שאון שרשראות הטנקים, מתערב בנהמות מנועי ההאמרים, קריאות החיילים וקרקושי מכשירי הקשר בבליל הקולות סביב נקודת החצייה של הגב"ל (גבול בין לאומי) אי שם בקצה הגליל. אבל בין אלו לאלו יש גם צליל אחר והוא מגיע מכלי רכב אחר לגמרי.
ואז את קו הרקיע שמואר בהבזקי פיצוצים רחוקים חותכת צללית משונה, קוביה רבועה ומתנודדת על גלגלי ענק שמטפסת בקלילות את סוללות העפר ועוקפת את גדרות הבטון, גולשת לציר הגבול כאשר היא עמוסה בציוד. אחריה טור לוחמים בתנועה מבצעית שחוץ מההקלה שמעורבת בחשש מהיותם הכוח האחרון לצאת מגזרת הלחימה החטיבתית, בהחלט חשים הקלה על כך שלא הם צריכים לסחוב את כל המשקל הזה. על מה שעשה הכוח הזה בגדר לא נדבר ולא נספר, אבל על המכונה הזו שכאילו הגיעה מסרט מלחמה עתידני אנחנו יכולים לספר.
מאז פרוץ המלחמה נפלו בלבנון שלושה לוחמים של יחידות הניוד, שמתמחות בהובלת כוחות ומטענים אל תוך שטח עוין, אביב מגן, איתי אזולאי ויוסף דורן זכרם לברכה. פעילות היחידות האלה הוכיחה שוב עד כמה חשובה הלוגיסטיקה בשדה הקרב, גם לפינוי מהיר של פצועים היכן שיש צורך בפינוי קרקעי עד לנקודה שבה ניתן להעבירם למסוקים, אבל גם לאיזו רמת סכנה נחשפים הנהגים.
ה-ATeMM מתוצרת פלסן היא העתיד של התחום. ראשי תיבות של All-Terrain Electric Mission Module, מדובר ביחידה שמורכבת ממערכת הנעה חשמלית לשטח ועליה פלטפורמת נשיאה מודולרית. כאשר זו הראשונה מניעה כל זוג גלגלים בנפרד, כולל יכולות היגוי באמצעות מנוע חשמלי בן 268 כ"ס וסוללת 47 קוט"ש לכל יחידת עגלה. מעבר לטווח מוצהר של עד 200 ק"מ, היא יכולה לשמש גם כ"תחנת כוח" ניידת להפעלת מכשירים חשמליים בשטח.
בחזית הכלי ישנו חיבור המאפשר בתאוריה רתימה שלה לכלי רכב גורר. במבט שני ניתן לראות שלא מדובר בחיבור של יצול או וו גרירה, אלא שלוש נקודות עיגון שבהינתן כלי רכב בעל התקן מתאים, מתחבר לעגלה באופן קשיח ובכך למעשה הופכת העגלה לחלק אינטגרלי מכלי הרכב. העובדה שהיא בעלת כוח הנעה משל עצמה, מאפשרת בפועל להפוך כל רכב כפול הנעה לכזה בעל הנעת 6X6 (בחיבור יחידה בודדת) או 8X8 (בחיבור יחידה כפולה).
בחיבור לרכב מוביל, כמו מכוניות חשמליות היא גם עושה שימוש בבלימה רגנרטיבית, כך שאובדן האנרגיה בתנועה "אל היעד" מינימלית. יכולת ההיגוי העצמאית של העגלה מביאה לכך שאין צורך ב"מפרק" של ייצול מסורתי ויותר מכך, היא גם מאפשרת רדיוס סיבוב מינימלי וכמובן ביטול של המבחן האולטימטיבי ליכולות הנהיגה של כל קיבוצניק או מושבניק - רוורס עם עגלה. יתרון נוסף של המערכת החשמלית הוא האפשרות, תחת התאמה של הרכב המוביל, להידחף על ידי העגלה ולנוע מרחקים קצרים ללא שימוש במנוע הבעירה הפנימית - יתרון לחציית איזורים אותם נרצה לצלוח בשקט או בחתימה תרמית נמוכה יחסית.
