מחיר: 140 אלף שקל
אהבנו: מנוע, התנהגות, מראה
לא אהבנו: איכות חומרים, מערכות בטיחות
ציון: 9/10
בעגה הצבאית קוראים לזה "נזק היקפי" או "נזק משני", הכוונה לכל אותן פגיעות בנפש או ברכוש שנוצרות כחלק מפעולה נגד מטרות לגטימיות. ובכן, האבארט 595 הכחולה הזו היא בדיוק דוגמה מוטורית לנזק ההיקפי שנגרם כתוצאה מהאופנסיבה החשמלית שמשתלטת על תעשיית הרכב. כי כאשר מדברים על המעבר למכוניות חשמליות ועד כמה הוא חשוב לאיכות הסביבה עולות לנו בראש שלל מכוניות גדולות, בזבזניות, עם מנועי בנזין ודיזל עתירי נפחים ופליטות בהם נוסעים לרוב בן אדם אחד או שניים. אבל ממש לא מכוניות קטנות, מכוונות מטרה כמו זו. במקרה שלנו האבארט 595 היא פשוט מכונית שנקלעה לקו האש במקום ובזמן הלא נכונים.
זה גם בהחלט מוזר מאוד לבחון מכונית שטכנית כבר הוצגה לה מחליפה בדמות גרסת אבארט לפיאט 500e החדשה ועדיין, ככל שחלפו הקילומטרים עם השדה הקטנה הזו בכבישים המהירים, בדרכים הצדדיות, בעיר ובהר - הבנו עד כמה היא חווית נהיגה שחסרה לנו היום.
עיצוב: למרות שהיא איתנו כבר יותר מעשר שנים, בכל פעם שנפגשים במכונית של אבארט קשה שלא להתאהב בה שוב. יש בה את החמידות הזו של גורי אריות שבכלל לא מודעים לגודל היחסי שלהם, מבחינתם הם חיית טרף מטילת אימה. כל הניפוחים האלו והתוספות למי שהיא בבסיסה מכונית מיני עירונית הופכים אותה לממתק ויזואלי מדליק וצבע המט של מכונית המבחן מוסיף על ההופעה הזו עוד יותר.
תא נוסעים: אם יש מקום בו סימני הגיל לא דילגו עליה הוא תא הנוסעים. זה לא היה מקום לעוף עליו כבר עם ההצגה שלה, השנים שעברו לא שינו את זה. החומרים פשוטים מאוד, חלק ניכר מהמתגים ארכאיים למראה, מגע ושימוש, הנדסת האנוש פה דורשת הרבה פשרות ובכל זאת זה מינימליזם שקסם בצידו - כאילו אומר: אנחנו פה כדי לנהוג. תנוחת הנהיגה עדיין מוזרה מאוד, עם הגה שלא מתכוונן פנימה-החוצה, ישיבה גבוהה יחסית על מושבים די צרים וידית הילוכים שהיינו שמחים לקבל עם חספוס, או לפחות ציפוי עור בשל השימוש התכוף בה.
טכנית יש פה מושבים אחוריים, אבל אתם לא רוצים לדעת מה נדרש לקפל לשם אפילו ילד, שלא לומר מבוגר. בואו נאמר שלאור תא המטען המינימלי שלה, הם בפועל ישמשו כתא המטען האמיתי של המכונית הזו.
אבזור: כמכונית קטנה, ממוקדת מטרה ולא צעירה, האבזור פה לא ממש מסחרר. יש מסך מולטימדיה 7 אינץ' עם קישוריות לאנדרואיד ואפל, לוח מחוונים דיגיטלי, בקרת אקלים ואלו פחות או יותר הדברים שעוד שווה לציין. מסך המובילאיי העגול מבהיר פה כבר מההתחלה שממערכות בטיחות מתקדמות אתם יכולים לשכוח. בקרת שיוט אדפטיבית היא דוושת הגז, הבלימה האוטומטית באחריותכם עם דוושת הבלם, תיקון סטייה מנתיב עושים עם ההגה ואיתור רכב בשטח מת עם המראות. כל מי שצריך עזרים אלקטרונים לדברים האלו, תמשיכו הלאה. לא פה.
ביצועים: על ההנעה שלה מופקד מנוע בנזין 1.4 ליטרים מוגש טורבו עם 165 סוסים, שיפור של 20 סוסים מהגרסה הבסיסית בעבר בזכות העלאת יחס הגדישה של מגדש הגארט 1446 שלה. גם הביצועים פה הם לא ממש משהו שיתאגר או אפילו יתחיל לאתגר מכוניות ספורטיביות מודרנית - 7.3 שניות ל-100 קמ"ש ו-218 קמ"ש מירביים.
אבל כל אלו נשארים על הנייר ברגע שמסובבים את המפתח (כן, אשכרה מפתח פיזי...) ומעירים את המנוע שלה לחיים בנביחה קצרה וצרודה. שילוב לראשון ותחילת תנועה עירונית איתה ממש דורשים איפוק שלא להתחיל להשחיל אותה לכל חור פנוי ולדלוק אחר רוכבי דו גלגלי בזגזג בין הנתיבים. למנוע הזה אולי אין הרבה סוסים, אבל כל אחד מהם בועט וחי. בסל"ד הנכון, בהילוך המתאים התחושה שמתקבלת לא מסתדרת עם המספרים, היא מעניקה תחושה הרבה יותר זריזה ממה שמספר דף הנתונים.
