אחד המחוזות אליהם אני בורח בעת מצוקה או שיעמום, הם סרטוני YouTube אותם מעלים ג'יפאים החיים בחלקים הקפואים יותר בעולם. סטיב העלה סרטון המציג חניון לילה אותו ערך בקולורדו המושלגת, בטמפרטורה של 18- מעלות. גודמונסן יצא אל מרחבי הטבע הנורבגיים, בילה שלושה ימים וצבר 1.2 מטרים שלג על גג הקרוואן. נשמתי יוצאת למראה ההרפתקאות הצפוניות וכך סיכמנו פעם, ג'וי בירן ואני: "יום אחד, גם אנחנו נעביר לילה קפוא בסופת שלג בארץ". הסופה האחרונה נראתה לנו כהזדמנות מושלמת למימוש הפנטזיה ובהחלטה של רגע, החלטנו לעלות לצפון.
"ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ".
המחשבה על מה שמעוללת הסופה לחברינו המגוייסים לא הייתה נעימה, אבל היא רק הגבירה את נחישותנו לצאת לצפון. אצל ג'וי, המרחק מפנטזיה לביצוע היה קצר למדי, מכיוון שהגלדיאטור שלו מוכן תמיד לכל משימה. אצלי זה היה קצת יותר מסובך, מכיוון שאת הדיסקברי כבר מכרתי והפורסטר? נו, קל לישון בתוך הפורסטר, אבל הוא ממש לא מתאים לטיול השלגים שתכננו לבצע למחרת הלילה הקפוא. וכך מצאתי את עצמי מעמיס ציוד שינה וביגוד לרוב על סיפונו של רכב מבחן, ג'יפ רנגלר 'ספורט'.
הבעיה היא שדרכן של סופות שלג בישראל היא, לתעתע בשוחרי החומר הלבן. ג'וי הקדים לצאת בצהריים ועוד הצליח לתפוס שלג רציני בסביבות מג'דל שמס. אחר הצהריים הצטרפו אליו עוד ארבעה הרפתקנים שהתלהבו לבחון את אוהלי הגג שלהם, במבחן השלג. אני התעכבתי קצת והגעתי בליל עלטה ותחת גשם זלעפות; כל מה שצריך, חשבתי, הוא שהטמפרטורות יירדו ב 3-4 מעלות וזה יהפוך להיות שלג רציני, כמו בשנים קודמות. תחת שיבושי מערכות ה-GPS הייתי צריך לנווט את דרכי אבל איכשהוא נפגשנו דרומית ליער אודם, אחד המקומות המקסימים ביותר לצפייה בשלג.
גברים במלכודת
ביחד יצרנו קבוצה קטנה של שני גלדיאטורים, שני רנגלרים, ועוד טויוטה שהתגנבה לשיירה. טוב, אין ברירה, אנחנו בעד פלורליזם. בעיקר כאשר בעל הטויוטה הוא יוסי, יבואן iKamper שהביא איתו לא רק אוהל גג לשימושו האישי, אלא גם אוהל-התכנסות נרחב בו בילינו את שעות הערב הקרות, מתקן BBQ עליו צלינו סטייקים בתוך האוהל, ועוד פינוקים של ג'יפאים. שאר החבר'ה תרמו מזון ושתייה חמה, קצת אלכוהול, צ'יזבאטים של ג'יפאים וקצת שיחות על פוליטיקה (לא נרשמו מריבות).
כל אותו זמן ריחפה הטמפרטורה סביב 0-2 מעלות צלזיוס, הגשם לא פסק לרגע, והתקוות היו גבוהות. 15 דקות לפני השינה הנעתי את הרנגלר, הפעלתי את החימום במלוא עצמתו, והיטבתי את סידור הלינה בתוך הג'יפ: ארגנתי את משטח השינה המתקפל שמלווה אותי כבר כמה שנים, מזרון עבה, שק"ש, בקבוק חם, כל מה שצריכים חוקרי ארצות נועזים ואמיצים. האוטו היה לוהט כמו חמאם טורקי, ואני התארגנתי ללינה טובה. בדרך כלל אני אוהב לשמוע את טפטוף הגשם על הגג, אבל הפעם הוא בישר רעות - אם יורד גשם, אז לא יהיה שלג.
