הפעם לא עשיתי מה שצריך, מודה. במבחני רכב רגילים, בטח לכאלו שנערכים למכוניות עם יומרות ספורטיביות, אנחנו משתדלים לפחות לדגדג את המעטפת הדינאמית. לבקר במחוזות המגבלות, לנסות לתהות על קנקנה של המכונית בנקודות בהן נבחנים כל המכלולים שלה תחת עומס. האם ההגה מגלה לוחמנות ורצונות משלו בתאוצות החוצה מפניה, האם הבלמים מייצרים את הביטחון הנדרש שיעשו את שלהם פעם אחר פעם, האם השלדה לא מרימה ידיים גם כאשר היא צריכה לאזן בין אחיזת הצמגים לבין כוחות הצד שמאיימים להסיט את הרכב ממסלולו.
הפעם זה לא קרה, שום דבר מזה, כמעט לא קרה. הפעם נהגתי בשתי המכוניות האלו באופן היומיומי, הרגיל, המתון ובמידה רבה - הנכון במקרה שלהן. לרגע אחד הייתי לורנצו או ג'ובאני, שמסיים את שבוע העבודה הקצר שלו בפרבר של מילאנו וקופץ צפונה בנסיעה של שעתיים וחצי כולל עצירת אספרסו לאתר הסקי בצ'רביניה וחזרה. וכמותו, כל מה שרציתי זה את המכונית שתעשה את זה בנוחות, בשקט, עם כמויות אבזור הנוחות המתבקשות ואם אפשר כבונוס - גם בהנאה מסוימת.
נכון להיום ועד להודעה חדשה, הג'וליה והסטלביו הם שני הדגמים היחידים של אלפא רומיאו שבאמת ראויים לשאת את הלוגו והשם. שרידים אחרונים לגלגול העצמאי האחרון שלה - וזו כנראה אחת הפעמים האחרונות שהם יקבלו את טיפול האנטי אייג'ינג לפני שיעלמו גם הם מעל פני השטח.
בתוך שלוש שנים, על פי התוכנית האסטרטגית של אלפא רומיאו, שניהם יוחלפו בדגמים חדשים, בעלי אותו שם, אבל שיעשו שימוש בפלטפורמת ה-STLA של סטלנטיס, כזו שבה ייעשה שימוש לכל רוחב היצע מכוניות הקונצרן, ולא בפלטפורמת ג'ורג'יו הייעודית והמעולה. אם לתמצת את המשמעות של השינוי - נסו לחשוב על הכנת פיצה במיקרוגל שיכול לעשות עוד הרבה דברים בנוסף לבין התוצר הריחני והמדויק של טאבון אפייה ייעודי ואבן שמוט לוהטת.
שני הדגמים האלו כבר וותיקים מאוד, והוצגו ב-2016 ו-2017 המתחרים שלהם כבר הספיקו להחליף דור או דור פלוס מתיחת פנים מכנית וקוסמטית בתקופה הזו, בעוד אלפא בעיקר מסתפקת בליטוש והברקה.
יום פנוי במהלך השקת המילאנו החדש, וההזדמנות לנהוג בשתי המכוניות האלו באותם תנאים גב לגב היה משהו שגם הקולגה לנסיעה וגם אני החלטנו שחבל לפספס. אז ביקשנו המלצה לכבישים הרריים טובים ויצאנו לדרך. ואם אתם חושבים שאני מדלג על שלב הצגת השינויים, אז הכל בסדר, אני פשוט יודע שזה יהיה קצר מספיק ולא ידרוש יותר מכמה משפטים.
חיצונית - ההבדל המשמעותי הוא יחידות התאורה הן עכשיו עם צורת ה-U בדומה לאלו בטונאלה, ושינויים בגריל שצריך עין חדה ומיומנת לזהות. פנימית - לוח מחוונים דיגיטלי מלא בגודל 12.3 אינץ', מערכת מולטימדיה בגודל 8.8 אינץ' עם תאימות לאנדרואיד ואפל ועוד. מכאנית - נותר בהיצע רק מנוע ה-2.0 ליטרים בהספק 280 כ"ס, הנעה כפולה שמקבלת בולמים אדפטיביים ודיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה.
