אז על הפרטיות שלנו ויתרנו כבר מזמן, אם יש לכם חשבון ברשת חברתית, אתם משתמשים בדפדפן של גוגל או מסתובבים עם מכשיר חכם בכיס - זהו, העסק גמור מבחינתכם, אתם מנוטרים, נספרים, נמדדים "מטורגטים" בשפה המקצועית.
הדוח של חברת הדפדפן מוזילה חשף עד כמה רחוק הולכים יצרני הרכב באיסוף מידע על החיים שלנו, חלקם אפילו על חיי המין. למה הן עושות את זה? כי המידע הזה שווה הרבה מאוד כסף, כשהיצרנים מנתחים אותו עבור עצמם או מוכרים אותו לגופיםן מעוניינים.
העניין הוא, שבעוד שהרשתות החברתיות ודפדפני האינטרנט מוכרים לנו שירות "חינמי" (הוא לא, אנחנו פשוט המוצר ולא הלקוח) על המכונית שלנו שילמנו כסף, הרבה כסף, אבל את המידע שאנחנו מפיקים תוך כדי השימוש בה אנחנו נותנים חינם ולא רק חינם, אלא גם נשלם על המתנה הזו בעתיד.
"מה שהלקוח יעשה, אם הוא לא עושה את זה כבר עכשיו, זה לאפשר ליצרניות לקבל הרבה מאוד מידע עלינו ובחינם", מסביר דוד ברזילי, סמנכ"ל מכירות ושיווק בקרמבה, חברת אבטחת המידע הישראלית שמתמחה בהגנה על מכוניות מפני האקרים.
לדבריו, "זה נעשה באמצעות הסכם שאפשר לכנות אותו בעצם 'הסכם כובל' כי הוא למעשה לא מותיר אלטרנטיבה לצרכן. הלקוח הלכה למעשה חותם על כך שהמידע שייך ליצרנית". הוא מצביע על טסלה כסנונית לתהליך הזה, "טסלה לימדה את העולם על הקשר בין מכונית, יצרן ולקוח באופן שלא נעשה על ידי יצרניות אחרות. המכונית הופכת לפלטפורמה דרכה אפשר למכור לנו דברים אחרים במה שאנחנו מכנים בתעשייה כ-Software Defined Vehicle".
בהסבר פשוט, מדובר במכונית עם ארכיטקטורת בנייה מבוססת על מעט מחשבים ומעבדים מרכזיים שבדומה לטלפונים החכמים שלנו, תאפשר ללקוח לשדרג את המערכות של המכונית לאורך חייה מצד אחד ותצמצם את התלות של היצרניות בעשרות ספקי משנה של המערכות האלו מצד שני. אולם כדי להציע את ההתאמה הכי טובה בין הלקוח למוצרים, היצרניות זקוקות למידע, הרבה מידע.
כזה שיאפשר להן למפות את ההעדפות, ההרגלים, ההתנהגויות ושאר מאפייני הנהג או המשתמש ברכב. נהג מונית? למה שלא תרכוש את חבילת בקרת האקלים המורחבת שמאפשרת פעולה חזקה יותר של מדחס המזגן. נוסע נסיעות ארוכות מחוץ לעיר? קנה את "חבילת החיסכון" עם ניהול מנוע לטובת צריכת דלק מופחתת בכביש וכן הלאה.
הכיוון יהיה לנטוש את הטכניקה העכשוית של "מכור ושכח" בה הלקוח קונה מכונית ושם פחות או יותר נגמרים היחסים בינו לבין היצרנית, אלא תעבור לשיטת בעלות שבה יש תחזוק שוטף של הקשר בין הקונה ליצרניות.
השאלה, ככל שזה נוגע לפרטיות שלנו, היא היכן עובר הגבול. עד איזו נקודה יהיה לגיטימי עבור יצרניות לשאוב מידע מהמכוניות שלנו ומתי זה כבר יהיה יותר מדי? למרבה הצער, נכון להיום אין כאלו, בכלל. לפחות לא ככל שברזילי, מכיר אותן.
זו פשוט תהייה אחת מאותן הפעמים בהן הטכנולוגיה זזה הרבה יותר מהר מהמחוקקים. "אני לא מודע כיום להגבלה כזו, אבל יש כבר סימנים להתנהלות כזו אצל הסינים למשל, שדורשים שהמידע שנאסף מהמכוניות יאוחסן בשרתים בסין עצמה על מנת לשלוט טוב יותר במה שנעשה בו, וזה, לא בטוח לטובת הלקוח. היא גם מפעילה את הרגולציה האגרסיבית ביותר ואוסרת על היצרניות לאפשר לאפליקציות צד שלישי לגשת למידע הזה, מלבד נציגי הממשלה כמובן.
אז בסדר, נניח שמי שקונה את המכונית החדשה מוכן לוותר על הפרטיות שלו, כי זה לא חשוב לו או כי היצרנית לא משאירה לו ברירה. נניח שהוא גם לא מבין שהמידע הזה שווה הרבה מאוד כסף: ההערכות מדברות שזו תעשייה שתגלגל כ-750 מיליארד דולר עד 2030. מה קורה עם מי שקונה מהבעלים המקורי את המכונית כיד השנייה שלה. הוא הרי לא חתם שום הסכם עם שום חברה, הוא לא מחויב לכלום ועדיין יהיה מקור הכנסה פסיבי עבור היצרנית שתמשיך לקבל מידע מהמכונית שלו. "כן," מסכים ברזילי, אנשים לא מבינים שהמידע והפרטיות שלהם שווה כסף".
ואם אני הלקוח שכן חשובה לו הפרטיות שלו, מה אני יכול לעושת?
"למרבה הצער התשובה היחידה שיש במקרה הזה היא כלום, אינך יכול לעשות כלום".
מומחים אחרים מציינים כי סירוב למשיכת רשימת אנשי הקשר וההודעות בעת חיבור הטלפון הנייד לדיבורית הרכב יכול להקטין את איסוף המידע. מצד שני, הקראת הודעות בידי הרכב נוחה וביטחותית יותר בנסיעה. הטכנולוגיה שמאפשרת מעקב אחרינו מביאה גם שירותים חשובים שלא היו בעבר.
מכירים איזו פורד T מושקעת למכירה?