לא דובים, ולא שלג
מהר מאוד נרדמתי בנוחות, היה ממש כיף בתוך האוטו. בשלוש לפנות בוקר התעוררתי, ושמעתי שקט מושלם. האם הגיעה הסופה הנכספת? פתחתי את הדלת, הדלקתי פנס ראש ו"יש, יורד שלג"!!!! לא סופה משתוללת אבל פתיתים חמודים, קטנים ולבנים הצונחים בדממה אל הקרקע, ומצטברים למטה ברכות לבנה. וואו, כבר התחלתי לדמיין את עצמי גורף בבוקר את ערימות השלג הענקיות, מפלס דרך גישה אל חבריי למסע, המנותקים מהציוויליזציה.
באנג! ההתעוררות אל המציאות הייתה קשה מנשוא. כנראה שבלילה התעוררתי בדיוק ל-22 הדקות בהן ירד שלג, וההצטברות הייתה די עלובה. כמה סנטימטרים של שלג, שכבה יפה למדי על המכוניות אבל זה לא היה עושה שום רושם על סטיב מקולורדו. סתם רמי, ג'וי ויוסי מתל אביב שיצאו לחפש חוויה חורפית, וקיבלו סתם הרפתקה מוצלחת ביער אודם - בינינו, גם על זה אסור להתלונן.
זה לא נעים לראות הר סגור
מוקדם בבוקר השתחלתי מהרנגלר, היה לבן מסביב, היער שקט לחלוטין, 1+ צלזיוס. הכנתי לעצמי כוס קפה, התיישבתי אל מול היער ונהניתי משלוות הבוקר. בזה אחר זה התעוררו החבר'ה, התחילו לקפל אוהלים וציוד. החלטנו לעלות לכיוון החרמון, אולי שם נמצא שלג רציני? הכניסה להר הייתה כמובן, סגורה - והאמת, יום למחרת ביקורנו שיגר החיזבאללה שני טילי נ"ט למוצב החרמון, אז אין לנו מה להתלונן. חגית הצטרפה אלינו עם הרוביקון ודור עם גאלופר קשיש. טיול השלג הנכסף הפך לטיול בוץ ומים, שגרתי ומקומי יותר.
כמו תמיד, הרנגלר נתן עבודה ובלע את השטח בלי מצמוץ. דגם 'ספורט' הוא הפשוט ביותר בהיררכיה של ג'יפ, בלי צמיגי שטח גדולים, בלי נעילות דיפרנציאל, ניתוק מוט מייצב ועוד יכולות המוצעות ברוביקון ובגלדיאטור. אבל הספורט מגיע מלכתחילה עם מפרט שטח מצוין, בקרת המשיכה טובה מאוד וזוויות המרכב מצוינות. שוחרי עבירות יגביהו אותו ב-2 אינץ', ואז הוא יהיה מושלם לטיולים. ג'וי הוביל את קבוצתנו ב'שביל הגולן' ובשאר מקומות קסומים, שהיו מוצפים מים גדולים - עם כל הירוק מסביב והמצוקים השחורים, זה נראה כמעט כמו נורבגיה של גודמונסן. חשבנו לקנח בנחל דישון אבל הוא היה מוצף מים גדולים, מעבר למעבר בטוח של כלים נטולי שנורקל. יאללה, הביתה, היה כייף גדול!
אז איך אתם יוצאים לטיול שלג ב-4x4 הפרטי שלכם?
החורף עוד לא נגמר ואני מקווה שיהיו לכולנו עוד הזדמנויות ליהנות מהלבן-לבן הזה; קבלו נא טיפים אותם גיבשתי עם האדמו"ר ג'וי בירן. טיול שלג הוא אחת החוויות המסעירות ביותר עבור ג'יפאי; הוא אינו שונה מהותית מטיול שטח אחר אבל יש לו בכל זאת, דגשים נוספים.
שלג הוא חומר חלקלק ביותר והוא גם עלול להידחס למצב של קרח, מה שמגביר את סכנת ההחלקה במידה קיצונית - המהפך לקרח עלול להתרחש גם כאשר הטמפרטורות גבוהות, מעל אפס מעלות. בנוסף, בישראל מצטבר שלג רק בהרים גבוהים, וזה יוצר סביבה מסוכנת: תהומות עמוקות בצידי השביל, שיפועי צד מסוכנים, בחלקם אי אפשר אפילו לשמור את הרכב בעמידה, לאחר עצירה. החומר הלבן נוטה להסתיר תעלות שנראות כמישור ידידותי, הוא מחביא סלעים העלולים לפגוע ברכב ובקיצור - צריך לפקוח עיניים. בעיקר אם נקלעים לנהיגת לילה, או שיורד עליכם ערפל.