מכיוון שהזמן קצר והנהיגה מרובה, אני מחליט להשאיר את ההתרשמות מתא הנוסעים לדרך ופשוט מעיר את המנוע בלחיצה על כפתור ההנעה שעל ההגה. הצליל, חייבים לציין לא מוזיקלי במיוחד למרות הנסיבות המקלות של חניון תת קרקעי, זה לא השתנה גם תחת עומס, בו המנוע התקשה להשמיע את הצלילים האלו של מנוע בעירה פנימית שאנחנו עוד נתגעגע אליהם. אני לא מדבר על אגזוזים רועשים מדי עם צלילי "פריקת טורבו" מוגזמים ו"בקפיירים" מזויפים, אלא רק הנעימה הנעימה הזו של מנוע בנזין טוב שמנגן בעליית הטורים.
גם אחרי העדכון שלו, תא הנוסעים של שתי המכוניות האלו נותר עקב האכילס שלהן. לצד חומרים נעימים מאוד למגע ומראה (הגה, מנופי ההילוכים, ריפוד מושבים), יש גם יותר מדי חלקים כמו בקרת האקלים והקונסולה המרכזית שהפלסטיקה בהם לא הייתה מאוד מרשימה כאשר הוצגה, בטח לא ברמה המתבקשת היום.
מסך ה-8.8 אינץ' קטן מדי כדי לייצר תצוגה ראויה למפות בשיקוף הנייד, חלל הפלסטיק שנותר שחור סביבו רק מעצים את המימדים הקטנים שלו. לוח המחוונים הדיגיטלי מצוין, עם תצוגות נוחות ויעילות כולל אחת שאהבתי במיוחד מציגה את המספרים בפונט ההיסטורי של אלפא רומיאו. גם המרווח במושב האחורי שלהן לא מרשים. הוא סביר בסטלביו בשל תנוחת הישיבה הזקופה וקלות הכניסה והיציאה, אבל ממש לא טוב בג'וליה שעל מרווח רגליים מצומם מוסיפה פתח כניסה מאוד לא נוח.
למרות שהיו נעולות בחישוקי 19 אינץ' (ג'וליה) ו-21 אינץ' (סטלביו) נוחות הנסיעה ברוב המוחלט של המקרים הייתה מצוינת. חלקה בשל כיול בסיסי מוצלח מאוד של הבולמים ואם זה לא הספיק, השימוש בבולמים אדפטיביים שניתן להעביר ידנית למצב הרך שלהם העניקו עוד קצת נוחות. חוץ ממקום אחד איתו לא יעזור כלום - חישוק גדול וצמיג נמוך חתך יפסידו כל הזמן - בורות. היו לפחות כמה רעים במיוחד שאני כבר דמיינתי איך אנחנו נאלצים להחליף גלגל באמצע הכביש ההררי הזה ולזחול בייסורים על 80 קמ"ש את כל הדרך חזרה.
הרכיב השני שליווה אותנו הוא רעש, אמנם קשה להאשים בכך את המכונית, שכן בתוך רכב בחלק הצפוני של איטליה ובסוף עונת השלגים - המכוניות עדיין צוידו בצמיגי חורף רועשים יחסית. אבל גם בתוך הרעש, אפשר היה לזהות שהסטלביו מייצר יותר רעשי רוח מאשר הג'וליה וכן שמבנה ה-5 דלתות שלו מעביר תהודה רבה יותר מתא המטען לתא הנוסעים, בעוד בג'וליה, תא המטען נפרד לגמרי ומבודד יותר את הרעשים.
המנוע בשתי המכוניות זהה, 2.0 ליטרים בהספק 280 כ"ס. אני יודע, זה לא נשמע הרבה כיום כאשר משפחתית חשמלית כמו BYD סיל מעמיסה 312 סוסים בגרסת הכניסה שלה - אבל לשתי המכוניות האלו אין שום בעיה של קצב התקדמות ביום יום בעיקר בזכות משקל נמוך מאוד ביחס למתחרות שלהן ובכלל - 1,620 ק"ג בג'וליה ו-1,755 ק"ג לסטלביו - אלו 250 ק"ג פחות מב.מ.וו סדרה 3 במקרה של הג'וליה ולמעשה אפילו הסטלביו קל ממנה.
