שם: ריידברג פאס
מיקום: סמוך לעיירה פיסצ'ן (Fischen), דרום בוואריה, גרמניה.
יעדים קרובים: כשעתיים נסיעה ממינכן.
אורך: 10 ק"מ, אבל עוד כמה הפתעות בסביבה.
מתי לנהוג: בכל עונות השנה.
מכונית: אופל אסטרה GSE
ריידברג פאס (Reidberg Pass) שוכן בפינה הדרומית ביותר בגרמניה, ממש בכניסה לחבל טירול שבאוסטריה. הכביש הוא חלק ממערכת כבישים המחברת את האלפים הגרמנים לאורך הגבול האוסטרי, מאזור "קן הנשרים" הידוע לשמצה ועד לאגם קונסטנץ.
בניגוד לכבישי נהיגה אחרים באירופה, מעבר ההרים ריידברג לא זכה ליחסי ציבור מעולים בדומה לכבישי מפורסמים יותר כמו היער השחור וסטלביו. אולי זאת הקירבה למפורסמים והטובים שבכבישי הנהיגה של אוסטריה, אולי זה אורכו הקצר - רק 10 ק"מ, אולי הנוף הסביר בסטנדרט אלפיני ואולי אלו האטרקציות ששוכנות בסמוך וגוררות את כל תשומת הלב.
ולמרות כל אלו, שמחנו מאוד על הנסיעה הארוכה לריידברג, כי מסתבר שגם בכבישים יכולות לחכות הפתעות טובות.
הפרקים הקודמים בסדרה:
כביש B2500 ביער השחור בגרמניה
נהיגה במעבר ההרים ריידברג
כדי להגיע נסענו נסיעה ארוכה לדרום בוואריה. בעיירה פיסצ'ן פנינו ימינה (מערבה) ונסענו כמה קילומטרים בודדים עד אחרי הכפר בעל השם הקליט והפשוט 'אוברמייסלסטיין'. מיד אחרי הכפר מגיע הפיתול הראשון שממשיך לפיתול הבא ומשם שוב ימינה, חזרה שמאלה וחוזר חלילה. הקצב עולה, האינטנסיביות בה הכביש זורק את הרכב מצד לצד מתגברת ושום ישורת לא נראית באופק.
אז יצאנו לספור באופן חובבני את הסיבובים, ואם נכלול גם את אלו שאפשר "ליישר" נגיע לכ-80 סיבובים בפחות מ-10 ק"מ או סיבוב כל בערך 125 מטר.
ואז זה מכה בך - המהירות המותרת במעבר ההרים הזה היא 100 קמ"ש, אך סדרת הפיתולים שאינה נגמרת ואפס ישורות ימנעו מרוב הנהגים להתקרב אליה. דרך מעולה למנוע עבירות תנועה, ולדחוף כמה אחרים אל הקצה ומעבר לו.
לרגע זה מרגיש כאילו המחוקק הגרמני שקבע את המהירות המותרת ממתין בצד השני של מעבר ההרים עם שלט קטן - "נהג שבת שכמוך".
הדבר הנוסף שמפתיע הוא השיפוע. ריידברג פאס אינו גבוה בסטנדרט אירופאי, רק 1,400 מ' ומסחרית מעל פני הים ובכל זאת הוא תלול מאוד. האורך הקצר וסדרת פיתולים שתביך גם סדרות מבית נטפליקס מכתיבים שיפוע רציני של 500 מ' בתוך פחות מ-5 ק"מ, שיפוע שמאתגר את המנוע והבלמים של הרכב בזכות השילוב עם הפניות התכופות.
הנהיגה כאן היא מלאכת מחשבת של בחירת קו הפנייה, או הפניות. אתם מסתכלים רחוק קדימה, שדה הראייה טוב ובדרך כלל תוכלו לראות מי מגיע מהצד השני. עכשיו אפשר להתחיל ולהאיץ.
אם בחרתם בקו הקלאסי, החוצה - פנימה - החוצה, כמו שנהגים לא מיומנים בדרך כלל עושים, תגלו שבסיבוב הבא אתם בחלק הפנימי נוהגים לאט מאוד. כאן צריך להסתכל רחוק ולחשוב רחוק עוד יותר. כל סיבוב שואב אתכם פנימה, תישארו שם, כי שם יהיה הקו החיצוני של הסיבוב הבא. וככה זה ממשיך עד שמגיעים לשיא הגובה. אי שם בשיא תגלו אתר סקי חביב וכמה מסלולי הליכה.
כשתתחילו לרדת, תגלו עוד סדרה של סיבובים, מתונים הפעם שאת חלקם תוכלו לישר ממש כמו מסלול מירוצים. כל זה כמובן בהנחה שאין אופנוען ממהר בדרך למעלה / למטה ושלא נח ערפל סמיך על הדרך.
לכל החגיגה הזאת מצטרף יתרון אחד ענק. מחסור ביחסי הציבור זה ממש כמו מסעדה מעולה שמעט שמעו עליה - הסיכוי שמישהו יגרום לכם לעמוד בתור קטן מאוד. האופנוענים פה מהירים וספק אם מכוניות יפריעו להם ולהיפך. כמות המכוניות הקטנה מבטיחה כמעט תמיד נהיגה נפלאה בלי הפרעות לכל כלי רכב ממונע.
לא מספיק? פה ריידברג פאס שולף חתיכת אס. הכביש המהנה הזה פתוח כל השנה (למעט סופות שלג וכוח עליון). נכון, אם הגעתם אליו בשעת בוקר מוקדמת מיד אחרי לילה מושלג אולי כדאי לוותר על נהיגה תובענית, אך בכל מצב אחר, הפאס המקסים פשוט נמצא לרשותכם בכל עת ובכל שעה.