אז מתי לצאת? כאשר כבר התחילה סופת שלג רצינית, עלול להיות מאוחר מדי לצאת צפונה - יש פקקי תנועה, המשטרה חוסמת את הכבישים, מכוניות 2X4 תקועות בכביש. עדיף לצאת בצהרי היום ולהגיע לאיזור הגבוה לפני השלג. כן, אתם עלולים להתאכזב (כמונו, הפעם) שהשלג לא הגיע לפגישה - אבל זהו מחיר ההרפתקנות. בדיוק כפי שפעמים רבות ירדנו לדרום לצוד שטפונות, ולא ראינו אפילו זרזיף מים.
קונקרטי יותר - כמו בכל טיול שטח, אל תצאו לדרך לבד. קחו שותף או שותפים ברכבי שטח נוספים. ודאו שיש לכם רצועות גרירה, אתי חפירה, אין כמו כננת לחילוצים קשים. וודאו שאתם יודעים לרתום בבטחה את רצועות הגרירה. מכשיר קשר בכל רכב + מכשיר למכוון חיצוני, יקלו על התקשורת בין הטיילים.
תדלקו את הרכב לפני הירידה לשטח, אי אפשר לדעת אם לא תצטרכו לבלות את הלילה עם מנוע פועל. הודיעו לחברים לאן אתם נוסעים, העמיסו בגדים חמים להחלפה, פנסי ראש, מזון ונשנושים, ערכת קפה או תרמוס גדול. ילדים? זה מקסים, אבל רק אם הם סבלניים.
שימו לב שהשנה מתרחשים שיבושים קשים בנתוני GPS בצפון הארץ, אי אפשר להסתמך על ווייז או עמוד ענן. קחו מפות נייר, אל תתקרבו לאיזורי הגבול המסוכנים, הישמעו להוראות השוטרים ופיקוד העורף. אל תחצו גדרות תיל, הישמרו מכניסה לשטחים ממוקשים. הפעילו תמיד שכל ישר - אם השביל חלקלקל ומסוכן מדי, צריך לחזור לאחור. או אפילו לעצור ולחכות לחילוץ, או להפשרת השלג בהמשך היום.
למרות הפיתוי להיכנס למשטח שלג בתולי, הישארו על קוליס קיימים - זה יותר בטוח עבורכם, ולא פוגע בנוף. שמרו על נהיגה רגועה וזורמת, הימנעו מתאוצות חזקות או בלימות. אם יש ברכב אמצעי בקרה מתקדמים (HDC, בקרת ירידה, TC, בקרת טיפוס בעלייה), השתמשו בהם. לעתים כדאי דווקא לנתק את ה-ESP, העלול לסרס את כוח המנוע. אם הצמיגים ננעלים נסו לשחרר לרגע את הבלם, לחידוש אחיזה. בשלג עמוק, הורידו לחץ אוויר להגברת הציפה; לא לרמה של דיונה, כי ברמה יש סלעים חדים. בשלג רדוד מ-15 סנטימטרים, השאירו לחץ אוויר רגיל לטיול שטח.
קרוסאוברים: אם אתם יוצאים לשלג עם ג'יפון 4X4, דעו שאתם בסיכון תקיעה גבוה, או באפשרות פגיעה בסלע האורב לכם תחת השלג. וודאו שיש לכם גלגל רזרבי בגודל מלא, התארגנו מראש לצורך גרירה; ציוד חילוץ של ג'יפ קשוח אינו מתאים לחילוץ רכב רך. צריך רצועות דקות יותר, שאקלים קטנים, והיכרות אינטימית עם נקודות עיגון שלא ייגרמו לכם נזק. אם מחלצים קרוסאובר בעזרת רכב שטח מסיבי, וודאו עם המחלץ שלא יפעיל כוח רב מדי בזמן הגרירה. היזהרו מטיפוסים תלולים, צמיגי S&M שלכם עלולים לבגוד בכם. ולמרות כל אלה - אל תוותרו על החוויה הלבנה, זוהי דרך נפלאה להרגיש לרגע אירופאיים או צפון אמריקנים.
עיבודי תמונות: דודי מוסקוביץ