איך זה קורה? עם כנפיים, דלתות, חלקי מתלים ומנוע עשויי אלומיניום וגל הינע (דרייב-שאפט) עשוי סיבי פחמן. איך זה נוסע? נהדר כמו שרק מכונית ששוקלת מעט יכולה לנסוע. מעין קלילות כזו שהופכת לרכיב נדיר במכוניות המודרניות עמוסות המשקל. זו קלילות שבאה בתגובה ללחיצה על הדוושה בתאוצות ביניים של עקיפת משאית בכביש המהיר A4 וזו קלילות בה היא מרימה קצב בין פניות בכביש ההררי מתעקל לאתר הסקי, זה שבין פיתוליו צצה ונעלמת פסגת המטרהורן - ההר שרוב האנשים יזהו מעטיפת הטובלרון (שוב שכחתי לקנות).
ולמרות שכמו שהצהרתי - לא הייתה פה נהיגת התגרזנות על הקצה, גם בשל מצב הכבישים, עומס הנהגים שהתייחסו בליברליות איטלקית לפס ההפרדה בין הנתיבים והשימוש בצמיגי חורף - אי אפשר היה להתעלם מכמה טובות שתי המכוניות האלו בבסיס שלהן. כמה טובה השלדה הזו בלתקשר בדיוק, אבל בדיוק מה קורה מתחתיה וכמה מהיר, מדויק וטוב ההגה הזה. נכון להיום, אפילו בגרסת ההנעה הכפולה הזו ה-Q4, היא אחת משתי מכוניות הסדאן הטובות ביותר לנהיגה שפגשתי (השנייה היא ג'נסיס G70) ואני אפילו אסתכן ואומר שגם עם החלפתה בעוד שנתיים היא עדיין תהיה אמת המידה מבחינתי. המחמאות האלו תקפות גם לסטלביו, נכון, קצת יותר גבוה, נכון, עם תנוחת נהיגה שאינה מושלמת כשל הג'וליה. עדיין, צדיק בסדום של כל הקרוסאוברים-SUV הגמלוניים שסביבו. טכנית יש להן גם דיפרנציאל מוגבל החלקה, לא שהתנאים אפשרו לגרות את היכולות שלו, לא שנוותר על בדיקה מקומית של האירוע הזה.
שורה תחתונה
שתי המכוניות האלו באמת הולכות והופכות מוצג ארכיאולוגי, אם מישהו חשב שהצביעות של האיחוד האירופי ותחיבת האף שלו לעניינים בהם אינו מבין דבר וחצי דבר מוגבלת אך ורק לתחום הפוליטי - להלן עדכון - הוא עושה את זה גם בתחום הרכב. הקצב בו הוא דורש מהתעשייה להשתנות לכיוון החשמלי וקונס את היצרניות שלא מיישרות קו עם מה שהוא מדמיין כקצב הנכון לעשות זאת, פשוט לא תואם את המציאות. התוצאה היא שמכוניות כמו הג'וליה והסטלביו הופכות לעול על היצרניות שלהן. ואלו רק מחכות להזדמנות לקחת אותן, להעמיס אותן על פלטפורמה גנרית ולשלח אותן מצוידות בהנעה חשמלית לרחובות.
אני לא רוצה להישמע כמו מישהו שמתנגד להנעה החשמלית, כי אני באמת מאמין בחשיבות שלה. אבל כל עוד לא תוכיח תעשיית הרכב שהיא יודעת לספק תחליף ראוי למכוניות האלו, שפשוט עושות חשק לנהוג וטובות כל כך בסיפור הזה של להניע אותך בנוחות אגבית ב-150-160 קמ"ש בכביש המהיר ואז לרקוד בפיתולים בקלילות כאילו השילה מעליה עשרות קילוגרמים וממך עשרות שנים של גיל - אני אשמור לעצמי את זכות המרמור אבל אשמח להתבדות.
אבל איום סביבתי הוא לא הבעיה הגדולה יותר שלהן כרגע, אלא בעיקר בעיית תמחור. זה לא שבשווקים אחרים המכוניות האלו מתומחרות באופן תחרותי מאוד, אבל פה בישראל מחירי הג'וליה והסטלביו עומדים על 340 ו-370 אלף שקלים בהתאמה - זה מקביל למחירי המתחרות שלהן כמו ב.מ.וו סדרה 3 וג'נסיס G70 בג'וליה או ב.מ.וו X3 ואודי Q5 בסטלביו - אבל במקרה שלהן, בתור מותג מוערך אבל בכנות, כזה שעדיין נאבק על ההכרה בו כשייך לחבורת היוקרה, הפנייה לקהל לקוחות מצומצם לכתחילה עושה להן חיים לא קלים כבר בקו הזינוק.
הכתב היה אורח אלפא רומיאו באיטליה