מעבר החציה הוא לא יותר מסימון פשוט, פסים לבנים על פני האספלט השחור. אולם עבור הולכי הרגל הסימון הזה הוא כבשת הרש ב"מאבק" האבוד מראש מול המכוניות, ביחסי הכוחות הלא הוגנים לכתחילה שבין גוש מתכת במשקל 1.5-2 טון ומעלה שנע במהירות לבין גוף האדם בן כמה עשרות הקילוגרמים על רקמותיו הפריכות והשבירות. במילים אחרות, היחס בין מכונית הפוגעת בהולך רגל קרוב מאוד ליחסי הכוחות שבין טנק מרכבה סימן 4 שפוגש מכונית.
ואותו מעבר חציה שמיועד לאפשר להולכי הרגל לחצות את הכביש בבטחה הפך בישראל להמלצה כללית בלבד, למקום שאינו יכול להבטיח את שלומם של העושים בו שימוש.
עד כמה הופך המעבר חציה ללא רלוונטי אפשר גם להסיק מהנתון של נפגעי תאונות הדרכים בקרב הולכי הרגל - מתוך 2,021 נפגעי תאונות דרכים בעת חציית כביש - 1,571 מהם (77.7 אחוזים) נפגעו בזמן חציית כביש במעבר חציה. 14.9 מהם במעבר חצייה מרומזר. 60 אחוזים מההרוגים בעת חציית כביש נהרגו על מעברי החציה. כמובן שהמסקנות במקרה הזה יכולות ללכת לשני הצדדים, האם זה הזלזול במעברי החציה על ידי הנהגים שבידיהם האחריות הגדולה יותר בשל מידת הנזק שהם עשויים לגרום, או קבלת מעבר החציה וזכות הקדימה בו על ידי הולכי הרגל כמובנת מאיליה ובעקבות זאת מידת הזהירות פוחתת.
אבל השורה התחתונה והנוכחית היא שהמצב רק הולך ומחריף, שנת 2021 הולכת ומתבררת כאחת הקטלניות שידענו בכבישים ועבור הולכי הרגל בכלל ההחמרה. נכון להיום בבוקר (שני) נהרגו מתחילת השנה 78 הולכי רגל, עלייה של 11 אחוזים ביחס לשנת 2020 ויותר מרבע מההרוגים בתאונות הדרכים עד כה. זהה למספר ההרוגים בתאונות במעורבות רכב כבד (78), יותר מההרוגים מקרב רוכבי הדו גלגלי (76) וגם קבוצת סיכון מובהקת של נהגים צעירים (49).
וזו לא רק התחושה שלכם כהולכי רגל, זו תחושה שתוצאות סקר חדש שנערך על ידי עמותת "אור ירוק" מוכיחות שלהרגשה הזו שותפים הרבה מאוד אנשים. 42 אחוזים ממשתתפי הסקר הודו בפשוטת שהם חשים לא בטוחים כאשר הם חוצים את הכביש במעבר החציה, שימו לב, לא רק חוצים את הכביש אלא חוצים במעבר החציה.
אחוז דומה מאוד של נשאלים (43 אחוזים) דיווחו כי הם או מישהו שהם מכירים נפגע או כמעט נפגע בעת שחצה את הכביש במעבר חציה. וכאשר מוסיפים לנתון הזה את העובדה שילדים ואזרחים ותיקים הן האוכלוסיות הפגיעות ביותר ואלו מהוות 64 אחוזים מכלל הולכי הרגל שנפגעו בתאונות דרכים ב-2020, מקבלים את השילוב המסוכן והמסקנה שמעברי החציה אכן כבר איבדו מהמשמעות שלהם.
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק על ממצאי הסקר: "הסקר ממחיש עד כמה הציבור חושש מפעולה מאוד פשוטה - לחצות את הכביש. הקורונה שינתה הרגלים רבים ובהם את הרגלי ההליכה. ככל שהתשתיות תהיינה בטוחות יותר להולכי הרגל הן יחזקו את תחושת הביטחון ורבים יותר יבחרו ללכת ברגל במקום לנסוע ברכב. מדינת ישראל היא אחת המדינות המסוכנות להליכה מבין מדינות ה-OECD ואת הנתון הזה חייבים לשנות על ידי שינוי החשיבה והאסטרטגיה שנותנת עדיפות לכלי הרכב במקום להולכי הרגל".
ופעולות כאלו או אחרות כבר הועלו כדרכי התמודדות אפשריות עם הסכנה בקרבת מעברי חציה. חלקם כאלו שפחות הוכיחו את עצמם כמו פסי האטה שמייצרים האטה רגעית בלבד ומחירם בבלאי, צריכת דלק, זיהום האוויר והרעש לא נלקח בחשבון. חלקם בעלי ראייה כוללת יותר כמו סימון אזורים שלמים כ"אזורי מיתון תנועה" בהם תוגבל מהירות המכוניות (בקרבת פארקים, בתי ספר, מרפאות ועוד), הפרדות מפלסיות בצמתים וכבישים סואנים בהם מתרחשות תאונות במעורבות הולכי רגל, חלקם ממוקדים יותר בתחום התשתיות כמו תאורה מיוחדת, הבלטה של מעברי החציה, ניתוח שטחים מתים ושדה ראיה בסמוך למעברי חציה, הטמעת התודעה שמעבר החציה הוא ברשות הולכי הרגל ומהווה הרחבה של המדרכה בו ניתן לכלי הרכב לעשות שימוש.
אבל מעל הכל עומדת תפיסה שלמה של המדינה את הולך הרגל כבעל זכות שווה במרחב הציבורי, זה לא קרה, זה לא קורה היום. זה כן נמצא בתוכנית החומש שהציגה שרת התחבורה, אבל בינתיים ברחוב, אנחנו ממשיכים לספור הרוגים בדרך לאחת השנים הקשות שידענו בכביש.