אניח את זה על השולחן כבר עכשיו: הסיפור כאן, הוא כל כולו עיצוב. זהו. זה כל ההבדל בין סקודה אניאק הרגיל לאחיו בתצורת קופה שנראה כאן בתמונות. לא מנוע, לא סוללות או טווח חשמלי, לא מתלים מוקשחים שמתעדפים התנהגות חדה על נוחות, וגם לא תוספות אבזור. עיצוב נטו. זהו.
אם זה המצב, וזה הדגש של סקודה עצמה, אז בואו נתמקד בזה לרגע. סקודה, כמו גם קבוצת פולקסווגן כולה, ואולי אפילו שלישיית יצרניות היוקרה הגרמניות, פחות נוטות לחדש בסעיף העיצוב. אם כבר, הן עושות בדיוק ההיפך. כל דור חדש ממשיך את קווי אבותיו, תוך כדי שיוף וליטוש אותה שבלונה ששורטטה לפני שנים ולפעמים עשורים. ראו למשל את עיצוב דורות ההמשך של פאביה, אוקטביה וסופרב שממשיכים באותו גילוף מוכר כמו גם משפחת דגמי הפנאי השונים שנראים כולם כאילו נחצבו מאותו הבלוק. אפילו דגמים חדשים שנוצרו מדף חלק לא הציגו מראה פורץ דרך, שונה או מושך במיוחד, סקודה ראפיד וסקאלה למשל, ומה שקיבלנו זה עוד מאותו הדבר בגדלים שונים.
אבל משהו בסקודה משתנה בשנים האחרונות. אגב, גם בפולקסווגן עצמה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. בסקודה מנצלים את השינוי האנרגטי שמעביר את האנושות כולה לחשמל, בניסיון לפסל משהו מעט שונה. בינתיים זה ניסיון שתקף רק למוצר החדש והחשמלי, אניאק, וזה יותר סדק בחומה מאשר הפיכת שולחן המעצבים, אבל בכל זאת, קו חדש שמובל ע"י המעצב אוליבר סטפאני (Stefani), אותו גם פגשתי לפני כמה שנים לשיחה אישית מרתקת.
את אניאק ה"רגיל", כבר בטח הספקתם לראות על כבישי ישראל. הוא נראה טוב. נמוך ואגרסיבי מלפנים, נמשך לאחור בקו שמשות פחוס, ומסתיים באחוריים גבוהים ומסותתים. תצורת הקופה, לוקחת את הבסיס המוצלח מקמרת את קו הגג יחד עם הקורה האחורית ליצירת מראה אתלטי ושרירי יותר, שמושלם ע"י חישוקי 21 אינץ' מהממים. אין ספק שסקודה (וגם פולקסווגן עצמה) מתחילות להראות ניצוץ של נועזות. יש עוד לאן ללכת, אבל אני אוהב את זה וממש מקווה שזה יתרחב לדגמים הקיימים.
לרוב הגג המשתפל במכונית קופה דורש פשרה במושב האחורי ובתא המטען. זה לא המצב כאן. תא המטען קטן ב-15 ליטר בלבד כך שהנפח הענק נותר, כעת 570 ליטר, והשימושיות עדיין גבוהה. גם המושב האחורי מספק את אותו מרחב לכל כיוון. סקודה עשתה זאת ע"י השתלת גג זכוכית עצום (בגודל של 1.9 מ"ר) במקום גג רגיל המורכב מפח, קורות ברזל וחומרי דיפון שונים. זה הפך את הגג לדקיק. לטענת סקודה כעת במושב הקדמי יש אפילו מרווח ראש עדיף עז זה שבאניאק הרגיל, ובמושב האחורי כמעט אותו מרווח, מבלי שהמושב הונמך. ישיבה מאחור לא רק שמרווחת כמקודם, אלא אווריריות יותר בזכות האור המגיע מלמעלה באופן טבעי יותר. הגג עצמו לא נפתח וגם אין לו הצללה קבועה או כזו נגללת. מה שיש זו השחרה מסוימת שעוזרת בסינון קרני השמש, ומספר כיסויי הצללה להרכבה ידנית (עם מקום ייעודי בתא המטען), בדומה לכיסויים ששמים על חלונות צד. עד כמה זה יעזור בשמש ישראלית? נדע כשהרכב יגיע.