נוחות והתנהגות: אף אחד לא יופתע מזה שמכונית ספורטיבית קטנה היא לא דבר נוח, ואכן, ה-595 נובולארי לא מסתירה לרגע את הכיול הנוקשה והקופצני שלה. בגרסה הזו יש קפיצי הנמכה של "אייבך" ובולמי קוני FSD מאחור. אבל כדי להנות מהשיכוך הפרוגרסיבי של הבולמים האלו צריך להגיע לעומסים בפניות, בשאר הזמן מדובר במכונית לא ממש מבודדת. אבל מי שקונה אותה לסיבובי דאווין בעיר לא רק יסבול מהנוקשות הוא גם יפסיד את הבונוס הענקי שהמכונית הזו מציעה - הכי הרבה כיף לשקל בכביש המפותל על ארבעה גלגלים נקודה.
בשעת ערב מאוחרת או שעת בוקר מוקדמת, במרחק 50 דקות מגוש דן הפקוק יש את הכבישים הצרים והמפותלים, אלו בהם ישורות של 200-300 הן הכי הרבה זמן שתוכלו להחזיק קו ישר. שם פורץ מהמכונית הקטנה הזו אופי שיכול להספיק לכמה וכמה מכוניות מודרנית. שם אפשר להדהיר אותה בין העיקולים ובין ההילוכים (שמהלך קצר יותר של הידית היה עושה להם רק טוב), שם אפשר לגלות כמה אנחנו מפסידים במירוץ אחרי עוד ועוד סוסים במכוניות השמנות והכבדות הרגילות שלנו.
הקלות הזו באה לידי ביטוי ביכולת לבלום ולשתול אותה על המשקל הזערורי שלה רגע לפני הפנייה עם 4 ברקסים מחוררים ואז להטיח אותה פנימה כשהמשקל עדיין על הגלגלים הקדמיים. כאשר אפשר לקבור את הרגל בדוושת התאוצה ולהדהיר אותה החוצה מהפניות. פתאום מגלים מחדש שעבור הכיף הבסיסי של נהיגה, הכיף של מי שאוהבים ויודעים לנהוג - לא זה של 0-100 ושאר הבלי השימפנזים, אלא האומנות הנכחדת של לשלוט במכונית ולהרקיד אותה בכביש מפותל לא צריך 300 סוסים וצפונה, לא צריך תיבות הילוכים מעולמות הפורמולה 1 והנעה כפולה, אלא רק מכונית שיודעת לאתגר ולתגמל בתמורה.
האם הכל טוב? לא, ממש לא. ההגה שלה עדיין מנותק מדי כדי להיות אחד שבאמת מעביר את מה שקורה שם למטה בין הכביש לגלגלים. וגם השימוש בבקרת המשיכה כדי לדמות דיפרנציאל מוגבל החלקה לא מייצר משהו שמספיק דומה ל"דבר האמיתי".
צריכת דלק: נסיעת המבחן באבארט הקיפה כמעט 630 ק"מ מהנים מאוד בהם לא פספסנו שום הזדמנות להאיץ אותה ולהשתעשע לא מעט. כך שהיה מפתיע מאוד לגלות שצריכת הדלק דווקא הפתיעה לטובה - 13.2 ק"מ לליטר. רק חבל שיש לה מיכל דלק קטנטן של 35 ליטרים, כך שיום טיול רציני ידרוש מכם בכל מקרה עצירת תדלוק אם לא שתיים.
השורה התחתונה: בשוק רכב בו הפך לגיטימי לגמרי לבקש 150 אלף שקל עבור משפחתית מיינסטרים רגילה ובשביל מכונית ספורטיבית קטנה כמו פולו GTI תתבקשו לשלם כבר 194 אלף שקל, לפגוש מכונית כמו אבארט 595 נובולארי היה רגע של שפיות במחול השדים של מחירי המכוניות סביבינו.
נכון, היא מכונית עתיקה, כמעט היסטורית במונחי תעשיית הרכב, אביזרי הנוחות בה מצומצמים, תנאי השירות לא משהו וההיעדר המוחלט של מערכות בטיחות מתקדמות בהחלט בעייתי. אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להיזכר מתי בפעם האחרונה קיבלנו כל כך הרבה כיף ממכונית עם תג מחיר של 140 אלף שקל.
יש המון מכוניות טובות בשוק, יהיו עוד בעתיד - אבל חווית נהיגה כמו שמציעה האבארט היא לא רק הרבה כיף במעט מכונית וכסף, היא גם הזדמנות לקבל שוט אחרון של אספרסו חזק לפני שמכריחים את כולנו לעבור לתחליפי מכוניות נטולות קפאין.
על הצד הטכני: אבארט 595 נובולארי
מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, קדמית
הספק/מומנט: 165 כ"ס/23.5 קג"מ
תיבת הילוכים: ידנית, 5 הילוכים
ממדים:
אורך (מטר): 3.6
רוחב (מטר): 1.6
גובה (מטר): 1.5
בסיס גלגלים (מטר): 2.30
תא מטען (ליטר): 185
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 7.3
מהירות מירבית (קמ"ש): 218
צריכת דלק (מבחן): 13.2 ק"מ לליטר
בטיחות:
ציון מבחן ריסוק אירופי: לא נבחנה
בטיחות אקטיבית: אין
זיהום אוויר: קבוצה 13 מ-15
אחריות: שנתיים, ללא הגבלת ק"מ
מתחרות: אין