גם אלו השפעות הלונג קוביד, מחקר חדש שנערך בקרב 11,270,763 נהגים בקנדה מצא קשר מטריד בין סירוב להתחסן לבין הסיכוי להיות מעורב בתאונות דרכים. עורכי המחקר השוו בין דיווחי תאונות לבין סטטוס ההתחסנות של המעורבים בתאונות במהלך שנת 2021.
במהלך תקופת המחקר אירעו 6,682 תאונות שבעקבותן נדרש אשפוז. מתוך הנפגעים שהגיעו לבתי החולים. אולם בעוד השיעור של הלא מתחסנים מכלל הנהגים היה רק 16%, ב-25% מהתאונות היו מעורבים בלתי מחוסנים. כלומר, אחוז גבוה של נהגים לא מחוסנים היו מעורבים בתאונות ביחס לחלקם היחסי מכלל המשתתפים.
על פי החוקרים, סטטיסטית נהגים לא מחוסנים היו בסיכון גבוה יותר ב-72% ביחס לנהגים מחוסנים למעורבות בתאונת דרכים. זו רמת סיכון המקבילה לנהגים הסובלים מדום נשימה בשינה, מעל נהגים הסובלים מנפילות סוכר (היפוגליקמיה), אבל קצת יותר טוב מנהיגה בשכרות. רמת הסיכון הזו הופיעה באופן עקבי אצל קבוצת הבלתי מחוסנים ללא קשר לקבוצת גיל, מעמד כלכלי ומגדר.
יחד עם זאת ולמרות התוצאות, חשוב לציין כי מציאת קשר בין אי התחסנות לבין תאונות דרכים לא הייתה מטרת המחקר וכן הקשר בין הדברים הינו רק במתאם בין שני הנתונים, ואינו סיבתי. ובכל זאת החוקרים העלו מספר השערות לגבי הקשר בין הדברים. אחת מהן הייתה חוסר האמון בממשל או בשלטון ותפיסת חרות הפרט שלא להתחסן ככאלו הבאים לידי ביטוי גם בעבירה על חוקי התנועה והסיכון הנלווה אליהם. סיבה נוספת יכולה להיות תפיסה מוטעית של רמת הסיכון בחיי היומיום, אמונה ב"הגנה טבעית", גישה שלילית לגבי תקנות, חשיפה לאינפורמציה מוטעית או חלקית בנושא חיסונים כמו גם לכזו הקשורה לבטיחות.
במילים אחרות, לא ניתן לומר שהתחסנות בפני הנגיף הופכת אתכם לנהגים טובים יותר ואי התחסנות פוגעת ביכולות הנהיגה. אבל בהחלט מצביע על כך שסוג האדם שבוחר לא להתחסן יהיה כזה שגם עשוי להיות מעורב בתאונת דרכים.
ומה שעשוי להיראות כמו קשר סיבתי, או כזה שלא ניתן להמיר למידע בעל ערך עלול במידה רבה לעניין דווקא את חברות הביטוח. שחלק מרכזי מהעיסוק שלהן בקביעת עלויות הפרמיה היא תחום האקטואריה - המשמשת את החברות להעריך את רמת הסיכון הנשקפת בביטוח. אמנם לא סביר שחוקי הפרטיות יאפשרו לחברות ביטוח לשאול באופן ישיר את המבוטח האם הינו מחוסן. אולם אי אפשר לפסול טכניקות אחרות שיעמדו לרשותן כדי קשור בין חיסון או אי התחסנות לבין קביעת פרמיה לביטוח לנהגים.