איך מגיעים ואטרקציות בסביבה
כל הטוב הזה מחכה לכם במרחק של 170 ק"מ ממינכן או 160 ק"מ מציריך בכל עונות השנה. ממינכן צריך לעלות על כביש 96 מערבה ולרדת באוטובאן מס' 7 כמעט עד לנקודת ההתחלה בעיירה Fischen.
מסביב יש כל טוב של אפשרויות אך חובבי הנהיגה שלא יסתפקו בריידברג ישמחו לגלות במרחק של כ-25 ק"מ בלבד עוד כביש נהיגה נפלא שנקרא אובר-יוך (Oberjoch). למרות ש-Joch בשוויץ משמעו מעבר הרים, במקרה הזה לא ממש מדובר במעבר הרים קלאסי אלא בעליה על קו הרכס של האלפים הגרמניים.
האובריוך הוא ההפך הגמור של ריידברג. הוא תלול יותר, צר, בעל שדה ראיה נוראי ותנועה עמוסה. הוא נהדר אם רציתם לאתגר את עצמכם בסיבובים צפופים וצרים עם המוני עקומות חדות.
מעבר לכביש הנהיגה הזה, במרחק של שעה נסיעה ניצבת טירת 'נוישוונשטיין' המפורסמת שהיוותה השראה לוולט-דיסני ומושכת מיליוני תיירים מדי שנה. היא שווה גיחה קצרה. לחובבי הספורט האתגרי ישנן שלל אפשרויות נוספות בסביבה. בחורף אתרי סקי למכביר ובקיץ מסלולי הליכה למיטיבי לכת. קצת מערבה לתוך שוויץ תפגשו באגם קונסטנץ הנהדר.
המכונית שאיתנו
"לכל כביש יש את המכונית שלו" אומר הפתגם שזה עתה נולד ולריידברג יש את האופל אסטרה GSE. ה-GSE היא הגרסה ה-'חמה' של המשפחתית הגרמניה עם 225 כוחות סוס. בניגוד לאסטרה הרגילה שמשווקת בארץ ל-GSE יש אורווה גדולה בכ-100 סוסים בזכות מנוע טורבו בנזין גדול יותר ובעיקר בזכות אורווה חשמלית שהופכת את הספורטיבית של אופל למכונית פלאג-אין היברידית.
הגיוני לתהות אם מכונית פלאג-אין כבדה, השוקלת כמעט 300 ק"ג יותר מהגרסה הרגילה, יכולה להיות מכונית ספורט של ממש. התשובה מורכבת ולא חד משמעית, באופן שמאוד מזכיר את מעבר ההרים בו נסענו.
מצד אחד יש לה מינוסים בולטים: כשנוטלים ממנה את מנת החשמל המנוע מרגיש קצת "קטן" על מכונית עם יומרות ספורטיביות. היא בהחלט כבדה ונעה על הכביש כמו בלרינה שטרפה יותר מדי עוגות. מצד שני, ברגע שמבינים את המגבלות ואת ה-'שטיקים' שלה, היא הופכת להיות מכונה מהנה מאוד לנהיגה. כזאת שמעודדת אותך לפענח את סוד המהירות שלה ולקחת אותה רחוק בהרבה ממה שנדמה בהתחלה.
בפעם הראשונה שדחפנו אותה לקצה היא הגיבה בתת היגוי חריף יחסית. גם שינויי הכיוון לא מהירים במיוחד והתחושה הראשונית היא גמלונית. הפתרון מגיע מסגנון נהיגה שונה. את רצפי הסיבובים של ריידברג התחלנו לקחת תוך כדי העברות משקל ברורות לפני הפנייה ועם כניסה ויציאה מאוחרות מהסיבוב - כאלו שמכתיבות פחות גז ובקו ישר יותר.
או אז, האחיזה מלפנים השתפרה פלאים וצמיגים השמנמנים התגברו על תוספת המשקל והעניקו ל-GSE כניסה יעילה ומיידית יותר לפניות. הבלימות ההחלטיות מספקות טעינה קלה למצבר אותה האסטרה מנצלת לפרץ כוח מהמנוע החשמלי ביציאה מהסיבוב.
היופי באסטרה הוא דווקא בשילוב המרכיבים. מצד אחד היא מספיק מהירה כדי להפוך את מעבר ההרים הזה לחוויה מוטורית קטנה עבורנו ומצד שני היא נסעה במהירויות אוטובאן תוך שהיא צורכת רק 16 ק"מ לליטר (סך הכל) ומפנקת בקילומטרים של נסיעה חשמלית שקטה למי שיחיה איתה ביום יום. יש עוד הרבה דברים לספר עליה אבל את זה תוכלו לקרוא במבחן המלא.
לסיכום
ריידברג פאס הוא לא כביש הנהיגה המושלם, הוא מאוד חד-גוני בסגנון הנהיגה שהוא מכתיב, אין בו עקומות חדות או ישורות שיתבלו את החוויה. הוא קצר מאוד והנוף מסביב לא מרגש במיוחד. למרות זאת קשה שלא לאהוב אותו. הוא מציע חוויה שמזכירה אספרסו איטלקי: קצר, אינטנסיבי ומלא אופי. הסיבובים, השיפוע, איכות הסלילה ובעיקר העובדה שהוא פתוח כל השנה הופכים אותו לכביש שתמיד תרצו לעבור בו אם אתם בסביבה אבל אף פעם לא תסעו במיוחד רק בשבילו.
