במאה ה-21, מוגבלות תנועה אמנם דורשת התמודדות ועימה קשיים לא פשוטים כדי להתנהל במרחב הציבורי ככל אחד, אולם הפיתוחים הטכנולוגיים מקלים על העניין הרבה יותר מאשר בעבר. ועדיין, הנהג שעליו תקראו כאן החליט שהחובה שלו לעשות שימוש ברכב המותאם למצבו ואפילו זכאותו לאחד כזה הם לא משהו שצריך לעצור אותו מלנהוג.
לכאורה, היה מדובר על עוד תאונת פגע וברח שגרמה לנזקי רכוש בלבד: כנגד הנהג הוגש כתב אישום בגין כך שסיכן את עוברי הדרך שחצו כביש במעבר חצייה, לא ציית לאור אדום ברמזור, גרם לתאונה קלה עם רכב אחר ולאחריה עזב את הזירה מבלי שהשאיר פרטים לנהג המעורב כנדרש. אולם התיק הזה שונה וגם השופט שדן בתיק שפשף את עיניו: בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם רכב שלא הותאם למצבו (הנאשם נכה גפיים תחתונות בשיעור של 100% נכות) והוא נעזר במקל לצורך תפעול הרכב (לחיצה על דוושת הבלימה ודוושת התאוצה).
התביעה המשטרתית ביקשה להחמיר עימו את הדין: בטיעוניה היא הדגישה את הנסיבות החריגות לחומרה הנאשם גרם לתאונה אגב סיכון חיי אדם, תוך נהיגת רכב שלא הותאם למצבו, וגרימת תאונה היות ולא ציית לרמזור אדום. אם לא די בכל אלו, לאחר מכן הוא עזב את זירת התאונה ללא השארת פרטים. אי לכך, טענה התביעה כי במקרה הזה, הענישה הראויה צריכה לכלול רכיב של מאסר בפועל לצד פסילה של רישיון הנהיגה לתקופה של 4 שנים, הגם שאין המדובר בתאונה בה נגרמו חבלות גוף.
מנגד, בא כוח הנאשם, עו"ד רחמים עזריה, טען כי הנהג לקח אחריות מלאה על מעשיו וכי אין לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה. בנוסף הוא ציין כי תוצאות התאונה הן נזק קל לרכוש בלבד. כמו כן, הוא ביקש מבית המשפט להתחשב בנסיבות חייו הקשות כאדם נכה בשיעור של 100%. בנוסף, נטען כי גירושי הנאשם לאחר שאשתו עזבה אותו במצבו, גררו התדרדרות נפשית קשה אצלו, ואף שיש לו זכאות מלאה מהמדינה לקבל בחינם (או כמעט ללא עלות) רכב נכה מותאם למצבו, הוא לא פעל לשם כך בשל הדיכאון ממנו סבל והחליט לנוע תוך שהוא נעזר במקל ובאופן שסיכן את עצמו ומשתמשי הדרך. לאור כל זאת, ביקש בא כוחו מבית המשפט להימנע מכל רכיב של מאסר (שכן הנאשם במצבו לא כשיר לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות), ולהסתפק בפסילה קצרה של רישיון הנהיגה אשר תשאיר לנאשם אופק שיקומי.
בית המשפט הבהיר כי הנאשם נהג ברכב שלא הותאם למצבו כנכה, גרם לתאונה קלה עם נזק לרכוש, ולאחריה ביצע את העבירה המרכזית בפרשה זו והיא עזיבת הזירה ללא השארת פרטים. לדברי השופט, עבירה של אי השארת פרטים הינה עבירה הפחותה בחומרתה מעבירה של הפקרה, ועם זאת הערך המוגן של הושתת עזרה לזולת לנפגע בדרך עומד גם בבסיס עבירה זו גם אם לא מדובר בגרימת חבלה חמורה.
עוד ציין השופט כי מתחם הענישה בעבירה של אי מסירת פרטים בניגוד לתקנה 144 לתקנות התעבורה (הפקרה ואי השארת פרטי הנהג במקרה של תאונה) הוא פסילה בפועל של בין 3 חודשים ועד 12 חודשים, פסילה על תנאי, וקנס כספי של בין 1,000 ל-2500 שקלים. כאשר מדובר בתאונה בה גרם הנאשם לחבלה נוספו לרכיבי הענישה כאמור מאסר על תנאי או התחייבות. במקרים בהם כתוצאה מהתאונה נחבל אדם בחבלה של ממש הושת גם מאסר בפועל.
אלא שבמקרה הנדון, כתב האישום כלל גם נהיגה רשלנית ומסכנת חיי אדם ברכב באמצעות מקל עזר כאשר אין לנאשם הלכה למעשה יכולת שליטה אפקטיבית וסבירה ברכב. לאור כך, סבר השופט כי חומרה נוספת זו מחייבת את הצבת המתחם ברף מינימום של 8 חודשי פסילה כאשר הרף העליון יגיע עד 24 חודשי פסילה. וזאת כאשר לצד רכיב ענישה זה ייגזר גם מאסר מותנה הגם שהמדובר באירוע שגרם לנזקי רכוש בלבד.
בנוסף, בקביעת עונשו של הנאשם, לקח בחשבון בית המשפט כי מדובר על נהג שמאז שנת 2004 צבר לחובתו 16 עבירות תעבורה שרובן עבירות קנס. יחד עם זאת, ולאחר האירוע המדובר שהתרחש ביום 9.10.19, נהג הנאשם עוד פעמיים (!) במצב דומה שאינו מאפשר לו שליטה ברכב. לאור כך, קבע בית המשפט כי מדובר על נאשם בעל דפוס עבירה חוזרת ועם רף מסוכנות חריג.
סוף דבר: הנאשם נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 18 חודשים והוטלה עליו שלילה על תנאי לתקופה של 8 חודשים, למשך 3 שנים. בנוסף, הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך 5,000 שקלים להימנע מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.
עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ותעבורה:
התופעה בה נהג פוגע ומסב נזק לרכוש אך מסתלק מהמקום ללא הותרת פרטים - מהווה רעה חולה בחברה הישראלית. על פי נתוני סקר עדכני, בשנת 2021, לא פחות מ 13.1% מהפניות למוסכים או לחברות הביטוח לצורך תיקון נזקי פח - היו בגין תאונות פגע וברח, נתון שמשקף עליה מדאיגה בשיעור של 16.9% מהנעשה בשנת 2020. חומרת הענישה בתיק הנדון, מבטאת גם את שאט הנפש של בית המשפט מתופעה בזויה זו, שמהווה עבירה ברורה על החוק.