים אחרות, עם כל הצער שבדבר, המבטחת לא תשלם במקרה הזה על הנזק שנאמד בכ-20 אלף שקלים.
בפסק הדין נכתב כי התובע לקח באופן קשה מאוד את ההתנהלות, ולטענתו, הוא רומה ע"י המכון. לדבריו, היות והרכב משמש לפרנסתו הוא שילם מכיסו 18 אלף שקלים על תיקון המנוע. בעקבות האירועים, מתחיל לסבול בעל הרכב מנדודי שינה קשים וגילה סימני עצבנות, שהלכו והתגברו עד כדי כך שהוא מספר כי ההתרחשות גזלה ממנו את כל האנרגיה. חודש לאחר המקרה, התובע התחיל לאבד משקל, וזמן לא רב לאחר מכן, התפרצה בגופו מחלת הסכרת.
לאור ההשלכות הבריאותיות והנפשיות הקשות, הגיש הבחור תביעה לבית הדין לעבודה בבקשה שיכירו בקשר סיבתי בין השתלשלות האירועים שעבר, לבין המחלה שהתפרצה. מומחה שמונה לבחון את התיק קבע כי סביר להניח שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת הסוכרת. התובע לא סבל מהשמנה שהוא גורם מוכר לסוכרת. למרות שלפי התיק הרפואי שני הוריו אכן סבלו מסוכרת, אבל המחלה התפתחה אצלם כשהיו מעל גיל 70 - ולזה ייחס בית המשפט משמעות מינימאלית. עוד קבע המומחה כי סביר להניח שהליקוי לא היה מתרחש בזמן שהתרחש לולא האירוע החריג. מקובל היום בכל הספרות הרפואית המוכרת שאירוע דחק קשה מהסוג שהתובע עבר עלול להיות הדק להתפרצות סוכרת מכל סוג שהוא. אי לכך, בסופו של יום, קיבל בית הדין את עמדת המומחה וקבע כי תביעתו מתקבלת.
לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: ככלל, בתביעות מהסוג הזה בהם נדרש להוכיח קשר סיבתי, נדרש התובע להוכיח אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לתיאור מבחינת המקום והזמן גרם לו להתפרצות וכן להוכיח כי היה "אירוע חריג" שהוביל לכך. במקרה הזה, השתכנע בית הדין כי כך היה. בשלב הבא, נדרש המומחה לברר האם יש קשר סיבתי רפואי, כלומר האם ישנם גורמי סיכון אחרים, מלבד האירוע, שהובילו להתפרצות המחלה, והשפיעו יותר מאשר אותו אירוע נקודתי.