בראשית מלחמת חרבות ברזל, הכריזה המשטרה מלחמה רבתי על כלי רכב משופרים בעלי מערכת פליטה רועשת, על שניים וארבעה גלגלים. כלי הרכב האלו, שלעיתים מכוילים כך שישמיעו רעשי פיצוצים בעזיבת דוושת הגז באמצעות המשך הזרמת חלקיקי דלק לא שרוף לדוד המפלט, שם הם ניצתים ויוצרים סדרת קולות פיצוץ המכונה "בקפייר" הביאו לבהלה בקרב הציבור. על הדרך נראה היה שהמשטרה באמת מתחילה לטפל במטרד הסביבתי הקשה הזה.
כעת קובע מחקר חדש שנערך בווסטרן יוניברסטי מלונדון, באונטריו שבקנדה, כי "לאנשים עם תשוקה למכוניות רועשות עם אגזוזים משודרגים יש מתאם לרמה גבוהה של מאפיינים פסיכופטיים וסדיסטיים".
את המחקר הובילה פרופ' ג'ולי איטקן שכרמר, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה. המחקר הקיף 529 סטודנטים לתואר ראשון בבית הספר לעסקים, 289 גברים ו-234 נשים וכן שישה נוספים שהזדהו כ"אחר" במין.
המשתתפים נשאלו האם הם רואים במכונית שלהם חלק מהאישיות שלהם, או הרחבה שלה, האם הם רואים במכוניות רועשות משהו חיובי והאם הם היו משדרגים את האגזוזים שלהם לרועשים יותר. במקביל נבחנו המשתתפים ב"מבחן השילוש האפל" מבדק פסיכולוגי שנועד למדוד תכונות אישיות כמו נרקסיזם, פסיכופתיה ומקיאווליזם. למרות הנחת המוצא הראשונית, שהאנשים בעלי חיבה לאגזוזים רועשים יהיו בעלי תכונות נרקסיסטיות, התוצאות הצביעו דווקא על משהו אחר.
"מצאנו שמאפיינים של סדיזם ופסיכופתיה היו מנבאים טובים יותר ובעלי מתאם לאלו שרצו לשפר את מערכות הפליטה שלהם. אותם אנשים הרגישו שהמכונית מבטאת את האישיות שלהם ורואים באחת רועשת משהו חיובי ומדליק" אמרה שכרמר. "נראה שאלו מאפיינים שתואמים התעלמות מרגשותיהם של אנשים אחרים והתחושות שנגרמות להם. זה הצד הפסיכופטי שבא לידי ביטוי".
הצד הסדיסטי שנובע ממבנה האישיות שלהם לפי המחקר הוא כנראה ההנאה שיש להם מהידיעה שהמצב הזה גורם לסבל או אי נוחות אצל אחרים.
האם המחקר ותוצאותיו הם הוכחה אמפירית או רק מחזק גישה עמה הגיעה החוקרת לכתחילה? סביר להניח שהאמת נמצאת באמצע. מצד אחד, קהילת סטודנטים בגילאי 18-20 היא לא בדיוק קהל יעד שמאפיין התנהגות של בני אדם בוגרים, בלי קשר לעובדה שמדובר בסטודנטים לעסקים שאולי נוטים יותר לכתחילה למבנה אישיות הישגי-חומרי ופחות מתחשב. ייתכן שבדיקה דומה בפקולטה לספרות הייתה מעלה תוצאות אחרות בנוגע לקשר או זהות בין מבנה אישיות בעייתי ודווקא דחייה מכלי רכב רועשים. והאם בעידן המכוניות החשמליות החזקות לא נוכל לחשוד בבעלי נטיות כאלו על הכביש רק כי המכוניות שלהם שקטות?
כך או כך, השורה התחתונה ברורה וגם בלי מחקר אקדמי, הבעיה במציאות נשארת במישור הנורמות החברתיות, וכאן לא צריך להיות פרופסורית באוניברסיטה כדי להבין שכלי רכב רועשים אולי גורמים הנאה לאדם מאחורי ההגה, אבל מהווים מטרד לכל מי שסובבים אותם, בין אם אלו מופרעים בידי אופנוע רועש ב-2:00 בלילה בעיר, קופצים מפיצוצי אגזוזים או מטיילים ובעלי חיים שמוחרדים משלל כלי SBS כמו רייזרים, מאבריקים ודומיהם.
לצליל שמשמיעות מכוניות מסוימות יש בהחלט רכיב מרכזי בחוויית הנהיגה בהן, אולם כל המכוניות החדשות שיוצאות את מפעלי היצרניות, גם ה"מוזיקליות" בהן חייבות לעמוד בתקן מקסימלי של דציבלים, אלו האגזוזים ה"משופרים" ובעליהם השבורים שגורמים לעיקר התדמית הבעייתית.