מי שעדיין מדמיין גנב רכב כמישהו עם כובע גרב ומברג ארוך ביד המחפש טרף קל לפרוץ אליו ולהיעלם - כדאי שיתעורר. גנבי הרכב כבר מזמן הפכו להיות ארגון מסודר, היררכי בעל מחלקות, מערכת משומנת של הזמנת חלפים, גוף מנהל ואפילו "שירות לקוחות". השילוב בין קלות ההברחה של המכוניות, הביקוש לחלפים ושיטת הדלת המסתובבת של ענישה שהיא עלבון לגנבי רכב מעודדת את התעשייה הפורחת הזו - בתשעת החודשים הראשונים של 2022 נרשמה עלייה של 155% בניסיונות הגניבה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.
"שרשרת גניבת הרכב מתחילה במשפחות בעלות מגרשי הפירוק, אשר מרכזות את ההזמנות לחלפים מהשוק המקומי וממוסכים בישראל", מסביר אילן גולדשטיין מנכ"ל פוינטר, "אלה מוציאות הזמנה לכלי הרכב המבוקשים על פי סוג, דגם ולעיתים גם צבע. חוליות הגנבים אשר מגרש פירוק המכוניות נמצא איתן בקשר, מקבלות את ההזמנה ויוצאות לשטח לחפש אחר הרכב המתאים".
אחרי שהרכב מאותר ונפרץ על ידי "הטכנולוג" של החוליה תוך שימוש במשבש GPS שכבר "מככב" ב-90% מסך גניבות המכוניות, נכנס אליו הנהג שמוביל את הרכב הגנוב כמה שיותר מהר למגרש הפירוק שנמצא בערי מקלט ושטחי ההפקר של הרשות הפלסטינית. " הנסיעה עם הרכב הגנוב לעיתים קרובות מלווה בנסיעה פרועה ובמהירות מסוכנת, רצופה בעבירות תנועה ואף בנסיעה בניגוד לכיוון הנסיעה או פריצת מחסומים ודוקרנים. לעיתים הנסיעה מלווה בהתנגשויות ופגיעות בגוף".
מסלול נוסף שעושות המכוניות הגנובות הוא כזה שבו פועלים הגנבים כפרילנסרים. ברוב המקרים הם יפנו לגניבת כלי רכב נפוצים במיוחד בשיטת פריצה שמכונה "דאבל" - פריצה לבית ולקיחת מפתחות הרכב. במקרים כאלו מגיעים הגנבים לאיזורי הפירוק של כלי הרכב ושם מנהלים משא ומתן מול בעלי המגרשים ומוכרים את הרכב למרבה במחיר. אופציה שניה בה הם בוחרים היא איתור פרטי התקשרות עם בעל הרכב - באמצעות מסמכים שנותרו ברכב ויציעו לו לקנות את המכונית בחזרה, לעיתים במחיר מפתה מאוד כדי לחסוך את ההתנהלות מול חברות הביטוח - ההמלצה החד משמעית היא לא להתפתות לעסקאות האלו " מדובר באנשים מסוכנים שהחליטו לחצות את הקווים ולחיות בעולם הפשע של גניבות רכב, סמים, זנות וחלקם אף לוקחים חלק בארגוני טרור" אומר גולדשטיין, " היו כבר מקרים שבעל הרכב הוכה קשות, הכסף נגנב ממנו והוא נשאר "קרח מכאן ומכאן".
ולמרות שצריך להודות על האמת - המודל העסקי של חברות כמו איתוראן ופוינטר נשען על המענה שהן נותנות למכת הגניבות אפילו אצלן האסימון על התעוזה הגוברת של הגנבים כבר נפל "אם חלק מהשופטים היו מצטרפים אל כוחות המשטרה והאכיפה במרדף אחר גנבי הרכב וצופים בסרטים המתעדים את הנסיעות הפרועות, אולי זה היה מביא לענישה מחמירה יותר, מידתית לסכנה ולהקטנת התופעה".
כל העליה הזו בניסיונות הגניבה והגניבות בפועל קורים במקביל למה שמכונה "שובר גלים" אותו מבצע מתגלגל שלכאורה היה אמור לצמצם משמעותית את הכניסה של גנבי הרכב. המסקנה העגומה היא שאחת מן השתיים - לגופי הביטחון יש את היכולת הסלקטיבית למנוע חדירה של מפגעים אבל לא של גנבים ולאחרונים הם מאפשרים להיכנס, או שעם כל המאמץ בשטח, ההשקעה הטכנולוגית ועיבוי הכוחות - קו התפר פרוץ לגמרי.
והתעוזה באה לידי ביטוי גם בשעות הפעילות של הגנבים. בשנים הקודמות השעות החמות של פעילות הגנבים הייתה החל מ-22:00 ועד לפנות בוקר, ברבעון השלישי כבר נפרצה המוסכמה הזו והגניבות מתרחשות לאורך כל שעות היממה ללא חשש של הגנבים מפעילות לאור יום.
גם המיקומים מהם נגנבות המכוניות מוכיחים כי פעילות נחושה היא המענה הטוב ביותר לתופעה. אזור השרון שהיה אזור אסון בו התרחשו 38% ממקרי הגניבות ירד ל-25%. אזור המרכז לעומת זאת עלה מ-24 ל-32%. בשפלה עלו אחוזי הגניבה מ-9 ל-13%, באזור הצפון חגיגה עם זינוק של מ-5 ל-11%. ירושלים נותרה ללא שינוי עם 7% ואזור הדרום ירד מ-17 ל-12%. בפילוח של גניבות לפי ערים מתגלה נתון עגום במיוחד - הערים הגדולות הן מגרש המשחקים של גנבי הרכב - רבע מגניבות הרכב מרוכזות ב-3 ערים - תל אביב, פתח תקווה וירושלים. הקשר הישיר בין הפופולריות של כלי רכב לבין הביקוש שלו בטבלת הגניבות ממשיך כאשר גם אצל הגנבים נרשמת ההעדפה הברורה לכל מה שמכונה SUV או רכבי פנאי וג'יפונים. השנה בפעם הראשונה עולה שיעור כלי הרכב הללו מסך הגניבות על 51%. כלומר, כל מכונית שניה שנגנבת היא רכב פנאי.