הכוח מועבר לגלגלים דרך מערכת ה-REX של חברת "ריגו" הישראלית, שגם אחראית לכל ההיבט של ההנעה. מערכת המתלים הגאונית הזו מתבססת על פתרון של אחד האתגרים הגדולים של כל רכב שטח - מהלך המתלה שלו. מהלך שנגזר בעיקר מטווח התנועה שמאפשרת הצירייה (הרכיב שמעביר את הכוח מהמנוע לגלגל).
לצורך ההסבר, צירייה ימין יוצאת מצד ימין של הדיפרנציאל ומתחברת לגלגל הימני והשמאלית יוצאת מצד שמאל ומתחברת לגלגל השמאלי, עד כאן פשוט, ברור ומובן. ברכבי שטח קשוחים אורכה של ציריה כזו יהיה 30-40 ס"מ, אלא שבמקרה של מערכת המתלים של "ריגו" יוצאת הצירייה לגלגל הימני מצידו השמאלי של הדיפרנציאל וזו לגלגל השמאלי מצידו הימני - כלומר הצירייה ארוכה משמעותית, עד כדי כפליים ויותר מזה של צירייה רגילה - ויחד איתה גם אותו מהלך מתלה מוגבל אותו באנו לפתור לכתחילה. התוצאה היא רכב בעל עבירות יוצאת דופן כאשר לצמיגי ה-35 אינץ' שלו מצטרפים לא רק מהלך המתלה אלא גם המומנט האדיר של המנוע החשמלי.
החלק העליון של העגלה הוא הפן המודולרי שלה. בחזית ניתן לראות את "גשר הפיקוד", שם נמצא ה"מוח" של הכלי, המחשב, מערכת התקשורת וכן מספר מצלמות, כאשר בגרסה אותה קיבלנו פעלו צמד המצלמות המרכזי - מצלמת יום ומצלמת לילה תרמית (המייצרת תמונה על בסיס פליטת החום של העצמים סביבה). הפיקוד על העגלה נעשה בידי מפעיל המציד בשלט רחוק שהוא למעשה טאבלט המציג את תמונת המצלמות, נתונים כללים אודות העגלה, תפריטי שליטה במערכת ההיגוי (הרחבה בהמשך) ומצדדיו פקדים פיזיים בדמות סטיק מצערת-בלם, סטיק היגוי, כפתורי כיוון נסיעה (לפנים או לאחור) ובלמי החניה.
חלקה האחורי של העגלה משמש למעשה כמשטח העמסה, כאשר עליו ניתן להתקין כמעט כל רכיב צבאי שאתם יכולים להעלות על דעתכם. ממשגר טילי נ"ט, מקלע, בסיס עגינה לרחפן, אמצעי תקשורת ותצפית, תאי אחסון לתחמושת, מים, אנרגיה ועד התקני אלונקות לפינוי פצועים. כושר הנשיאה הכולל של העגלה יכול להגיע ליותר מ-2.5 טונות.
המפגש עם העגלה מתרחש תוך כדי שירות מילואים כחלק מהלחימה בלבנון. הצוות שלי ביחידת הניוד של חטיבת אלכסנדרוני שבה אני משרת, תחת אוגדה 91, נבחר להיות זה שיבצע את הפיילוט המבצעי הראשון לכלי הזה בצבא. ההיכרות הראשונית נעשית כמובן בשטחנו, תחת הליווי והתמיכה של אנשי אוגדה 91, אלו שהמשיכו ללוות גם לאורך כל התקופה את הפיילוט החדשני. בשלב הזה אנחנו מתרכזים בבסיס, תרגולות שליטה והיכרות כללית עם הכלי. העסק מתחיל באופן שמזכיר מפגש זכרי אלפא בגינת הכלבים. הנהגים של הצוות סובבים את העגלה, בועטים בצמיגים, מנסים להבין מה שווה החבר החדש שאמור להצטרף אלינו לשיירה, "קפה טוב הוא מכין?" הם מבררים את הדרישה הבסיסית ביותר מנהג מבצעי, זה והקטע של לנהוג בשיא האדישות במהירות שיא, בחושך מוחלט תוך כדי מטח טילי נ"ט.