מלבד העיצוב וגג הזכוכית, סקודה חושפת באניאק קופה מערכת ניהול סוללה משופרת. השדרוג הוא תוכנה בלבד, דור 3, ויגיע גם לאניאק הרגיל - בינתיים במסגרת הטיפול השנתי, בעתיד בעדכונים דרך הרשת (OTA). המערכת המשודרגת מייעלת את השימוש ואת קירור הסוללה והטעינה. המשמעות היא טווח משופר בסביבות 30-50 ק"מ, ובמקרה של אניאק "הישראלי" עם 204 כ"ס מדובר כעת על טווח רשמי של 544 ק"מ. בנוסף גם הטעינה זריזה יותר, כש-100 הק"מ הראשונים יסופקו תוך 7 דקות טעינה מעמדה מהירה, וטעינה מ-10% עד 80% תתבצע ב-29 דקות.
בנוסף סקודה צרפה גרסת RS לדגם. לגרסה זו 295 כ"ס שהם 34 כ"ס יותר מגרסת ההנעה הכפולה, והיא גם נעזרת במוטות מייצבים עבים יותר, וכיול מעט שונה להיגוי, ליצירת יכולות דינמיות חדות יותר. הגרסה החדשה מוצעת בינתיים רק בקופה, כשתוספת הכוח מורגשת גם אם לא דרמטי, וזה גם המצב בכל הנוגע לנוחות ולהתנהגות.
אז מה קיבלנו? מעטפת מעוצבת ואופנתית יותר לדגם מוכר וטוב למדי שגם זכה לשבחים במבחנים שביצענו לו בארץ. תא נוסעים זהה עם מסך מולטימדיה ענק בגודל 13 אינץ' במרכז, נוח לשימוש, אם כי לא מושלם. אבזור חכם כמו מפתח שיודע להדליק ולכבות את הרכב גם כשהוא נמצא בכיס. אין כפתור התנעה, משלבים ל-D ויוצאים לדרך. יצאת עם המפתח מהרכב? אניאק מכבה את עצמו מאחוריכם. יש גם פיצ'ר חדש שצפוי להגיע לאניאק הרגיל: חנייה עם יכולת זיכרון. המכונית זוכרת נקודת חנייה מסוימת ברחוב או בחניון, ובפקודת הנהג יכולה לחזור אליה ממרחק ובמדויק מבלי התערבות.
גרסת ה-204 כ"ס (הנעה אחורית בלבד) בה נהגתי גם כאן, מספקת ביצועים מעולים עם יציאה הבזקית מהמקום, ועוצמה שמתעמעמת ככל שנצברים הקמ"שים. זו הפשרה שסקודה (ולא רק היא) החליטה לעשות בין תאוצה לסוללה. מצד אחד לספק תאוצות ביניים זריזות לעקיפה, גם אם לא סופר-מהירות, ומצד שני לא "לאכול" את הסוללה כדי לשמור על טווח נסיעה גדול.
גם אניאק קופה, כמו אחיו, מציע איכות נסיעה נעימה. הוא פחות זוהר במעבר על שיבושים חדים במהירויות עירוניות, אבל את כל יתר המפגעים הוא בולע מצוין ומוסיף בידוד רעשים משובח. בזכות מרכז הכובד הנמוך (מיקום ומשקל הסוללות), תודות לצמיגי הענק הדביקים, ובחסות אותם מתלים מתכוונים לפי מצבי נסיעה, אניאק קופה (כמו אחיו), גם מסדר לעצמו התנהגות כביש טובה.
נכון לעכשיו, סקודה סובלת ממחסור גדול במלאי בין היתר גם בגלל הקרבות באוקרינה. זה לא רק מפעלים סגורים (סקודה, בדומה לעוד מותגים בקבוצת פולקסווגן ותעשיית הרכב, מייצרת באוקרינה את צמות החוטים למערכת החשמלית באניאק), זה גם מחסור עצום של כ-150,000 נהגי תובלה ועוד משרות בשרשרת האספקה, שנמצאים כעת בחזית הלחימה.
המצב הזה הוביל לעצירת הייצור המיועד לישראל (ולא רק אלינו), ובתסריט אופטימי בו המצב ישתנה בקרוב, אניאק קופה יגיע לישראל לקראת סוף השנה זו. באירופה הוא עולה בין 8%-10% יותר מאניאק הרגיל וזה גם מה שצפוי בישראל. להבדיל מדגמי קופה אחרים, כאן אין פשרה כבדה בתחום השימושיות, ותוספת המחיר סבירה. באירופה ההערכה שתצורת הקופה תתפוס 30% ממכירות דגמי אניאק, בישראל ההערכה שתתפוס 50% מהמכירות, אם כי בינתיים מייחלים לתזוזה כלשהי בשרשרת האספקה כדי שמשהו יגיע. ולגבי גרסת ה-RS, זו נמצאת על הפרק, אבל טרם נתקבלה החלטה אם לייבאה.
על הצד הטכני: סקודה אניאק קופה
