לא עברו 10 דקות מהרגע שאספתי את האינדיאן סקאוט בובר Twenty ורוכב קטנוע ברמזור שאל אותי שאלה אחת פשוטה שתלווה אותי לאורך כל הרכיבה עליו "אבל מה אם אתה רוצה להרכיב?"
כי הבובר Twenty הוא לא אופנוע של להרכיב, הוא אופנוע של לרכוב, הוא צעצוע אישי של ממשק אדם-מכונה בפשטות הבסיסית של אופנועי הקאסטום והקרוזר, כאלו שנפרדים מהרציונל בשלב מאוד מוקדם של ההיווצרות שלהם.
בעולם הזה של אופנועי קאסטום, אינדיאן שהיא סוג של חברה צעירה אבל וותיקה מאוד, נמצאת בנקודה שבה היא בעצם יכולה לייצר כל כלי שהיא רוצה על בסיס הדגמים הקיימים שלה, ולהמציא את עצמה מחדש ובו בזמן להתחבר לאיזו מורשת ישנה שפשוט שם.
אז קודם בואו נפרק את האופנוע הזה למרכיביו, "אינדיאן" - אנחנו כבר מכירים, יצרנית האופנועים האמריקנית שחזרה מהמתים בעשור הקודם תחת כנפי פולאריס. "סקאוט" הוא סוג של כרטיס הכניסה למותג הזה, אופנוע ידידותי למשתמש, במימדים לא מאיימים ומשקל של 244 ק"ג, סביר בעולמות הקאסטומים. "בובר" הוא אותן גרסאות עם צמיגים שמנמנים, בעלי סוליה שנראית כמו של דו"ש מפעם, אולי קריצה לשבילי העפר הכפריים ואפילו מסלולי ה"פלאט טראק" בהם שלטה היצרנית, הכנפיים קצוצות, הפנס העגול מוחלף ביחידה כאילו יצוקה והמושב יחיד. ה-" "Twenty משנה כמה ממאפייני העיצוב שלו כמו כידון גבוה, מושב צף וחישוקי שפיצים.
למעשה ההופעה החיצונית שלו היא למעשה רגע ה-go/no go של האופנוע הזה. אם הוא תפס אתכם בשנייה הזו, אתם תשרדו את כל הביקורת שהולכת להיכתב כאן. תתיישבו לנהל משא ומתן על 114 אלף השקלים שהוא עולה (לפני תוספות). לעומת זאת, אם הוא לא נעץ אתכם במקום והותיר אתכם בוהים בו בפה פעור, זה כנראה לא יהפוך לרומן - ככה פשוט.
הסביבה אגב בהייה פעורת פה, לא נשארת אדישה כשהוא גולש לכל מקום, זה מתחיל כמובן עוד הרבה לפני המראה שלו - אחראית לזה הסעפת האופציונלית 2 ל-1 שעושה לו רעש פשוט מהמם, זה כאילו השטן עשה את הטריק הזה של לשים קלף על הגלגל של האופניים. אם אתם עושים עליו נסיעת מבחן - מעבר חובה במנהרה וגז חזק!
גובה המושב והמבנה הכללי שלו דורשים רגע להתרגל לידיים למעלה ורגליים קדימה של תנוחת הרכיבה שלו. זה היה מפריע הרבה יותר אלמלא מגלים שלמרות זווית הצידוד הלא מבריקה והמזלג ששלוח קדימה זה לא סיוט מוחלט להתנהל איתו בעיר. הוא קליל יותר ממה שמרמז דף הנתונים היבש. למי שהמראות ההפוכות מפריע מאוד נאמר שאפשר לסובב אותן למצב רגיל.
מי שכן מפריעה זו הסעפת שלמרות המוזיקה האדירה שהיא מייצרת, נדרשת להתפתל סביב ומעל תיבת ההילוכים כך שהצמדה של העקב מפגישה את הסוליה עם הסעפת. בכל אופן הסידור הזה כנראה יגרום לכל עמידה ברמזור לעשות לכם חשק לחפש מתכון לשוק צלוי.
על כל נושא השליטה והפקדים אין מה להתעכב, בעיקר כי הם פשוטים ויעילים וגם כי אין הרבה דברים פה. מד מהירות שבו עד 120 הספרות גדולות ומשם הן עוברות לגודל של סעיפים בחוזה משפטי מפוקפק מהסוג שדופק אתכם עד העצם. מסך עם תצוגה אלפא-נומרית פשוטה יציג לכם קילומטרים, מרחק מתאפס, טמפרטורה, סל"ד וזהו בערך. מד דלק? צריכה ממוצעת? אין, תצטרכו לספור קילומטרים.
ליטוף של כפתור ההנעה מדליק את 1,133 הסמ"ק שלו לפמפום מחוספס, ואי אפשר שלא לתת שתי משיכות מצערת קטנות כדי לשמוע אותו מטפס. משיכה של המצמד ולחיצה על רגלית ההילוכים ומשלבים לראשון בקליק. האצבעות רק מתחילות לשחרר את האחיזה וה-9.9 קג"מ שלו כבר מתחילים לדחוף אותנו בכוח "יאללה, בוא ניסע כבר". אז אנחנו נוסעים כבר.