התפעול הכללי של העגלה פשוט מאוד, הדלקה של מערכת החשמל, חיבור גשר הפיקוד למערכת, כמה זמזומים והמהומים חשמליים - והעסק מוכן לפעולה. לשאלתנו מהם הכפתורים האדומים לצד מתגי המתח הגבוה נאמר לנו "בזה אל תיגעו אף פעם", ברור שנגענו בהם בהמשך, וגם על זה נרחיב. גם השליטה הבסיסית בעגלה נעשית בקלות יחסית, אם כי על מנת להגיע לדיוק בהפעלה שלה נדרשת רכישה של מיומנות ו"תחושה" שכן כיול המצערת, הבלם וההיגוי מאוד עדינים וכל לחיצה מוגזמת, בשילוב הכוח והמומנט האדירים של העגלה מטלטלים אותה כהוגן. השליטה שנעשית דרך המסך דורשת גם היא פרק הסתגלות ב"מיקום" הכלי בתוך הציר ותמרון שלו בין מכשולים. כאשר כל זה גם צריך להיעשות תוך כדי תנועה ברכב שמטלטל לא מעט ומלווה את העגלה בציר הנסיעה - זה מאתגר עוד יותר.
ביום השני עם ה"עגלה הרובטית לדרג לוחם" ברורים שני דברים: 1. שראשי התיבות שזה יוצר הם ערד"ל - וזה לא שם טוב. 2. שהניוד והעגלה הזו - זה לא הולך להיות סיפור אהבה ממבט ראשון. על המשוכה הראשונה אנחנו מתגברים בזה שהענקנו לה את השם "עירא 1" על שם עירא אבני ז"ל - נהג מירוצים והאורים והתומים המקצועי של יחידת הניוד שנהרג בשנה שעברה. לגבי הנושא השני, ככל שאנחנו מתנסים בשימוש בעגלה עולים כמה פערים עליהם בהחלט צריך להתגבר על מנת שהיא תוכל לקחת חלק בפעילות מבצעית שלנו.
הנקודה הראשונה בה אנחנו נתקלים היא המהירות. עם כ-18 קמ"ש מירביים - היא עדיין לא עונה על אחד הצרכים הבסיסיים של תנועה מבצעית - מהירות. הנקודה השנייה היא שבגרסה אותה קיבלנו אין עדיין אפשרות להעברה שלה למצב "גולם" שמאפשר גרירה מהירה. כלומר - כל פעילות שלה בעומק השטח יצריך הובלה שלה על גבי משאית ופריקה שלה בנקודה קרובה לתחילת הביצוע, מה שיוצר סרבול לא מבוטל ומעבר לכך, מנטרל את אפשרות הגרירה שלה החוצה מהשטח במצב של תקלה עליה לא ניתן להתגבר - אם כי לאור מצב כלי הרכב בצבא - אני סומך עליה הרבה יותר.
פה ושם אנחנו גם נתקלים במקרים של תקלות תקשורת בין "עירא 1" לבין המפעיל, בגדול ככה היה גם עירא האיש - רק שפה יש עניין אחר - באיבוד אות העגלה לא נעצרת אלא ממשיכה בתנועה באותו כיוון בו הייתה עם אובדן התקשורת. כך מצאנו אותה רגע לפני טבילה לא מתוכננת בירדן ההררי וגם בתוך עמוד תאורה תמים.
כאשר ירדנו מהשבילים הכבושים לשטח הטכני היה אפשר להביא לידי ביטוי את השימוש במערכת המתלים והבולמים וכן את יכולות ההיגוי המצוינות שלה. מכיוון שכל זוג גלגלים בעלי היגוי עצמאי, ניתן לנהוג אותה כמו רכב רגיל באמצעות הגלגלים הקדמיים, אבל גם להוסיף היגוי הפוך של אלו האחוריים ליצירת רדיוס סיבוב מזערי וגם להפנות את כל הגלגלים לאותו כיוון ולייצר מעין "הליכת סרטן", מה שמתגלה כשימושי כאשר אין מקום לתמרון קדימה-אחורה כדי לתקל מכשול, או בחציית ערוצים בשביל עם צמצום הסיכוי להיכנס להצלבה.
אגב הצלבות, בפעמים הראשונות שהיא התמודדה עם מצבים כאלו הופתענו לגלות שהיא מתקשה לצלוח אותן ללא תנופה מספקת. ומכיוון שכוח ומומנט, מהלך מתלה או זווית גישה ונטישה הן לא משהו שמפריע לה - זה היה בעיקר הדיפרנציאל או יותר נכון, חוסר האפשרות לנעול אותו.
אלא שאז הגיעה הישועה. זוכרים את הכפתורים האדומים שבהם אמרו לנו "לא לגעת אף פעם"? טוב, אז מסתבר שאלו הכפתורים שנועלים את הדיפרנציאל. מרגע הלחיצה עליהם, עירא 1 לא ראה בעיניים - גם כי אין לו וגם כי הוא הפך למכונת עבירות חסרת מעצורים. אפשר להניח שתוספת משקל של שני טון מהמטען שיישא תשפר עוד יותר את היכולת שלו להצמיד את הצמיגים לקרקע ולשפר עוד יותר את העבירות בשל ביטול הקופצנות מהבולמים והקפיצים.
אחרי כשבועיים עם ה-ATeMM הלכו והתבררו כמה דברים אודות היכולות והערך המוסף של העגלה הזו לכוחות היבשה. ראשית כביצוע מכאני המכונה הזו היא חתיכת חיה בשטח. יש לא מעט מה לעבוד על ממשק המשתמש בכיול שלו וכמובן לפתור את בעיות התקשורת על מנת שאפשר יהיה לתפעל אותה בביטחון גם בעומק שטח האויב. גם היבט השינוע שלה והתאמה של הכלים שלנו לרתימה אליה ושלה להובלה במצב גרירה מוכרח להיפתר על מנת לאפשר גמישות מירבית בהפעלה שלה.
מבחינת הפתרונות הטקטיים והמבצעיים שהיא מאפשרת לנו, ישנם לא מעט תרחישים בהם נקודת הקצה אליה אנחנו נדרשים להביא אספקה, או להעמיס בה פצועים עוברת בזירות לחימה פעילות, כאלו שאם אפשר לצמצם את הסיכון בהכנסת לוחמים פנימה ובמקומם לשלוח כלי נשלט מרחוק - מדובר בפתרון מושלם לאתגר כזה, כמו גם היותו מכפיל כוח בתחום כושר הנשיאה של ציוד.
דווקא בהיבט הזה גם כוחות חי"ר במסגרות שנוטות לשאת ציוד רב יכולות למצוא בכלי כזה יתרון אדיר - פלוגה מסייעת שיכולה להעמיס עליו מקל"ר, מק"כ, מרגמות, וארגזי תחמושת. כוחות הנדסה שנושאים חומרי נפץ ומוקשים ויכולים לנוע שלא בקרבת הרכיבים הנפיצים האלו בתנועה רגלית, אגב הנדסה, גם העמסה שלו בחומרי נפץ ושילוח לאיתור להשמדה היא הפעלה אידיאלית של הכלי כ"עגלת נפץ", או חוליית חימוש קדמית שיכולה לעשות בכלי הזה שימוש כפלטפורמה לשינוע כלי עבודה, כננות וציוד לעומק השטח ושם לעשות בו שימוש כ"תחנת כוח" לצורך תחזוקת כלים בקו לחימה ועוד.
אז האם אנחנו צפויים לראות את חניות הימ"חים מרוצפות בעגלות הרובוטיות של פלסן בצו 8 הבא? לא בטוח. וזה לא נובע רק ממחיר הכלי שאינו מפורסם רשמית אבל בעבר ציינה החברה עלות של כ-100 אלף דולר ליחידת בסיס של ה-ATeMM. זה נובע בעיקר מהצורך להמשיך לדייק את הרעיון הבסיסי המבריק של המוצר הזה לשימוש המסוים אליו היא מיועדת, אנחנו בהחלט כבר מצפים לפגוש את הגרסה הבאה שלה לסבב נוסף.