בהמשך המבחן התגלה המצמד ככזה שדורש משיכה מלאה שלו על מנת לייצר שילובים חלקים, במיוחד בהילוכים הנמוכים עתירי המומנט וגם כדי למצוא את הניוטרל. ייתכן ומדובר בכיוון הכבל או פשוט האופי שלו. נחזור לבדוק ונעדכן.
כשעולים על הכביש המהיר ובשניים שלושה המחלפים הראשונים, הפידבק הראשוני הוא של המון ביטחון מהגלגל הקדמי ושיכוך טוב של המהמורות. הבולם האחורי שכאן הוחלף לאופציונלי ייעודי לדגם הזה מתוצרת FOX הוא מתכוונן, וככל שבולם אחורי של קאסטום יכול - עושה עבודה לא רעה בכלל בשלב זה. את ה-40 ק"מ הביתה אני מסיים בתחושה שבניגוד למראה הראשוני של המושב הזה, העסק דווקא היה די נוח. אבל מחר אנחנו יוצאים לרכיבה הארוכה הרצופה שבה הוא ייבחן באמת.
תחילת הדרך על כביש מהיר מגלה מנוע גמיש שיודע גם לדחוף מסל"ד נמוך מאוד וגם לתת את מה שיש ל-95 הסוסים שלו להציע בתאוצות הביניים. לפחות עד גבול המהירות הסביר לשיוט באופנוע כזה שעומדת על 130-140 קמ"ש לא תהייה בעיה. אבל בהיעדר אפשרות אמתית לחבוק אותו עם הרגליים, מעל הקצב הזה כבר צריך את כל האצבעות על הידיות של הכידון כדי להחזיק את הגוף כנגד הרוח שרוצה לתלוש אותי מעליו.
בכלל, אם אתם חושבים על רכיבות של יותר מ-100 ק"מ לכיוון בכל פעם, אני ממליץ בחום לנסות את זה לפני שקונים את האופנוע. כי עם חלק ניכר ממשקל הגוף שנשען על עצם הזנב, בלי שום אפשרות לשנות תנוחה או לזוז על המושב הדק והזעזועים התכופים שהוא חוטף, בשלב מסוים אחרי 120 ק"מ בערך מתחילות לרוץ בראש קלישאות של הפלת סבון במקלחות של הכלא.
ועם כל זה, היו שם רגעים שמעט אופנועים יוכלו לתת לכם. עם ההיגוי הנעים שלו, המנוע שופע המומנט, על כביש הררי מפותל ומוצל בין צמרות האורנים, כשאני בדיוק בזווית מול הרוח, והשמש הנמוכה מגיעה מהצד מהבהבת מבין העצים וברור לי מה יהפוך את הרגע הזה למושלם לשים באוזניות את "אמריקן פאי" של דון מקלין. וכל מה שרציתי לעשות כשסיימתי את הכביש זה רק להתחיל אותו מהתחלה.
לאינדיאן סקאוט בובר Twenty יש רשימת מגרעות אובייקטיביות שאין מה לייפות. תנוחת הרכיבה שלו לא אידיאלית, הוא חסר חלק מהאבזור שאנחנו מכירים מכלים אחרים, הוא לא אידיאלי לרכיבות ארוכות ועוד. הוא לא יכול להיות אופנוע ראשון, יחיד או רב משימתי. אבל איכשהו כשעומדים ומסתכלים על הכלי הזה, הדבר הראשון שעולה בראש זה "יאללה, בוא נעלה עליו ונצא לקרוז נשכח קצת מהשגרה. מהעבודה, הסידורים, התכנונים, הדאגות - אדם אחד ואופנוע אחד. ניסע עד שהמחלה תעבור קצת ואז נחזור לשיט הזה של היום יום".
הוא סוג של מקבילה על גלגלים למחבוא הסודי הזה שהיה לנו כילדים, אליו אתה בורח לבד. מקום שבו אתה לא צריך בכלל להסביר למה, כי לך התשובה ברורה, אבל לאחרים מהצד היא פשוט נראית כמו תשובה לא רלוונטית לשאלה שאף אחד לא שאל.
טכני בקטנה: אינדיאן סקאוט בובר Twenty
מנוע: V טווין, 4 שסתומים, מקורר נוזל
נפח: 1,133 סמ"ק
הספק: 95 כ"ס ב-8,000 סל"ד
מומנט: 9.9 קג"מ ב-5,600 סל"ד
הילוכים: 6
מהלך בולמים: 76 מ"מ
בלמים: ק' - דיסק בודד, שתי בוכנות, 298 מ"מ. א' - דיסק בודד, בוכנה אחת, 298 מ"מ
צמיגים: ק'- 130/90 16, א'- 150/80 16
משקל: 244 ק"ג
גובה מושב: 680 מ"מ
נפח מיכל דלק: 12.5 ליטר
מחיר: 114 אלף שקלים (בסיס)